 |
|
 |
||
|
||||
 |
קשה לחלוק על הטענה שלתכונות נפשיות של בני-אדם ול"נעלם" טכנולוגי יש תרומה לא מבוטלת להיווצרותה והתנפחותה של בועה – אך אסור להתעלם, לדעתי, משני כשלים חשובים שתרמו להיווצרות הבועה בארצות-הברית: כשל האתרעה והכשל המבני שהביא לו. כשל האתרעה העובדה שבבורסה האמריקנית מתפתחת בועה לא הייתה סוד. נגיד הבנק הפדרלי דיבר בשנת 1998 על "התרוממות רוח בלתי רציונלית" בבורסה והשבועון הכלכלי החשוב בעולם, "האקונומיסט," דיבר גם הוא על כך באותה תקופה. הם לא היו היחידים, כמובן, אבל בהתחשב בזהירותם ושמרנותם של השניים, אפשר להקיש מכך שההבנה שמדובר בבועה הייתה ידועה, מוכרת וברורה לחלק ניכר מהכלכלנים והמומחים. בכל זאת, האתרעות והאזהרות לא חוללו מפנה כלשהו בבורסה. משהו חזק מכל אתרעה פעל בכיוון ההפוך – העובדה שכל המערכת הבורסאית כוילה כדי להתעלם מידיעות כאלו עד לרגע התפקעות הבועה, וגם אחריה. זה היה הכשל המבני. הכשל המבני בבורסה היה מורכב משני אלמנטים עיקריים: התנהגות דיווחית, והתנהגות השקעתית. בתחום ההתנהגות הדיווחית התרגלו חברות רבות במהלך שנות העליה הכמעט רצופות בין 1993 ו-2000 להמדד על פי המאזן הרבעוני, לא רק כבוחן ביניים לתפקודה של החברה אלא גם (ובחברות רבות, בעיקר) על פי התמרוץ שסיפק זה לעליה נוספת בשער המנייה. חברות רבות החלו מתגמלות עובדים ומנהלים באמצעות מניות ואופציות במקום בשכר, מה שיצר מוטיבציה עצומה להפגין שיפור במאזנים ש"יכה את ממוצע ההערכות המוקדמות"*1* כאשר לא ניתן היה להשיג שיפור ממשי במאזנים, החברות רימו או צירפו פעולות הפסדיות שינפחו את היקף ההכנסות. הכל כדי להמשיך ולהתמיר את גובה המנייה. בתחום ההתנהגות ההשקעתית, היה הכשל העיקרי טמון בהתנהגותם של בתי ההשקעות. אלו מילאו תפקיד כפול: זה של חתמיות להנפקה בבורסה וזה של ממליצות למשקיעים. בתפקידם הראשון, הייתה לבתי ההשקעות הנעה של ממש לשמר ולתמוך ב"אופטימיות" ובשוק שוורים, כיוון ששוק כזה מגדיל את מספר ההנפקות ומשפר את סיכויי הצלחתן הראשונית. מן העבר השני, הן שימשו ממליצים עיקריים למשקיעים היכן להשקיע. בהתלבטות בין שתי הנאמנויות – למשקיעים או להכנסותיהן – הכריעו בתי ההשקעות באופן מהיר, חותך וחד-משמעי לרעת המשקיעים. בתי ההשקעה "דחפו" למשקיעים חברות על בסיס שמועות ומידע חלקי, על בסיס שקרים או על בסיס תשקיפים וניתוחי שוק קנויים, משוחדים או משוחדים עצמית. לא היה צורך להיות כלכלן דגול כדי להבין את זה. די היה בידע בסיסי של האופן בו פועל שוק וקריאה מרופרפת בעמוד ההצהרה המשולבת של פעולות של החברות המומלצות כדי להבין שבמקרים רבים היה מדובר באמריבלוף. ככל שגבר הלחץ בשוק המניות, כאשר משקיעים נבונים החלו יוצאים ממנו, כך הלכו המלצותיהם של בתי ההשקעות והפכו קיצוניות יותר בכיוון השני. רבים מהם נהגו מדיניות שלפיה כמעט ואין חברה הזוכה להמלצת "החזק," שלא לדבר על "מכור" הטמא. רק "קנה" ו"קנה חזק". הדוגמה החביבה עלי כאן היא חברת "אמאזון." בתי ההשקעות וגורמים נוספים דחפו את החברה בעוז כאילו מדובר בחברה חדשנית הפורצת דרכים אל הלא נודע עתיר ההכנסה. כל מי שהציץ במאזני החברה, עם זאת, ראה שמדובר בחברה המוכרת ספרים. מקבלת הזמנות, מוציאה משלוחים. גרוע מזה, החברה עשתה את העבודה גרוע, ובמקום להינות מהרווח הצנוע המסורתי של 6-8 אחוז רווח נקי הייתה שקועה בהפסדים אסטרונומיים בגלל ניהול כושל. *1*באותן שנים (וגם היום, אבל פחות) ההערכות המוקדמות היו פשוט בלוף. החברה הייתה מעבירה מידע למומחים ואלו היו בונים הערכות ממוצעות שאותן הייתה יכולה החברה להכות באופן מדוייק, פעם אחר פעם, בגובה של סנט או שניים למנייה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האסוציאציה המיידית שמתעוררת אצלי למראה כשל התראה וכשל מבני שמוביל אליו זה המודיעין. מאז מלחמת יום כיפור נכתב ונחקר רבות על מנגנונים שאמורים להתמודד עם כשלים מאד דומים. דוגמא מצויינת היא ספרו של פרופסור (אלוף במיל.) יצחק בן-ישראל, 'הפילוסופיה של המודיעין'. יתכן מאד שאפשר לנצל ידע ולקחים מסוג זה מ'השוק הצבאי' עבור השוק האזרחי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב להודות שבכל פעם שבה אני קורא ספרים המדברים על מחדלים מסוג זה או אחר יש אצלי תחושה חזקה של דז'ה וי. התסריט, כמעט בכל המקרים, דומה: א. המצב הרצוי (מ"ר) לראשי המערכת קיים. ב. חולף פרק זמן ארוך מספיק תחת מ"ר. ג. ישנם סימנים שמ"ר משתבש. ד. הסימנים נדחים על ידי ראשי המערכת בשיקול רציונלי. ה. הסימנים לשיבוש במ"ר מתחזקים. ו. ראשי המערכת מתקשחים בדעתם כי הסימנים לשיבוש צריכים להדחות כטעות. ז. הסימנים לשיבוש במ"ר מתחזקים עוד יותר והופכים חד משמעיים. ח. ראשי המערכת מתקשחים בדעתם כי השיבוש אינו קיים כי הם רוצים שהוא לא יתקיים. ט. במקביל ל-ז' וח' – גורם בכיר וקובע במערכת הופך מודע למשבר הממשמש ובא, אך בהתאם לחוק הקטסטרופות נמנע מפעולה חד משמעית. י. המערכת מתמוטטת. אגב, האין משבר הבנקים בשנת 1983, כאשר ארבעה מבין חמישה בנקים הלכו בעיניים פקוחות לפשיטת רגל מקרה נאה של בועה מסוג זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה מציג את זה ככה נדמה לי שזה גם מזכיר את הזחת הפרדיגמות במהפיכות מדעיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר של בן ישראל אכן מבצע אנלוגיה בין המחקר המדעי למחקר המודיעיני, בתור שתי דיסציפלינות שנסמכות על השערות (עם התיחסות לשוני ביניהן - לנשוא המחקר המודיעיני יש רצון חופשי ואף שאיפה להטעות). נקודת המוצא שלו היא הפילוסופיה של המדע וממנה הוא מסיק לגבי המודיעין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודעת איך להגיד את זה, אבל מי שקנה מניות אמאזון בעת ההנפקה ב 97, הרוויח עד היום כ 2200 אחוז. לעומת זאת, המשקיעים הרציניים הרבים שהניחו שהחברה הולכת לקראת פשיטת רגל (הנחה שהייתי שותפה לה, כמו גם לגבי eBay), רכשו אג"חים להמרה ומכרו מניות, יצאו מזמן מהתמונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי אמזון: זה נכון לגבי כל מי שקנה עד בערך אמצע 1998, שאז החלה התוכנה להנות ממחזורים גדולים. כל מי שקנה אחרי כן לא נהנה אפילו מרווח נומינלי (ר' http://finance.yahoo.com/q/bc?s=AMZN&t=my). אי-ביי: המקרה שלה שונה בשלושה מובנים: א. היא הרוויחה מהיום הראשון (ר' http://www.edgar-online.com/bin/edgardoc/finSys_main...) ב. היא הציעה סוג אחר של מוצר למכירה ולא רק צורת מכירה אחרת. ג. שיעור הרווח הנקי שלה ביחס להכנסה היה גבוה בהרבה (ונותר גם היום). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי - מי שקנה בעת ההנפקה. (גם מי שקנה כשהחברה נחשבה למתה כמעט, אחרי הבועה, נהנה מרווחים נאים מאד) המקרה של איביי הוא אכן שונה, אך מפתיע מבחינות אחרות, כמו חוסר ההצלחה של המתחרים בהקמת בתי מכירה פומבית דומים. אנליסטים רבים ראו בתחילת הדרך את הבעיות הטכנולוגיות הקשות שאיביי התמודדו איתן ושיערו שזה יכול להיות עוד אחד מאותם מקרים בהם החברה פורצת הדרך לא תצליח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעייה היא תמיד רחבה יותר כשמדובר בכשל התרעתי. ישנו מאזן מסויים בין חוסר התרעה להתרעות שווא. כמו חזאי שיכול לנבא בכל יום שירד למחרת גשם, אבל לא חכם להסיק שהתרעות החזאי אמינות אם ירד היום גשם. ובתחזיות כלכליות הרבה פעמים נמצא מומחים שחולקים אחד על השני, ובסופו של דבר המציאות מחייבת שאחד צודק ואחד טועה (אלא אם כן הם חיים בעולם קוונטי הזוי ;)) ועדיין כשניווכח לדעת מהי האמת לא נוכל לומר ש"אמרו לנו", כי קיבלנו את שתי התחזיות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |