 |
|
 |
||
|
||||
 |
אלי, ראשית, ברכותי על המאמר. שנית, פרט קטן. הופתעתי לגלות יום אחד כשפתחתי את "טראקטאט לוגי-פילוסופי" מאת ויטגנשטיין שהמתרגם הוא משה קרוי. לתרגם את ויטגנשטיין לראשונה לעברית זה מפעל לא קטן. (אף שקרוי אחר לא מוכר לי, אנא ודא שאכן בקרוי שלנו עסקינן. הטראקטאט יצא לאור בעיברית ב-1973.) שלישית, אני לחלוטין איני מסכים עם הבחנתך שקרוי "הרחיב ופיתח את תורתה של ראנד וניסח אותה בצורה טובה והגיונית ממה שראנד עצמה עשתה". אני זוכר היטב את התקופה שבה יצא קרוי עם ספרו "חיים לפי השכל" - אכן תורת האנוכיות היתה חתרנית ביותר בחברה שהיתה כה מגוייסת, ולכן גם בין השאר דיברה למרדנות שהיתה בי ובחברי עם השחרור מהצבא. הרעיונות האלה כל כך עניינו אותי שטרחתי וקראתי את *כל* ספריה "הפילוסופיים" של איין ראנד בנוסף לרומנים. ואני זוכר את תדהמתי כשגיליתי ששום רעיון שדיבר עליו קרוי ב"חיים על פי השכל" אינו שלו. זה הדהים אותי כי מה שהוא עשה זה פשוט ניכוס רעיונותיה של ראנד אחד לאחד. הוא לא גילה בספרו שלו שמץ של מקוריות, והוא לא הרחיב כלום. גם הכתיבה שלו - שהיתה לה נטיה ליבשושיות אקדמית - נופלת באיכותה מכתיבתה הצלולה והעשירה יחסית של ראנד. ראנד טורחת תמיד להביא דוגמאות מאירות עיניים לעמדותיה. רעיונות אחדים שנראו לי עמומים בספרו התבהרו לי משקראתי את המקור. ואף שכיום אני רואה בבירור את חולשת רעיונותיה של ראנד ואת רדידותם, אני עדיין מעריך מאוד את יכולתה להציג את תפיסותיה הן בצורה פולמוסית חריפה והן בצורה לוגית מסודרת (ראה Introduction to Objectivist Epistemology) הנקודה היחידה שניתן לזקוף לזכות קרוי ביחס להשקפתה של ראנד היא שהבין לבסוף שהיא טועה לאורך כל הדרך, והיה לו האומץ להתנתק לחלוטין מתורתה. למרבה הצער הדבר לא הועיל לו והוא נפל מן הפח אל הפחת, כפי שאתה מראה במאמרך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני בהחלט מעדיף את הקיצור והתמציתיות של קרוי על פני גיבובי המילים האינסופיים של ראנד. אבל על טעם וריח .... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לדעתי על טעם וריח אפשר גם אפשר להתווכח (אבל על הוויכוח הזה אולי מוטב לדלג עכשיו). ב. על מה שאין צורך להתווכח זה על עובדות: קרוי לא "הרחיב את שיטתה (של ראנד) ולא פיתח אותה" כפי שטענת בפירוש במאמרך אלא בדיוק להפך: הוא סיכם מספר ספרים שכתבה בספר אחד, ולפיכך הוא אכן תמציתי יותר כפי שציינת בתגובתך לעיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרוי מציין בפירוש בספרו בפרק האחרון את התבססותו על איין ראנד ושולח את הקוראים לקרוא את ספריה לשם הרחבת הידע שלהם בנושאים אוביקטיביסטיים. בין השאר הוא המליץ שם לקרוא אותה במקור ולא בתרגום העברי שסילף לדעתו כמה מדבריה. אבל לטעון שכל מה שהוא עשה היה רק לסכם את דבריה ? לא ולא . הרושם שלי הוא שקרוי יצא לכיוונים שראנד לא התעסקה בהם בצורה שקרוי עסק בהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ןיטגנשטיין לעברית. ואגב אפשר למצוא גם את עבודת הדוקטורט שלו על קאנט באוניברסיטת תל אביב . עבודה מעניינת מאוד אם כי השנאה לפילוסוף הגרמני הבלתי מזיק הזה מהמאה ה-18 בהחלט בולטת בין השיטין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר אשד הנכבד, אין להתפלא כלל על העובדה כי קרוי לכשעצמו תיעב את הפילוסוף הגרמני קאנט, אשר זה האחרון הציב והציג בספרו 'ביקורת התבונה הטהורה', שנים רבות לפני הופעת החיקוי היהודו-קלוויניסטי מבית ראנד/קרוי, את הנחות המפתח הראשונות למלאכת פרי עטו - אשר הינן מעמודי התווך של פילוסופית האדם. צא וראה עד כמה נלעג המושג הקרויאני 'שכל' בהשוואה לרעיון מושג ה-Vernunft הקאנטיאני - הדן בהתהוות רוחנית פנימית כתהליך דואלי התומך בכיוון פעולה יצירתי חיצוני. דומה כי קרוי, אשר מעודו לא ידע ו/או דיבר גרמנית, המשיך נאמנה בדרכם הפוזיטיביסטית של אלו ברחבי מחוזות עולם האנגלוסאקסיות, אשר תמיד דאגו לשנוא-ולתעב/לקנא-ולהעריץ גרמנים וגרמניות (Deutschtum) למן ימיה הראשונים של הלותראניות. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הפילוסופיה של עמנואל קאנט ניתן להבין גם באמצעות התרגומים. הגרמנית של קאנט (וגם של היגל דרך אגב) דלה מאד והיא רוויה בביטויים שאולים מן הלטינית (אולי בעקבות וולף ובאומגארטן, קודמיו). לא מדובר בהיידגר או בגדאמר, שם קיימת חובה לקרוא את הטקסט במקור. הלכך בקיאותו של קרוי בגרמנית של קאנט לא מורידה ולא מעלה לדעתי. לגבי מאדם בלאווטסקי. כתביה כיכבו בתחילת המאה ה-20 בעיקר באוסטריה אבל גם בדרום גרמניה המובסת שביקשה את מיפלטה ברומנטיקה של שלהי המאה ה-19. ממשיכה מקוטלגים היום במדפי ספרי כישוף, העידן החדש ושאר ירקות. בתחילת המאה ה-20 העיתונות האנטישמית באוסטריה עשתה מטעמים מהבלים מסוג זה. כמוה כמו ה"תיאולוג" הגזען ירג (Jörg) לאנץ פון ליבנפלז, שהמגזין שלו 'אוסטרה' ניקרא בקביעות ע"י מי אם לא אדולף היטלר הצעיר - שומר נפשו ירחק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפילוסופיה של קרוי התחילה מהאכסיומה "המוח הוא מכשיר אדקוואטי להבנת המציאות", ובכך הוא אנטי-תיזה לקאנט עם הדיכוטומיה בין המושגים הנתפסים(1) והמציאות. מכאן התיעוב. _____________ (1) או הפנולוגיים או איך שהוא קרא להם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |