בתשובה ליובל רבינוביץ, 29/07/01 11:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אכן יש אמת בהחמצה הזו. כמו שהגדרתך את עצמך כיהודי, אם הבנתי אותך נכון, נטול קדושה דתית אך בעל סממנים תרבותיים גרידא. כל אדם חייב מבעל כרחו להיות שייך לאיזה קולקטיב (ואפילו יתאמץ מאד להוציא עצמו מאיזה כלל, הרי ראשית הוא זקוק לכלל) וכל קולקטיב לא רק שזקוק לנארטיבים מאגדים אלא מעצם הגדרת הציבור נובע אוטומטית שיש תכנים משותפים, הסטוריה קיימת או מתהווה משותפת. אגב, כדי להיות שייך לציבור מסוים לא חייבים לשרות עמו תחת אות הקורת גג פיזית, אלא שיתוף ההרגלים המסורת ההיסטוריה הנארטיבים הוא זה שנותן לך את הרגשת השייבות. זהו החלק הרציונלי והאמוציונלי של הקהיליה. ההחמצה של הממסד הדתי היא ההתרכזות היתרה בצד הקמאי, המיסטי, הרגשי של הדת במקום לנסות לסנתז ממנה נארטיביים שיכולים להיות מקובלים על אנשים איננם נגועים ברליגיוזיות אך עדיין מהווים חלק מהקולקטיב שנחוצים לו כל מיני נרטיביים, מסורתיים על-דתיים וכאלה שלא באו מהדת, על מנת להמשיך את קיומו כקולקטיב. כמובן שאחת הטעויןת הגדולות של הממסד הדתי היתה כניסתו לתחום המשחק הפוליטי, שאז כל הוויתו האתית-מוסרית (בעיניו) עברה תהליך מואץ של רדוקציה וזילות. ישעיהו לייבוביץ הזהיר אותם בראשית ימי המדינה והוא אמר שבן גוריון הופך את הדת לידועה בציבור של הפוליטיקה. הפרדת דת ומדינה איננה נחוצה כל כך לחילוניים אלא יותר לדתיים שמעוניינים לשמור על צביון חייהם. הם ילקחו על עצמם סיכון להפוך לשמורות טבע מסוגרות ומנותקות מהעולם עם כל המחיר החברתי, כלכלי, הגברת הנטייה לברוח החוצה שהם ילקחו על עמצם וזו כנראה אחת הסיבות שהם לא רוצים הפרדה (מחוץ לרצון להשתלט, אם כי אני בטוח שהם יודעים שזה ישאר בתחום הצפיה למשיח שלא יבוא) |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |