|
||||
|
||||
הנתק בין היהדות הדתית לבין היהדות החילונית הוא ברור במיוחד בתשעה באב. היסטורית, תשעה באב היה אמור להיות יום אבל לאומי. זהו היום שבו התחילה הגלות. היום שבו איבד עם ישראל את זהותו המדינית והמירה בזהות דתית. במקום להציג זאת כך, נטפלים לעניין האכילה והשתיה. כשם שיש חרדים המפגינים זלזול ברגשות החילונים ביום הזיכרון לחללי צה''ל, המיועד להביע אבל על אלה שנהרגו בהגנה על מדינת היהודים, יש חילונים המעוניינים להפגין את זלזולם בימי האבל הדתיים. אלה אומרים שמנהג העמידה בצפירה הוא זר להם, ואני בהחלט אומר שלצום לאות אבל הוא מנהג זר לי. היהדות הדתית המקדשת את טקס הצום תמשיך להתרחק מהחילונים, ותמשיך לרתק אליה רק את אלה הנמשכים למיסטיקה ולטקסים מוזרים. היא תמשוך לתוכה רק את החילונים הלא מוצלחים, אלה שסאת צרותיהם עלתה על גדותיה, העבריינים הכלואים, הנרקומנים בהווה ובעבר. כל זה משום שהיהדות הדתית מקדשת את הטקס הרבה יותר מאשר את המהות. לכן החילונים לא מציינים את תשעה באב, וגם לא יציינוהו. רבים מהם אינם רואים כל הבדל בין תשעה באב, צום גדליה או תענית אסתר. היהדות הדתית החמיצה כאן בגדול את ההזדמנות להראות עד כמה הדברים המשכיים, עד כמה האירועים שהגיעו לשיאם (או לשפלם) בתשעה באב הם בעלי משמעות לאומית, ולא דתית. |
|
||||
|
||||
אם כך, למעשה אתה אומר "עשית לי כך, אעשה לך אף גרוע מזה!". אמנם העובדה שחרדים רבים מתעלמים בהפגנתיות מצפירת יום הזיכרון פוגעת בי, אך לא אלך ואזלזל ברגשותיהם שלהם מהסיבה הזו. זה מזכיר לי טענה שמישהו העלה בפני בעבר בקשר לגיוס לצה"ל - הוא טען שכל עוד המדינה לא מגייסת חרדים ופוגעת בעקרון השוויון, על כל המתגייסים החילוניים לסרב להתגייס, ואף לברוח מהארץ על מנת שלא להתגייס לצבא. "פראייר" הוא הגדיר את מי שמתגייס. מיותר לציין שאני לא מסכים איתו לחלוטין - אם שני הצדדים יתחילו בהתנצחות אינסופית, רק רע יצא מכך. אני לכשעצמי נוהג לכבד את אמונותיהם של אחרים, כל עוד אורח חיי אינו נפגע. סגירת בתי קפה ומסעדות ליום אחד, כאות זיכרון לעבר של עמי ומורשתי, לא פוגעים באורח חיי ומפריעים לי כקליפת השום. דבר נוסף שהייתי רוצה להתייחס אליו, הוא ההכללה שלך בהתייחסותך למונח "דתיים" בפסקה האחרונה של תגובתך. אלו המושכים אליהם חילוניים לא מוצלחים ממגזרים ממוטטים הם החרדים ולא "הדתיים", ובתוכם ציבור הדתיים הלאומיים, שמסופקני אם הם לא תורמים יותר למדינה הזו ממני וממך. דוקא הדתיים הלאומיים וחובשי הכיפה הסרוגה למיניהם כן משתדלים להציג את מורשת ישראל כעניין לאומי כשזה נוגע לציבור החילוני. הם מודעים לכך שעבורך ועבורי המשמעות הדתית היא פעוטת-ערך, ולכן מנסים לגעת ברגש הלאומי שלך. מצער מאוד שגורמים שונים בקרב החילונים מסיטים את הכוונה הזו ומייחסים אותה ל"כפייה דתית" או שאר אמתלות טפשיות. |
|
||||
|
||||
אגב, חורבן הבית (השני) אינו תחילת הגלות. מאז גלות בבל רוב העם היהודי היה בתפוצות, מבבל דרך אלכסנדריה כלה במבחר ערי החוף של הים התיכון. כנראה שגם המיתוס על גירוש המוני לאחר תום המרד מהארץ שגוי. |
|
||||
|
||||
יש לזכור בזכות מי חרב הבית: בזכות אלו שהעדיפו להאמין כי אלוהים איתם על פני הריאל-פוליטיק. הימין הדתי. ראוי להם לצום ולו רק בגלל החרטה. |
|
||||
|
||||
תשעה באב אינו רק חורבן בית שני. אם אינני טועה - גם חורבן בית ראשון וחורבן ביתר (תום מרד בר-כוכבא) מיוחסים במסורת היהודית לתשעה באב. עוד אירוע בתשעה באב היה גירוש ספרד. דעתי בנושא מאז ומתמיד היא שהסיבה האמיתית לזלזול החילוני בתשעה באב היא שיום זה נופל תמיד בחופש הגדול. באם היה מועד זה בזמן לימודים, היה הציבור החילוני בארץ מעריך יותר את היום. אינני צם בתשעה באב (רק ביום כיפור) ובכל זאת אינני סבור שביום המסמל את אובדן העצמאות הלאומית ראוי לפתוח מקומות בילוי. |
|
||||
|
||||
נכון, לכן הדגשתי *שני*. אשר לתוכן, כנראה שאתה צודק. אבל כתמיד, כפייה בחוק אינה הדרך. איש הישר בעיניו יעשה, במיוחד כשברור שנקיטת עמדה קיצונית-כפייתית מובילה לקיצוניות "להכעיס" של הצד השני. מה קרה ל"דרכיה דרכי נועם"? |
|
||||
|
||||
האם בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ובערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה (החוק מדבר רק על הערב, למיטב ידיעתי), פתוחים בתי הקפה? ובתי הקולנוע? |
|
||||
|
||||
זה בכלל לא אותו הדבר. אין שום דבר לאומי בחורבן בית המקדש - מדובר ב''אסון'' דתי בלבד, שהוא תוצאה של קנאות דתית. להבדיל, יום השואה מדבר על אסון שבא על העם היהודי. ולהבדיל, יום הזכרון לחללי מערכות ישראל מדבר על האסונות הקטנים שבאים כל יום על אלה שמגינים על מדינת ישראל. סלח לי אם אני רואה הבדל מסויים בין שני האחרונים לראשון. במיוחד בהתחשב בכך שהיו אלה חילונים, חילונים, חילונים אשר הגו את המדינה, ואשר הקימו אותה, בעזרה זניחה של ארגונים דתיים במהותם. |
|
||||
|
||||
היהודים הצמים רואים בתשעה באב יום אבל לאומי ולא דתי בלבד. לשיטתם, האבל הוא לא רק על חורבן בית המקדש, אלא גם על החורבן הפיסי שבא על העם היהודי, בהיות כשלון המרד תחילת הכליה של ישיבת היהודים בארץ. ליום תשעה באב נקשרו פורענויות רבות, גם מאוחרות יותר, והדוגמה המפורסמת ביותר היא גירוש ספרד. |
|
||||
|
||||
אחד המאפינים הבולטים ביותר של הדת היהודית הוא הצמדות לחלקים מסויימים בהיסטוריה באמצעות ריטואלים מחייבים שונים. אני מניח שעוד מספר שנים (מאה שנים למשל) גם ימי הזכרון הממלכתיים ישנו את אופיים ויבוטלו האיסורים השונים הקבועים בחוק. השואה ומלחמות ישראל יהפכו ללא יותר מפרקים בהסטוריה. זה אופי החיים. |
|
||||
|
||||
אני מכיר רבים הטוענים שיום הזיכרון הוא אסון שבא על האשכנזים, לא על כל העם היהודי. יש גם כאלה הטוענים שזה מגיע להם. (אל תחשוב שזו דעתי. רק תדע שיש). |
|
||||
|
||||
ויש אנשים שחושבים שללבוש ירוק זה דוחה. מחר הם יחשבו שזה "אין." קודם כל, ממתי יום הזכרון הוא אסון? על מה אתה מדבר בכלל? יש לך מושג? אין לך. אתה מדבר שטויות. כמו הרבה מטיפים דתיים, אין לך מושג מה קורה בצד השני. אתה משתמש במילות קוד שלו, על מנת לנסות לתקשר, ולמצוא עוד מאמינים, עוד אנשים שיסכימו לדעה שלך, או מי יודע מה. אני, אישית, הולך להפסיק להגיב אליך. |
|
||||
|
||||
איני יודע מהו המצב החוקי, אולם לדעתי את אותו דין יש להחיל גם כאן (כלומר לא לכפות, אבל סגירה של המוסדות הממלכתיים). למרות זאת (וכאן אני מתכוון לגלוש ולתת פתח כמובן לחזרה לדיון המתמשך על אופייה של מדינת ישראל), אני יכול להבין חקיקה לאומית ונותן לה עדיפות על פני חקיקה דתית. ימי זיכרון לנופלים במלחמה (ויום השואה הוא בעייתי במובן זה שהוא קדם להקמת המדינה, משהו כמו הטעיונים כנגד משפט אייכמן והחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, אבל אני נסחף) הם מושג מקובל בלאומיות המקובלת. כנ''ל לגבי חופשה ב''יום האם'' (או, כמו האמריקאים ''יום האב'') וכל חג לאומי שיחוקק על ידי המוסדות המוסמכים, קרי - הכנסת. |
|
||||
|
||||
יצויין רק שאני חושב שאין כל סיבה שתאסר פתיחת ''בתי תענוגות'' בימי הזכרון. כן יצויין שאני אישית אחרים כל מקום שאכן יפתח ביום כזה, אם וכאשר יהיה מותר. אני ממליץ לחרדים להחרים את בתי הקפה בתל-אביב מהיום והלאה. נראה למי יהיה אכפת. |
|
||||
|
||||
אדרבא - אפשר יהיה לנשום לרווחה, מקום בלי חרדים הוא מקום בלי סחטנות דתית... |
|
||||
|
||||
למה תחרים? |
|
||||
|
||||
ארחיב מעט (זמני מוגבל - אשתי בחדר השני ואסור שתראה על מה אני מבזבז את הזמן). אתה הלא אינך יהודי, והקשר שלך לשואה מתמצה בעניניך המשפחתיים. נניח שבעל בית הקפה גם הוא אינו יהודי, אין לו קשר משפחתי לנפגעי מלחמת העולם. מה מפריע לך בכך שהוא פותח את בית הקפה שלו? מדוע שתחרים אותו? |
|
||||
|
||||
אחרים משום שידוע לבעל בית הקפה שמדובר ביום אבל, ואני מצפה ממנו להתחשב בחלק הגדול עד מאוד של העם היושב בציון שמתאבל ביום הזה. עכשיו זה כבר שיקול עסקי של בעל העסק - האם הוא רוצה לפתוח ביום הזכרון (כמה אנשים כבר ילכו לשם?) ולאבד אותי כלקוח, או לא? יתכן מאוד שאני בודד במערכה, בתי הקפה יפתחו, הקהל יזרום פנימה, ובעל העסק לא יפסיד שקל. או אז, אני ארגיש פגוע, אבל אני אאלץ לחיות עם זה. |
|
||||
|
||||
אכן יש אמת בהחמצה הזו. כמו שהגדרתך את עצמך כיהודי, אם הבנתי אותך נכון, נטול קדושה דתית אך בעל סממנים תרבותיים גרידא. כל אדם חייב מבעל כרחו להיות שייך לאיזה קולקטיב (ואפילו יתאמץ מאד להוציא עצמו מאיזה כלל, הרי ראשית הוא זקוק לכלל) וכל קולקטיב לא רק שזקוק לנארטיבים מאגדים אלא מעצם הגדרת הציבור נובע אוטומטית שיש תכנים משותפים, הסטוריה קיימת או מתהווה משותפת. אגב, כדי להיות שייך לציבור מסוים לא חייבים לשרות עמו תחת אות הקורת גג פיזית, אלא שיתוף ההרגלים המסורת ההיסטוריה הנארטיבים הוא זה שנותן לך את הרגשת השייבות. זהו החלק הרציונלי והאמוציונלי של הקהיליה. ההחמצה של הממסד הדתי היא ההתרכזות היתרה בצד הקמאי, המיסטי, הרגשי של הדת במקום לנסות לסנתז ממנה נארטיביים שיכולים להיות מקובלים על אנשים איננם נגועים ברליגיוזיות אך עדיין מהווים חלק מהקולקטיב שנחוצים לו כל מיני נרטיביים, מסורתיים על-דתיים וכאלה שלא באו מהדת, על מנת להמשיך את קיומו כקולקטיב. כמובן שאחת הטעויןת הגדולות של הממסד הדתי היתה כניסתו לתחום המשחק הפוליטי, שאז כל הוויתו האתית-מוסרית (בעיניו) עברה תהליך מואץ של רדוקציה וזילות. ישעיהו לייבוביץ הזהיר אותם בראשית ימי המדינה והוא אמר שבן גוריון הופך את הדת לידועה בציבור של הפוליטיקה. הפרדת דת ומדינה איננה נחוצה כל כך לחילוניים אלא יותר לדתיים שמעוניינים לשמור על צביון חייהם. הם ילקחו על עצמם סיכון להפוך לשמורות טבע מסוגרות ומנותקות מהעולם עם כל המחיר החברתי, כלכלי, הגברת הנטייה לברוח החוצה שהם ילקחו על עמצם וזו כנראה אחת הסיבות שהם לא רוצים הפרדה (מחוץ לרצון להשתלט, אם כי אני בטוח שהם יודעים שזה ישאר בתחום הצפיה למשיח שלא יבוא) |
|
||||
|
||||
זה לא נכון, זו הכללה, לצערנו אי אפשר לעשות מ''אורות הקודש'' (אתה לא אמור לדעת מה זה) נושא לדיון ציבורי, רק מקניונים בשבת וכדו'. תדע לך שיש הבדל ענק בנושא הזה בין החרדים לתלמידי הרב קוק (זן נדיר המוזהה בטעות עם כל הדתיים הלאומיים). |
|
||||
|
||||
אני באמת לא יודע מה הם "אורות הקודש". אם אי אפשר לעשות מזה דיון ציבורי, מדוע הזכרת זאת בפורום ציבורי? אם אפשר - אנא הרחב. ואתה בהחלט מוזמן להרחיב בנושא הגוונים השונים של היהדות הדתית (חרד"ל, תלמידי קוק, כיפות סרוגות אחרות, נטורי קרתא, אנשי תולדות אהרון וכל מי שבא לך לדבר עליו). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |