 |
|
 |
||
|
||||
 |
סיפורת הפנטסיה היא פופולארית מאוד בחוגי הנאו פגאנים כיום ובמידה רבה משפיעה על תפיסותיהם ודרכי אמונתם. היצירה המפורסמת והמשפיעה מכל היא ככל הנראה "הערפילים של אבאלון " ( ספר שתורגם גם לעברית ) מאת מריון צימר ברדלי. דהו סיפור על המלך המפורסם ארתור במאה השישית לספירה , נושא ששימש בסיס לסיפורים אין ספור , אבל הפעם מנקודת מבט פגאנית . הסיפור הוא על המאבק בין כוחות הטוב, האור והידע ( שמיוצגים בידי המכשפה מורגן לה פי ) ובין כוחות הרשע השחור והבערות ( שמיוצגים על ידי נציגי הכנסיה הנוצרית והמלכה גניוור ). כוחות הרשע מנצחים בסוף הסיפור אולם נרמז שלא לתמיד. מריון צימר ברדלי החלה את דרכה כסופרת מד"ב סטנדרטית. היא התפרסמה הודות לסדרת "דרקובר " שלה על התפתחות מושבה אנושית בעולם אחר שבו הושם דגש על הנושא של "אמזונות עצמאיות " נשים שלוחמות ללא כל עזרת גבר וחיות ביחסים לסביים( זה שנים לפני זינה שהפכה את הנושא לאופנתי). לאחר מכן החלו להתגלות ביצירתה מוטיבים ניאו פאגאניים ששיקפו את השינוי שחלו באמונותיה במציאות . בראדלי ( ביחד עם גיסתה סופרת פנטזסיה "קלטית" בשם דיאנה פקסטון) הפכה לדמות מרכזית בחוגי הניאו פאגאנים בארה"ב."הערפילים של אבאלון " הפך לחלק המסיים בסדרה שכתבה על התפתחות הפגאניזם ממוצאו ביבשת אטלנטיס , דרך מלחמת טרויה ועד בריטניה הרומאית ומאבקם של כוחות האור הפגאניים בכוחות הרשע ובהתגלמותם הסופית המונותאיזם הנוצרי . לסדרה הזאת יש השפעה עצומה כיום בחוגי הניאו פאגאניזם ובמיוחד עכשיו כאשר "הערפילים של אבאלון " הוסרט כסדרת טלוויזיה. ברדלי נפטרה ב-1999 באינטרנט יש גירסאות שונות לגבי אחרית ימיה . לפי גירסה אחת היא "חזרה בתשובה" (?) וחזרה לדת האנגליקנית הנוצרית ומתה כנוצריה מאמינה . לפי גירסה אחרת היא נשארה באמונתה כניאו פגאנית ומתה ככוהנת גדולה של הניאו פגאנים. אם יש מישהו מבין הקוראים שיודע את האמת בעניין אני אשמח לשמוע ממנו. על מריון צימר ברדלי :http://mzbworks.home.att.net/ תפיסותיה הניאו פגאניות של ברדלי מוצגות כאן : "הערפילים של אבאלון " בטלוויזיה : |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין לא הבנתי משהו אחד: כאשר הניאו-פאגאנים מדברים על כך שדתם עתיקת יומין, על מה הם בדיוק מתבססים? הדת שלהם פוליתאיסטית או מונותאיסטית? מצד אחד, הם קוראים לעצמם ניאו-פאגאנים, מצד שני, הדת שלהם מפגינה את כל החולשות של דת מונותאיסטית(בלי היתרונות) הכוונה ביותרונות הוא למערכת חוקים מסודרת ולקוד מוסרי בסיסי(אף חברה מעולם לא נהגה בסובלנות כה רבה בנושא המין, אפילו החברה המודרנית סובלת מעכבות חמורות בנושא הנובעות ממוסר כפול, ואת זה אני לא צריך להסביר) אגב, הציעו מושג על שמה של טלה בר, "סינדרום טלה בר"- סיפור שחסרים בו כמה פרטים החיוניים להבנת העלילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איננה מקובלת עלי . היא נראית כפגיעה אישית במושא המאמר שאתה יודע שהיא קוראת את ההערה הזאת. הייתי מציע לדובי למחוק את ההערה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר לכך שהיא קוראת את ההערה? נניח שהייתי יודע באופן מוחלט שאין כל סיכוי שהיא תקרא את הדיון. האם אז היה מותר לכתוב כך? במלים אחרות - נעביר את הדיון לסופר שאכן לא יקרא את המאמרים הנכתבים באייל עליו: תסמונת קורט וונגוט - צורת כתיבה אסוציאטיבית המנותקת במימד הזמן ומזניחה את העלילה. אם זה "בסדר" שכתבתי כך (זו לא בדיוק דעתי, אבל זה לא חשוב כרגע), אז זה "בסדר" לכתוב על סינדרום טלה בר. הכוונה בדיוני האייל אינה להימנע מפגיעה, אלא להימנע מפגיעה לשמה. לא קראתי את סיפוריה של טלה בר (הבנתי שיש כמה מהם ברשת, מדוע לא לצרף לינק ישיר לסיפור שכזה?), אך כאשר מישהו מפרסם יצירת אמנות, הוא חשוף לביקורת, והעובדה שהוא קורא את הביקורת אינה אמורה לעדן ביקורת הוגנת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהו בדיוק הסינדרום שאתה מדבר עליו? אין לי התנגדות למושג בתנאי שאני אבין אותו, ובתנאי שיהיה אמתי ולא מפוברק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את ההערה הזו שלך עלייך להפנות ליו, שהזכיר זאת בשורה האחרונה, מספר תגובות מעלי. הנה, כאן: http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=698&rep=38... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניגוד ליהדות, אני לא חושבת שדת חייבת להיות קשורה במוסר כלשהו - המוסר הוא עניין אנושי, כמו שעניתי למישהו אחר, בעוד שהדת אמורה להיות קשורה באמונה - היהדות, כמו הקונפוציוניזם, היא עניין לדרך חיים ולא לאמונה ולכן קשה לקרוא לה דת, מלבד האמונה באל זכר יחיד - בניגוד לפגאניזם המבוסס על אמונה בכוחות הטבע ובמיוחד באלה האם הגדולה. אין לי ספק באי-מוסריותם של יהודים מאמינים רבים, ובמוסריותם של אתיאיסטים רבים בלי כל קשר לאמונתם. אלה פרטים חסרים לך - אולי אפשר למלא אותם בלי להגיע לידי עלבונות הדדיים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי כל קשר לתארוך ההיסטורי ומנקודת מבט אתיאיסטית ,''עשרת הדברות'' נראה לי טקסט שנכתב מתוך נקודת מוצא שלקחה בחשבון גם את המוסר.ונכון שהיו כבר תפיסות דומות במסופוטמיה שלא יצאו ממונותאיזים מחמיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודה שישעיהו ליבוביץ טען שהוא מקיים את המצוות רק לשם שמים ומפני שהוא מאמין בקיום אלוהים שלשמו יש לקיים אותן. מצד שני, אנחנו מייחסים גישה מוסרית ב''עשרת הדברות'' רק לצדדים החברתיים שלהן - גם מי שמאמין שאסור לרצוח, לא חייב היום להאמין בקיום אל אחד כדי לקיים את המצווה החברתית הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הם הפרטים האלה? הבעיה בכינוי "מונותאיזם" שהוא מתייחס לשלוש הדתות ה"עיקריות" - יהדות, נצרות ואיסלם. לדעתי, דת האלה הגדולה כפי שמציג אותה גרייבס היתה המונותאיזם הראשון - אפילו אם כוחות הטבע באותה תקופה התכנו בשמות שונים, הם כולם היו תחת שלטונה של אותה אלה, שמצדה נתכנתה בשמות שונים (כמו אלוהינו בעצמו), בהתאם לתכונותיה השונים ולאזורים השונים שבהם האמינו בה. הפוליתאיזם הקלאסי (היווני, רומי, הודי, יפני, סיני, אמריקאי, וכולי) הוא דת מאוחרת בהרבה, ובעיקרו מציג דת טבע מנוונת ומעוותת. (כל ההערכות האלו הן לדעתי, כמובן, אני לא מתיימרת מומחית בנושא, ואני לא חושבת שיש ממש מומחים בהערכה מסוג זה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה? האם השבטים הפרימיטיביים של ראשית ימי האדם לא היו פוליתאיסטים? האם יש לך הוכחה כלשהי לטענה שכל כוחות הטבע היו תחת שלטונה של אלה אחת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רוצה הוכחה בענייני אמונה? אני לא יודעת במה אתה מאמין, אבל איזו הוכחה אתה מבקש בקשר לכל אמונה שהיא? אדם מאמין במה שהוא רוצה להאמין, במה שמתאים לו להאמין - פגאנים, מונותיאיסטים, בודהיסטים, וכל כיוצא באלה. לגביי, האלה היא אחת ואין שני לה, והיא אלת הטבע והעולם כולו - כולל האדם שאינו מאמין בקיומה. אני לא מסתכלת מנקודת ראות הסטורית אלא מנקודת ראות רגשית; כך כתוב הספר, וכך יש לקרוא אותו. סיפורת היא לא עבודת מחקר אקדמאית! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לא הבנתי נכון, אבל מדבריך ניתן היה להעלות שאת טוענת כי בראשית ימי האדם, האמינו כולם באלה הזאת שלך, וכי כל שאר ה''אלילים'' היו כפופים לה. הטענה הזו נשמעת לי, במקרה הטוב, נועזת למדי, ותהיתי אם יש לך סיכומין כלשהם. אם מדובר כאן רק באמונתך שלך, אז באמת אין צורך. אני, אגב, אתאיסט (אחת האופציות ששכחת למנות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ורק להעמיד דברים על דיוקם , אתאיזם היא גם כן עוד אמונה שאינה עולה או נופלת מכל אמונה אחרת שכן היא מתבססת על עיקרון אמונה שאי אפשר להוכיחו ( לפחות כרגע ). שאין יצור עליון כלשהו שברא את העולם או את היקום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי פעם שאילו אתאיזם היה דת, זו היתה הדת העשירית בגודלה בעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
If atheism is a faith, then you are all a-Santa-Claus believers, since you take the position that Santa Claus does not exist.
Has absurdity no end? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מקבל את הטענה הזאת. כדי שמשהו יחשב ליותר מאמונה יש להביא הוכחות אמפיריות מוצקות לנכונותו. עד כמה שידוע לי איש לא הביא הוכחות אמפיריות מוצקות לכך שאין אלוהים , לכל היותר הביאו טענות והוכחות לכך שאין צורך באלוהים , אבל זה לא אותו הדבר. מאידך כמובן איש עוד לא הוכיח אמפירית שהאלים של יוון ורומא או סקנדינביה , או האלה האם אינם קיימים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתאיזם הוא לא לקיחת העמדה שאין שום אל שהוא. הוא לקיחת העמדה של חוסר אמונה באל כלשהו. ולכן זה איננו שונה בהרבה מעמדתו של כל מאמין מונותיאיסטי, מבחינה מסויימת: אנחנו רק מאמינים באל אחד פחות ממנו.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי הביא הוכחות אמפיריות לכך שאין סנטה קלאוס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) אתאיזם היא האמונה או התאוריה בחוסר קיומו של ישות עליונה, אלוה. 2) אולי התכוונת לאגנוסטיסיזם, הרעיון שלא מעונין להוכיח או להפריח קיומו או העדרותו של דבר לא ידוע ובלתי ניתן לחקירה. האתאיסט מחזיק ברגש התיחסותי לאלוהות deity והאגנוסטי אדיש אליה . 3) תאיסט - מאמין בקיומה של ישות או ישויות כנ"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתשובתי התכוונתי לאתאיזם ולמאמיניו בלבד. כפי שאולי הבנתי אני בעצמי אגנוסטי ומחשיב שיטה זאת כמתאימה ביותר לדיון רציונלי כלשהו עד כמה שזה יהיה אפשרי עם הדתיים למינהם , יהודים , מוסלמים פגאנים או אתאיסטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודעת מדוע הטענה שלי לאמונה באלה אחת נועזת יותר מהטענה באל אחד. המלה ''אלילים'' מבזה, ואני לעולם איני משתמשת בה כדי לתאר סוגי אלוהות שאני לא מאמינה בהם - כפי שעושה הדת היהודית. למעשה, מבחינות מסוימות אני בעצמי אתאיסטית, כי בתוד אדם אינטלקטואלי, אין לי אפשרות להאמין בקיומה של אלוהות כלשהי. האמונה היא תחושה בלב שאין להוכיח אותה, ואני מסכימה שהתחושה שאין שום אלוהות כלל גם היא אמונה - ברור שאי אפשר להוכיח אף אחת מהתחושות האלו. הטענה הבסיסית שלי היא שאין שום אמונה שהיא טובה מבחינה זו מכל אמונה אחרת, מלבד מהשפעתה על התנהגותו של האדם המאמין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שאנשים האמינו באלה אחת נועזת יותר מהטענה באל אחד, משום שיש לנו עדויות היסטוריות לאמונה באל אחד בתקופת התנ''ך, ויש לנו עדויות היסטוריות לפוליתאיזם, אבל אין, למיטב ידיעתי, עדויות למונותאיזם נקבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכפי שכבר היערתי, מוסר זה עניין אנושי (פילוסופי, אם תרצה, ובעיקר חברתי) ולא עניין דתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכתובים מנקודת מבט אנטי מונותיאיסטית ופרו פגאנית אינם כמובן ההמצאה של טלה בר. עם זאת הם עדיין נדירים למדי בסיפורת ההיסטורית והפנטסטית העולמית . אחד הסופרים המוקדמים המועטים והבולטים ביותר שכתבו סיפורים כאלה היה THOMAS BURNETT SWANN . הוא היה סופר פנטסיה מוכשר מאוד בשנות השבעים שהתמקד בכתיבת פנטסיות על רקע היסטורי שבהם תואר המאבק בין יצוריה של האלה , יצירי ושוכני הטבע התמימים והמיתיים כמו פאונים , דריאדות ,סטירים ומאבקם הנואש שנידון לכישלון כנגד בני האדם הפולשים שהם לרוב חסידי האל הרצחני מהמדבר. סואן כתב סדרות של פנטסיה שמתרחשות באי הקדום כרתים , באיטליה הקדומה בראשית ימיה של רומא בימי הטרויאני איניאס ומייסדיה של רומא רומולוס ורמוס , בימי הביניים ובמאה ה-19. לרוב הם נותנים סיפור טראגי של החרבתה של התרבות של יצירי וחסידי האלה בידי היוונים , הרומאים או הנוצרים האכזריים . בסופו של דבר האלה לוקחת את היצורים שלה מהעולם האכזרי והמרושע הזה לעולם מקביל שבו הם יכולים לחיות בשקט בטבע. שניים מסיפוריו של סואןן הם בעלי רקע תנכי והם מעניינים במיוחד . אלה הם (MOONDUST (1968 שמתרחש ביריחו בעת ההתקפה עליה בידי צבאו של יהושע. בסיפור אנו מגלים שהפנקים אותם שועלים קטנים וחמודים שנמצאים בסיני הם יצורים אינטיליגנטיים בעלי כושר טלפטי וכי רחב הזונה הייתה למעשה יצור לא אנושי , שיחסיה המיניים עם המרגלים הישראליים הביאו להחרבת חומות יריחו. מעניין עוד יותר ( ומזכיר לא במעט את ספרה של בר ) הוא HOW ARE THE MIGHTY FALLEN ׂ( 1974 ׂ שגם הוא עוסק בסיפור שאול ויהונתן ודוד . גם שם שאול ויהונתן הם מעריצים של האלה האם ( ובמקורם אינם ישראליים אלא באו מכרתים ביחד עם גולית הפלישתי ) .גם שם יהונתן הוא מאהבו ההומוסקסואל של דוד , אם כי דוד מוצג בצורה סימפטית מעט יותר מבספר של בר. אבל גם שם הדגש הוא על המאבק בין הדת הפגאנית העדינה של מעריצי האלה והדת הטליבאנית הקשוחה של שמואל הנביא ותומכיו. כמו בספריו האחרים של סואןן גם בספרים אלה יש תחושה שגן העדן הפגאני שבו אנשים חיו ביחסים של סובלנות ואהבה אמיתית לכל יציר של האלה גם אם הוא בן מין שונה וצורה שונה הוחלף כתוצאה מניצחון המונותיאיסטים בגיהינום של שנאה דתית וגזענות כלפי כל מי שנמצא שהוא שונה מהנורמות המקובלות . מאמר על סואןן נמצא כאן : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפורים היסטוריים ופנטסטיים פמיניסטיים הכתובים מנקודת מבט פאגאנית במוצהר הם נפוצים היום למדי בארה"ב והפכו כמעט לתת ז'אנר בפני עצמו . הגיבורות הן תמיד נשים אמיצות לב וחזקות, עובדות האלה בסתר או בגלוי הנאבקות בגברים המושחתים וחלושי האופי הורסי הטבע סביבן . לרוב סיפורים אלה מתרחשים בעולם פנטסטי לחלוטין או בתקופה היסטורית של הקלטים באנגליה של ימי המלך ארתור או באירלנד ( שם לנשים אכן היה מעמד חשוב מאוד וכמעט דומיננטי בתקופות שונות ) או בכל אופן בהיסטוריה האירופית . נדיר מאוד עדיין למצוא רומנים היסטוריים מסוג זה המתרחשים על רקע ההיסטוריה התנכית , וסביר להניח שזה תוצר של רתיעה מצד הסופרים שחוששים ואולי בצדק שכתיבת סיפורים כאלה יכולים לסבך אותם עם הנוצרים הפאונדמטליסטים החזקים מאוד בארה"ב ועלולים "לרדוף " אותם ( פשוטו כמשמעו ) לנסזת להביא לסילוק ספריהם מהספריות באיזוריהם ( כפי שנעשה למשל עם ספרי הרי פוטר) וכו'.אחת הבודדות כיום שמשתמשות בנושאים פגניים על רקע תנכי היא ANN CHAMBERLINE . היא פירסמה עד כה סדרה היסטורית על חיי הנשים בהרמון השולטן התורכי בתקופת שיא האימפריה התורכית . אך מעניינים יותר הם שדני רומנים תנכיים פגניים במובהק: אחד מהם הוא TAMAR (1994) סיפור בגוף ראשון ( כדי להוסיף להזדהות הקוראים ) של חייה של תמר בת מלך גשור ( ולא בתו של דוד כפי שהיא מתוארת בתנ"ך ) שהיא גם עובדת אדוקה של האלה אחת מקבוצה של נשים כוהנות אינטליגנטיות השומרות על הטבע שהגברים שמסביב עושים כמיטב יכולתם כדי להרסו. . . הסיפור מתאר את הקשר הרומנטי בינה ובין אמנון שמתואר גם הוא כמעריץ של האלה ומספר על מאבקם בחסידי האל הזכר הפנאטים הפסיכופאתיים הסיפור לא שונה כל כך מזה של בר. אך צ'מברלין עוד הרחיקה לכת בספרה החדש : Leaving Eden (1999) שבו הסיפור התנכי של גן העדן והגירוש ממנו מסופר מנקודת המבט של לילית שהיא כמסתבר האלה השולטת בגן העדן למען בני האדם שחיים שם בהרמוניה . עד שחודר לשם אדם השחצן הטיפש והמטורף שאינו מבין את הצורך בהקרבת הקורבנות למען חידוש הטבע ומביא לנפילתו של המין האנושי. ידוע לי רק על מעט מאוד סופרות וסופרים שמעיזים לטפל בנושאים תנכיים בקיצוניות הפגאנית הפמיניסטית של צ'מברלין אך יתכן שמספרם יגדל בעתיד , ואולי לא. על צ'מברליו : |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |