בתשובה לאבי עבודי, 18/10/04 8:22
מעניין ונכון 254307
אורי רדלר • בתשובה לאבי עבודי יום ב', 18/10/2004, 12:43
אני חייב להודות שבכל פעם שבה אני קורא ספרים המדברים על מחדלים מסוג זה או אחר יש אצלי תחושה חזקה של דז'ה וי.
התסריט, כמעט בכל המקרים, דומה:
א. המצב הרצוי (מ"ר) לראשי המערכת קיים.
ב. חולף פרק זמן ארוך מספיק תחת מ"ר.
ג. ישנם סימנים שמ"ר משתבש.
ד. הסימנים נדחים על ידי ראשי המערכת בשיקול רציונלי.
ה. הסימנים לשיבוש במ"ר מתחזקים.
ו. ראשי המערכת מתקשחים בדעתם כי הסימנים לשיבוש צריכים להדחות כטעות.
ז. הסימנים לשיבוש במ"ר מתחזקים עוד יותר והופכים חד משמעיים.
ח. ראשי המערכת מתקשחים בדעתם כי השיבוש אינו קיים כי הם רוצים שהוא לא יתקיים.
ט. במקביל ל-ז' וח' – גורם בכיר וקובע במערכת הופך מודע למשבר הממשמש ובא, אך בהתאם לחוק הקטסטרופות נמנע מפעולה חד משמעית.
י. המערכת מתמוטטת.

אגב, האין משבר הבנקים בשנת 1983, כאשר ארבעה מבין חמישה בנקים הלכו בעיניים פקוחות לפשיטת רגל מקרה נאה של בועה מסוג זה?
מעניין ונכון 254316
ראובן • בתשובה לאורי רדלר יום ב', 18/10/2004, 12:54
כשאתה מציג את זה ככה נדמה לי שזה גם מזכיר את הזחת הפרדיגמות במהפיכות מדעיות.
מעניין ונכון 254501
אבי עבודי • בתשובה לראובן יום ב', 18/10/2004, 19:40
הספר של בן ישראל אכן מבצע אנלוגיה בין המחקר המדעי למחקר המודיעיני, בתור שתי דיסציפלינות שנסמכות על השערות (עם התיחסות לשוני ביניהן - לנשוא המחקר המודיעיני יש רצון חופשי ואף שאיפה להטעות). נקודת המוצא שלו היא הפילוסופיה של המדע וממנה הוא מסיק לגבי המודיעין.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש והצהרת נגישות © כל הזכויות שמורות