 |
|
 |
||
|
||||
 |
קשה למצוא מאמר בימינו שמציג עמדה הוגנת לשני הצדדים של המטבע. יש לציין שמאמר זה מצטיין בהצגת צד אחד של המטבע בלבד. ולעובדות: החמרת הענישה בארה"ב הועילה. רודולף ג'וליאני הפעיל את מדיניות "אפס הסובלנות" בניו-יורק והקטין את הפשיעה שם בסדרי גודל, כמות הרציחות ירדה בחצי ותושבי ניו-יורק מדווחים כי ניתן, לראשונה מזה שנים, להסתובב בסנטרל פארק, בבטחון מירבי, גם בשעות הלילה. אמנם בתי-הכלא בארה"ב מכילים כמות אדירה של עבריינים, אך רובם הם כאלו שזו הפעם השנייה שהם ביצעו עבירה חמורה. כמובן שבארה"ב הבעיה נובעת מחינוך ותרבות שגורמת לכך שהפשיעה גבוהה במיוחד, אך בתי-הכלא מצליחים לסלק כמות נכבדה של עבריינים מהרחוב. עכשיו נדון מעט במטרת בית-הכלא. בית-הכלא נועד לשתי מטרות עקריות: הרחקה מהחברה ותיקון דרכי האסיר. המטרה הראשונה היא החשובה ביותר: רוצח, אנס ופושע אשר פגע במזיד בגופו ובנפשו של אדם אחר, אינו ראוי להיות שותף שווה בחברה האנושית. לדעתי האישית, על אדם כזה להכנס למתקן כליאה ללא הגבלת זמן, כאשר קיימות לו אפשרויות יציאה (לאחר ריצוי עונש מינימום כלשהו) רק לאחר שהוכיח מעל לכל ספק שהוא ראוי לחזור להיות שותף מלא בחברה. ועכשיו אנחנו מגיעים למטרה השניה של בתי-הכלא: תיקון. אסיר, שמעונין לצאת לחופשי כשותף מלא בחברה האנושית צריך לעבור סדרה שלמה של מטלות אשר יעזרו לו לקבל את האפשרות להשתחרר. לדוגמא: רכישת מקצוע, השלמת לימודים, למידת מטלות של משק בית, למידת ניהול כלכלה של בית, מפגשים אישיים וקבוצתיים עם סדרת פסיכולוגים (שגם יחוו את דעתם) וכן הלאה. לאחר ריצוי תקופת מינימום (לפי חומרת העבירה של האסיר) ולאחר השתתפות בכל המטלות הדרושות יורשה האסיר לעמוד בפני ועדה המורכבת מאנשי חוק ואזרחים רגילים אשר תחליט האם לאפשר לאסיר לחזור שוב לחברה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רודולף ג'וליאני באמת עשה עבודה נפלאה בניו יורק. אבל אם הוא היה מסתפק רק ב-''אפס סובלנות'' או בהחמרת הענישה הוא לא היה משיג דבר. ג'וליאני הפך את משטרת ניו יורק למקצוענית יותר והקצה את כל התקציבים הדרושים לצורך המלחמה בפשע. הוא גם יזם מיזמים שונים שעזרו לתושבים לבחור בוויתור על פשיעה ואלימות. באחד המיזמים הללו נאסף נשק מילדים בהארלם בתמורה לבובות וצעצעועים אחרים. השפיטה והענישה אינם מיותרים, רק שפשוט אין בהם די. פשיעה, כמו שנאמר במאמר איננה תוצאה של פגם נפשי מוסרי או אחר אצל הפושעים אלא של פגם בהתנהגות החברה כולה. הבעיה שלנו, פה בישראל, היא שאנחנו עדיין שואפים להיות חברת מופת אוטופית ונדהמים לגלות בכלל שיש אצלנו פשיעה. גישה יותר ראלית והתבוננות יותר מציאותית בעצמנו היו יכולים לסייע רבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאני מסכים עם המאמר, אבל אתה לא חושב שהשיטה שלך תביא לגידול בלתי נשלט בכמות האסירים? בכל זאת, יש מקום מוגבל לאסירים בבתי הכלא, וגם התקציב לא אינסופי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד מכל שבעה גברים (אחד מכל שלושה שחורים) שנולדים היום בארה''ב צפוי לשהות בבית הסוהר. יש מקום לכוווולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב תקציב, מה הנזק בשקלים של משפחה שבתה נאנסה? מה הנזק הנפשי בשקלים למשפחה שאב המשפחה נהרג מפצצה של חיסול חשבונות? ושוב, אגב תקציב, חלק מתהליך התיקון שיעבור אסיר, תהיה עבודה. על אסיר יהיה להוכיח כי הוא יצרני וזאת הוא יעשה ע"י עבודה: עבודה במסגרת בית מלאכה, עבודות חוץ: חקלאות, בניה וסלילת כבישים. האסיר בסופו של דבר יממן את עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדמגוגיה המטופשת אני לא אתייחס. התקציב הוא מוגבל וזהו, אין מה לעשות. בעולם מושלם, היה לנו את כל הכסף בעולם כדי לזרוק על איזו מטרה שבא לנו. אבל אין לנו, אז צריך להתחשב באילוצי תקציב, גם אם זה בא על חשבון דברים שנורא חשובים לנו. אה, עכשיו אתה רוצה מאסר עם עבודות פרך. תגיד. אני לא רואה איך אסיר חסר השכלה, נגיד, יכול לממן את ה-8,000 ש"ח לחודש שהוא עולה למדינה (ע"פ הנתון המובא במאמר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, לנתון הזה יש ביסוס? יש משפחות שלמות שחיות על פחות מזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא לדבר על סטודנטים... הנתון הזה אולי משקף מה שהמדינה מוכנה להוציא כרגע על אסיר, אבל בשום פנים ואופן אינו מדד למינימום עלות אסיר למדינה. עם מספיק מוטיבציה אפשר גם להפוך את בתי הסוהר לרווחיים (אבל לשם כך אבקש יד חופשית ובלי לשאול שאלות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבו לי מייד את אורי ובר-ביצוע והם יסבירו לכם איך עושים את זה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
According to http://www.ips.gov.il/FAQ/faq.asp (2nd page), the cost is 94,250NIS per year. (last updated in 2002)
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה מאסר עם עבודות פרך? גם היום האסירים בכלא עובדים ומקבלים שכר על העבודה. אין שום סיבה שאסירים במסגרת שיקומית כמו למשל halfway house לא יעבדו בעבודות נדרשות בעבור שכר חודשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתה לפני כמה חודשים כתבה במוסף הארץ על אסירים שעובדים בכלא, ועלתה תרעומת כללית על הגרושים שהם מקבלים?. מולם טענו המעסיקים שאם זה לא היה גרושים, הם ממילא לא היו מעסיקים בכלא, ומנהלי הכלא טענו שהעבודה זה בשביל להעסיק את האסירים, לא בשביל שירוויחו כסף. בשום מקום אני לא זוכר שנאמר משהו על זה שהאסירים עובדים למחייתם - דהיינו, שהמימון לשהותם בכלא מגיע משכר עבודתם. מישהו מכיר את הנושא יותר לעומק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האסירים לא עובדים למחייתם. בראש ובראשונה הם עובדים כדי לעשות משהו עם עצמם וגם כדי שהתעסוקה תוסיף להם נקודות להתנהגות טובה. המשכורת אכן לא מספיקה למחייה, היא כן מספיקה ללוקסוסים בכלא, כגון סיגריות או חטיפים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הכוונה ב''עובדים למחייתם'' הייתה שהאסיר עובד, והכסף עובר להוצאות של הכלא. עד כמה שהבנתי זה לא מתרחש, אלא פשוט המעסיק מקבל עבודה זולה מאוד יחסית, והכלא ממומן מכספי המיסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניחה שזה משום שהמדינה היא שהחליטה לכלוא את האדם ולא הוא בעצמו, לפיכך היא האחראית למימון תנאי הכליאה שלו. חובו לחברה נגזר בבית המשפט ואין שום סיבה לעונש כפול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נשמע די חלש. מה מפריע לבית המשפט לגזור שחלק מחובו של האסיר לחברה הוא גם לא להיות למעמסה עליה אלא להמשיך לקיים את עצמו, למרות שביצע פשע שבגללו הוא ראוי למאסר? איזו זכות בסיסית מופרת כאן, ולא מופרת כאשר מחליטים לפגוע בחופש של האדם ולשלוח אותו לכלא? והרי צריך לזכור גם שהמדינה שולחת את האדם לכלא לא כי בא לה, אלא בגלל מעשיו של אותו אדם - דהיינו, האחריות עדיין עליו. כמו כן, לא ברור למה עדיף שהאסיר לא יקבל "עונש כפול", אלא שהחברה תקבל עונש משל עצמה - מימון של אותו אסיר. זה גם פוגם ביעילות של מערכת הכליאה, שהייתה יכולה רק להרוויח מתקציב גדול יותר, בהנחה שהאסירים היו מקיימים את עצמם והתקציב הכולל לא היה משתנה. הגישה הקיצונית תגרוס שאין למדינה שום חובה לדאוג למזונו של האסיר, ועל כן אם הוא אינו מעוניין לעבוד למחייתו (בהנחה שהוא מסוגל לעבוד), היא לא תספק לו מזון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנושא הזה הוא נושא "חם" בארה"ב, בה יש כבר יישום (לפחות חלקי) של הגישה הזו. כמה קישורים של "בעד ונגד": http://www.findarticles.com/p/articles/mi_m1571/is_1...
http://lpa.igc.org/lpv24/lp3.htm http://www.ncpa.org/ba/ba245.html http://www.berkeley.edu/news/media/releases/98legacy... http://www.ppionline.org/ppi_ci.cfm?knlgAreaID=107&a... http://www.businessweek.com/magazine/content/01_12/b... http://www.spokanejournal.com/spokane_id=article&... http://www.govexec.com/dailyfed/0404/041204nj1.htm |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה זמן נסעתי באוטובוס מנתב"ג לת"א, ולידי ישב אחד שבדיוק הגיע מארה"ב. הוא סיפר שהוא ישב שלושה חודשים במעצר במשטרת ההגירה (הוא עבד שם באופן לא חוקי). שאלתי אותו למה לקח להם כל כך הרבה זמן עד שהחזירו אותו, והוא אמר שעל כל יום שהוא מוחזק במעצר, משטרת ההגירה מתוקצבת עבורו ב-(נדמה לי) 40 דולר, אבל למעשה אחזקתו עולה הרבה פחות. כלומר, משטרת ההגירה מרוויחה כסף על כל יום שהוא במעצר, ולכן העניינים זזים לאט. אני לא יודע אם הוא באמת ידע על מה הוא מדבר, אבל זה גרם לי לחשוב אם באמת האחזקה של האסיר עולה 8000 ש"ח לחודש... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר בשני דברים שונים. העלות השולית של אחזקת אסיר נוסף בכלא (ובודאי של עציר נוסף בבית המעצר) בהחלט נופלת מ40$ ליום. אפילו ל 40 ש"ח ליום היא אינה מגיעה. לעומת זאת, כאשר מחלקים את תקציב השב"ס למספר האסירים, וכוללים בו, פרט להוצאות הנובעות מכלכלת האסירים, גם את עלות המנהלה של השרות, שכר הסוהרים, תחזוקת מבנים וכו', הרי עלות אחזקת אסיר עולה פלאים, ולהערכתי אם היא נעצרת ב8000 ש"ח לחודש זה רק בגלל צפיפות היתר והתנאים הירודים שהשב"ס מספק למתארחים בין כתליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע חזק. אתה מציע חברה שלא רק שהיא לא מפסידה יותר מדי על כליאת אזרחים (יממן האזרח חלק נכבד מכליאתו), אתה מציע חברה שגם תרויח מכליאת אזרחים (כח עבודה זול). אני מעדיף לחיות בחברה שסובלת (ולא אדישה או חס וחלילה נהנת) מכליאת אזרחים, ואתה? לשאלת ה-"איזו זכות" אין תשובה ברורה ופשוטה של "הזכות X", משום שהפגיעה היא לא פגיעה בזכות ספציפית נוספת אלא פגיעה מידתית נוספת בזכות שכבר פגענו בה די והותר. לא מספיק שאתה שולל מאדם את הזכות לחופש, אתה כופה עליו עבודה בניגוד לרצונו (עבודת כפיה, קוראים לזה). אי אפשר להגיד שהעבודה לא נכפת על האסיר, בשל מעמדו. בטח שלא ניתן להגיד שהעבודה בכלא היא וולנטרית, כאשר אתה תולה בעבודה את מחיתו של האסיר (אני מניח שלא תרשה לו לבחור את מקצועו, לגדל ירקות בגינת הכלא במקום לעבוד או לסחור ב-EBAY). במילים אחרות: איזו זכות בסיסית נפר אם במקום לכלוא אנשים בכלא נמכור אותם לעבדות, למשך תקופת הענישה? האם יש הבדל מהותי בין שאלה זו לשאלתך? אם אנו מודאגים מיחס לא הומני לעבדים, זה פתיר, אפשר לחוקק חוקי עבד (אפילו מקורות במשפט העברי כבר יש לנו). אם העבודה היא חלק מתהליך שיקומי, היא וולנטרית והיא אינה מסירה מן החברה את האחריות למחיתו של האסיר(אלא מאפשרת מימון צ'ופרים בכלא), אז זה עקרונית בסדר (אבל אז מדובר בדוגמה של איילת), למרות שגם אז יש להזהר מבעיית "כח העבודה הזול". האחריות של הכלוא היא על העברה שהוא עבר, לא על עונשו. המדינה כן שולחת את האדם לכלא "כי בא לה". הענישה היא תוצר של רצון החברה ולא תוצר של רצון מפר החוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אתה מציע חברה שגם תרויח מכליאת אזרחים (כח עבודה זול)." היכן בדיוק כתבתי דבר שכזה? ההפך. "כוח עבודה זול" זה מה שקיים כבר היום, רק שהאנשים שמרווחים מזה (כלכלית) הם בדיוק אלו שמעסיקים את האסירים, ולא אף אחד אחר. הרעיון, למקרה שזה לא ברור, הוא זה: האסירים עובדים *תמורת שכר הוגן* ולא הגרושים שהם מקבלים כיום, והכסף שהם מרוויחים *שייך להם*, בניכוי הכסף שהולך להוצאת מחייה *שלהם* (ולא, נניח, תקציב הסיגרים של מנהל הכלא). אפשר לדרוש שהכסף ייכנס לקרן חיסכון מיוחדת שתועמד לרשות האסירים כשישתחררו (לפחות במקרה של אלו שהולכים להשתחרר) ובכך לסייע לשיקום שלהם לאחר שיצאו מהכלא. אני מעדיף לחיות בחברה שהסבל שנגרם לה מכליאת אנשים לא נגרם בשל הנזק הכלכלי לכיס של האזרחים שלה - או שלדעתך כלכלה היא חזות הכל? (הייתי גם אומר את הגישה הקיצונית "מי שיש לו כסף, שלא יעבוד, אבל יממן את הכליאה שלו", אבל אז כבר בכלל יצלבו אותי, כי יש כאן אפליה מרושעת בין אסיר לאסיר). "האחריות של הכלוא היא על העברה שהוא עבר, לא על עונשו" זה פחות או יותר מסכם את כל שאר מה שאמרת. לא שכנעת אותי שזה נכון, ולא ברור לי למה אני כן צריך לחשוב שזה נכון. באותה המידה, אגב, אפשר לטעון מדבריך שאי מתן קצבאות לעניים פירושם שכופים עליהם את העבודה, ובכך מרסקים לרסיסים את זכויותיהם. (מה עוד יכול לעשות עני חסר קצבאות, ללכת לבית תמחוי? נהדר, אם מישהו רוצה לתרום לכלא לרווחת האסירים, אני האחרון שיגיד משהו נגד זה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי אנחנו חושבים באותם דפוסים שהתרגלנו אליהם, שנמצאים במין מבוי סתום של תקציב-הרחקה-הרתעה-זכויות אדם, דווקא ראיתי משהו שונה. יש איזה שריף בארה''ב, לצערי איני זוכרת את שמו, שהרים מערכת ענישה-תיקון מעניינת מאוד. הוא נראה כמו הטיפוס שחסידי זכויות אדם אוהבים לשנוא, אבל מתוכניות שראיתי, יתכן ויש כמה נקודות מעניינות בשיטתו. הוא אכן סבור, שהחברה לא צריכה לשלם פעמיים עבור פשעו של אדם. לכן, הוא מלין את האסירים באוהלים גדולים, והם עובדים עבור המזון שלהם - עבודות של נקיון, חפירת קברים וכו'. מזעזע ביותר, הוא שהם כולם קשורים אחד לשני (או אחת לשניה) בשרשרת. מה שהיה מעניין, בתוכניות, הוא שהאסירים הגברים ראו עצמם מושפלים, והיו לא מעט נסיונות התמרדות. לעומת זאת, בכלא הנשים באותה מתכונת, תגובות הנשים היו מדהימות. הן סיפרו על העלאת הערך עצמי, תחושת שייכות, עזרה הדדית, שיתוף רגשי. סיפרו שהן לראשונה חוות את עצמן באופן אחר מזה שהיו רגילות לו. גם התנהגות הסוהרים, לדעתי, היא פקטור חשוב מאוד בתהליך השיקומי. בסה''כ, התנהגות שלילית, משפילה, של סוהר, עשויה לעודד את האסיר להמשיך באותם דפוסי התנהגות ששירתו אותו עד היום בסביבה לא תומכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם האסירות רואיינו לאחר שהן שוחררו מן הכלא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בתוכנית שראיתי. זאת נקודה מאוד חשובה. תוכניות זה דבר קשה, אתה רואה רק מה שמראים לך לחצי שניה. נתתי את זה בעיקר כדומה לצורת חשיבה קצת שונה, קצת אחרת. מחקרים יגידו, אם יש בה יעילות כלשהי. אבל לא רק, אולי כבר להתבונן בתפיסה ההתחלתית שיש למערכת, יכול לרמז על מה שיתרחש בה ואז צריך לשער מה תהיה ההשפעה על האסירים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שלא הבנת מדוע שאלתי. יכול להיות שהתגובות החיוביות של הנשים נבעו מאיומים מצד הסוהרים, בסגנון ''אם לא תגידו מה שאנחנו רוצים, אוהו מה יהיה פה...'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל ההתנהגויות שלהן (כשלא ראיינו אותן) נראו כמגבות במידת מה את הדברים שהן אמרו, והאמירות שלהן נשמעו טבעיות (מבחינת איך שהן נראו כשהן אמרו אותן), אבל, כמובן, לא ניתן לשלול בבטחון את האפשרות שהצעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מתכוונת כנראה לשריף ג'ו ארפיו שנבחר ב-1992 לשריף של מחוז מריקופה שבאריזונה והקים באותה שנה עיר אוהלים המשמשת כבית-המעצר הגדול ביותר בארה"ב. הוא מאכלס יותר מ-1,200 עצירים. תורתו של ארפיו פשוטה: לאמלל את חיי העצירים עד כדי כך, שהם לא ירצו לחזור לשם. דברים אחדים שאמר ג'ו ארפיו בראיון עמו: ארפיו: מה לא בסדר עם שלילת זכויות-יתר מעצירים? אסרתי עליהם לעשן, אז מה? אסרתי שתיית קפה. הם לא רואים סרטים. הם לא רואים טלוויזיה, חוץ מאשר את ניוט גינגריץ' וערוץ מזג-האוויר. מראיין: נשללות מהם זכויות-היתר שלהם? ארפיו: כן, נשללות מהם זכויות-היתר שלהם. אבל זה לא בלתי-אנושי. ארפיו גם אסר על החזקת מגזיני-פורנו, השיב לאופנה את מדי הכלא המפוספסים שחור-לבן נוסח אלקטרז והוא מאלץ את כל העצירים ללבוש תחתונים ורודים כדי להשפילם. ארפיו: זאת איננה מכללה. זה בית-מעצר. הרבה אנשים שוכחים את זה. מראיין: טוענים שכשהם יוצאים הם עוד גרועים משהיו לפני שנכנסו לכאן. ארפיו: אפשר לטעון שאנחנו צריכים לחנך אותם, ובכן, כולם שוכחים את המילה "עונש". כולם פוחדים להגיד "עונש". הגישה השנויה במחלוקת של ארפיו לכליאה התפתחה על רקע צפיפות-היתר בבתי הכלא ומחסור במימון ממשלתי (הנקודה שדובי העלה בתגובה 242115). הפתרון שלו היה להקים אוהלים מעודפי הצבא במדבר, מקום שבו הטמפרטורות יכולות להגיע ל-49 מעלות. ארפיו: גברים ונשים נלחמו למעננו בערב הסעודית לפני 3 שנים. הם חיו במדבר, הם חיו באוהלים הרחק ממדינתם והם לא בצעו פשע. ולכן אני לא מבין מה הבעיה הגדולה לשכן אסירים מורשעים באוהלים. עלות הטיפול באסיר בעיר האוהלים היא 7 דולר ליום. בבית-המעצר המקומי של המחוז העלות היא 54 דולר ליום. ארפיו גם מקצץ בעלויות המזון בכך שהוא מאלץ את האסירים לשלם דולר ליום בשביל ארוחותיהם. אחת השיטות שמפעיל ארפיו בעיר האוהלים, כפי שציינה רות, היא כבילה קבוצתית בשלשלאות (chain gang). ארפיו, הרואה עצמו כסוהר הדוגל בשוויון זכויות, הוא הראשון שהפעיל אי-פעם כבילה קבוצתית לנשים. ארפיו: אני לא משתמש בכבילה קבוצתית במדבר, היכן שאיש לא רואה אותם. הם נמצאים באמצע הרחובות הראשיים [מועסקים בעבודות ציבוריות]. אתם יודעים למה? אני רוצה שהאמהות, כשהן נוסעות כאן עם בנותיהן, יגידו, "את רואה, מותק?" מי שמפר את החוק, מוצא את עצמו כבול בשלשלאות ולובש מדים מפוספסים, ולכן אני עושה את זה. לדברי ארפיו אין במערכת כנופיות, אין בה התנכלות לסוהרים, ואין ניסיונות הימלטות. עם זאת, מחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת אריזונה גילה כי 60% ממי ששהו בעיר האוהלים, ביצעו פשע בתוך שנתיים מיום שחרורם. ארפיו: אפילו אם אני נכשל, אז מה? אני חוסך עוד ועוד מיליוני דולרים מכספי משלם המיסים. זה חשוב, לא? למה לטפח בתי-סוהר נאים אם אפשר לעשות זאת ב-100,000 דולר?אני רוצה שכל מי שבא לפניקס יידע, שיש לנו מקום פנוי בשבילו אם הוא מפר את החוק. השלט "פנוי" מאיר אצלנו כל לילה. זאת אומרת, תמיד יהיה לי מקום פנוי גם אם נצטרך להקים אוהלים מפה עד מקסיקו נעשה את זה. זאת התורה שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הכבוד - זה מהזכרון? . כן, ציינתי שהוא האדם שמצודדי זכויות האדם אוהבים לשנוא. אני ב ט ו ח ה שהשפלה לא עוזרת. המערכת הכללית שהוא יצר לא נשמעת חיובית, אבל אולי נקודות מסוימות ממנה. מעניין אם גם אצל הנשים היתה פשיעה כזאת עם צאתן. בכל מקרה, כשהשיטה לא עובדת, צריך למצוא חלופות. אם ארפיו לא היה ארפיו (ובל נשכח שאנשים יושבים שם, בתנאים הללו, על עישון מריחואנה, לדוגמא - זו הרי ארה"ב), אולי הנקודות האלו היו יעילות משהו. לא מבחינת החיסכון למדינה - זה אמור, אולי, להיות תופעת לוואי מבורכת, אלא מבחינת יצירת סביבה אחרת, סביבה ששונה חיובית מהסביבה בה הפושע היה רגיל לחיות. זה נראה לא בריא לתת לאדם המתקשה להתמודד את כל השירותים רק כדי שכשהוא יצא הוא ימשיך להתקשות בהתמודדות. הדגשים של ארפיו הם אותם דגשים ישנים, אולי, של הרתעה וענישה. דרך אגב, אתה יודע איך להגיע לחומר בעניין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה לא מהזיכרון (עיסוק מוזר ללמוד בע"פ ראיונות עם ג'ו ארפיו :-)) עוד חומר? את יכולה להתחיל בגוגל: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שארפיו, בדרכו הפשוטה והישירה, פועל כמו כל מערכות הכליאה בארה''ב, למרות שהן מחפות על זה בגבב נכון-פוליטית. הוא רואה עצמו כאחראי לאחסן את הפושעים שלו לתקופת מאסרם, בעלות המינימלית. הוא לא מתייחס כלל לשיקום. לא מעניין אותו שיקום. זה השלב ההגיוני הבא במערכות הכליאה בארה''ב, שכבר מזמן מבינות שהשם הנכון פוליטית שלהן, ''מערכות התיקון,'' לא שווה כלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל, לא מתקנים באמת עד שלא מתקנים באמת, על אף שאני לא בטוחה שהמושג תיקון כל כך מתאים. אולי הוא נעשה לא תקין פוליטית כי הוא מעלה כל מיני אסוציאציות של דרכי תיקון לקויות, כאלה שאין בהם לא יחס של כבוד לאדם ו/או הגיון. מערכת טובה, מבחינת השגת המטרות (א. הרחקת הפרט הפוגעני, ב. לימוד של אסטרטגיות התמודדות חילופיות כדי שהפרט יהיה מסוגל לא לחזור על מעשיו) צריכה גם להיות יעילה כלכלית, אבל אם היא יעילה מבחינת השגת שתי מטרות אלו, הרי שהיא מעם עצמה חוסכת כסף מרובה. היא "חוסכת את עלותה" במידה שהיא חוסכת חזרה על ההליכים מהסוגים שונים המשמשים להרחקת הפרט הפוגען מהחברה. בהקשר לארפיו, אני ראיתי בכך איזשהו ניסיון, שחשוב לעמוד על טיבו. אם ישנן נקודות חיוביות, חשוב לעמוד על אופיין. במקרה של הנשים, למשל, ייתכן והיחס החיובי שלהם נבע מיחסה המכבד של הסוהרת, או משאר קווים שמעניין וחשוב לחקור, לאו דווקא ממיזמו המוצהר של השריף ארפיו, אם כי בהחלט אפשרי שהתנאים השקטים והבטוחים (לעומת תנאי חייהן של נשים אלו), והיכולות לעשות עבור עצמן ושאר מאפיינים, משחקים תפקיד רציני ביחס של הנשים אל הכלא. בכלל, אי אפשר להסיק מסקנות לגבי יחס חיובי כלשהו, או יחס כלשהו, על סמך תוכנית טלוויזיה אחת, אבל אמירותיהן של הנשים נשמעו תואמות להתנהגות שהן הפגינו כאשר צולמו בשטח ובחדרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מדיניות "אפס סובלנות" של ג'וליאני היא עניין שנוי במחלוקת. גם אם נתעלם מהטענה שג'וליאני לא הפחית את הפשיעה אלא רק הזיח אותה ממנהטן לאיזורים אחרים בניו יורק ובסביבתה, הנתונים (למשל כאן: http://www.ojp.usdoj.gov/bjs/cvictgen.htm) מורים על ירידה דומה בפשיעה בכל ארצות הברית, מה שמעיד כנראה על כך שלא התמקצעות והתחזקות כוח השיטור שינתה את המצב. אם הפשיעה ירדה בכל ארצות הברית, כולל במחוזות שבהם השוטרים ממשיכים להסתובב כמו שלוכים ולוקחים שוחד כאילו אין מחר, הרי שלא זה מה שחולל את השינוי. אני חושב שכיוון מחשבה מסויים יכול לספק הגידול באוכלוסיית מערכת העונשין בארצות הברית. היום חובקת המערכת 6.7 מליון אנשים, שמתוכם כ-30 אחוז בבתי הכלא הפדרליים והמדינתיים. יש כאן גידול של בערך פי שלוש בהשוואה לשנת 1980 וקרוב לפי שתיים בהשוואה למצב לפני עשור. בסך הכל, יש גידול של 340 אחוז בשיעור הכלואים בעשרים השנה האחרונות (עם התחשבות בגודל האוכלוסיה) וכ-5 אחוז מכלל אוכלוסית הגברים ו-1 אחד מכלל אוכלוסית הנשים שייך למערכת הענישה. נתונים: http://www.ojp.usdoj.gov/bjs/glance/tables/corr2tab.... יתר על כן, פרופיל הכלואים השתנה והוא כולל היום 31 אחוז עברייני סמים והפרעה לסדר הציבורי לעומת 10 אחוז שלהם בשנת 1980. זה נתון המצביע על כך שיותר ויותר נאשמים בעבירות שנחשבו קלות יחסית בעבר מבלים בבתי הכלא. לדוגמה, היום יושבים 9.6 אחוז מהאסירים על אחזקת סמים ועוד 8 אחוז על נהיגה בעת שכרות והפרת הסדר הציבורי בהשוואה ל-1.4 היושבים על אונס. נתונים: http://www.ojp.usdoj.gov/bjs/glance/tables/corrtypta... במובן הזה אתה צודק בהחלט, "בתי-הכלא מצליחים לסלק כמות נכבדה של עבריינים מהרחוב." השאלה היא רק אם אכן מדובר בעבריינים שזו הדרך היחידה לטפל בהם ואם הדרך הזו לא יקרה מדי. כלומר, האם מערכת הענישה המתרחבת בארצות הברית לא מטפלת למעשה בפשע באמצעות כליאה של חלק מהאוכלוסיה מתוך ידיעה ברורה שמדובר בהפיכת נתח הולך וגדל של האוכלוסיה שפשעה העיקרי, דומה, הוא עוניה, לפושעים כרוניים? ובהמשך, האם לא מדובר למעשה בניוד העלות לאתר אחר עם עליה בשיעור הנזק/הוצאה? אגב, החלק השני של הודעתך, המציין את הדרישות המחמירות (לדעתך) להשתחררות מהכלא חופף במידה רבה למה שקיים היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדיניות אפס הסבלנות איננה במשמעות של הגברת האיום על הפושעים, אלא ההבנה שכדי להוריד את רמת הפשיעה צריך לצמצם את המרחב בו היא פועלת. לדוגמא, אם ישנה הקפדה על סביבה נקייה יותר (בלי קשקושים וגריפטי) אז אנשים נרתעים מלהיות הרסניים כלפי רכוש. חיים של פשע צריכים אווירה של פשע הכוללת גניבות קטנות, אלימות מקומית וסתם הרסנות ובטלנות. מטרתו של ג'וליאני הייתה להפסיק את האווירה ובכך להקטין את מס' הפשעים החמורים. הוא הצליח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכל הדברים שאתה מתאר, אני לא רואה שהגברת הענישה הייתה חלק מרכזי בעניין בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השנה, כבשנים קודמות, הצליחה מחלקת המטאורולוגיה של עירית ירושלים למנוע הגעת סופות טורנדו לעיר. אם יש ירידה בפשיעה באותו שיעור בכל המקומות, אין זה סביר שהיא קשורה לאמצעים שנקט ג'וליאני. ההסבר שהצעתי לתופעה הרבה יותר פשוט והגיוני: חלק גדול מהאוכלוסיה הענייה והמועדת לפשיעה בארצות הברית הוכנס לכלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן שגם האלימינציה העצמית של משתמשי הקראק עזרה מאד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל יש לך הסבר למה לא הצטרפו בזמן הזה עוד משתמשים למעגל הקראק? (או להבדיל, למה כמות ה*פושעים* שהחלו להשתמש בקראק עלתה כך פתאום?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מנין אתה מניח שלא הצטרפו עוד משתמשים למעגל הקראק? ב. הרבה מהמחקרים בתחום מראים כי הכלא מהווה קרקע פוריה דווקא לתחילת השימוש בסמים אפילו אצל אלה שלא צרכו קודם לכן (למשל סוחרי סמים), כך שיתכן שכמות המשתמשים בכלא מקבילה לעליה במספר האסירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניחה שאתה שואל מתוך חוסר ידע וזו לא איזו בדיחה שאני לא מבינה. כמות הפושעים שהתחילו להשתמש בסם הייתה מן הסתם פרופורציונלית לכמות האנשים שהתחילו להשתמש בו באוכלוסיה הכללית (כמובן שנוספו עוד פושעים לצורך מימון הצריכה המוגברת). לרוע המזל, קראק מגביר את הנטייה לאלימות ופוגע בשיקול הדעת באופן שככל הנראה מגדיל את הנטייה לביצוע פשעים, כך שכל פושע הפך לפושע+. לגבי הסיבות לאי הצטרפות עוד משתמשים, ישנן השערות רבות. לפי המרכזיות מביניהן, בניגוד לשימוש בקוקאין, שאפשר לחיות איתו בשלום לאורך זמן, ואפילו השימוש בהרואין, שהמכורים לו מגיעים לגיל מתקדם, הילדים בשכונות הרלוונטיות ראו מה קורה למשתמשי הקראק ובחרו לא ללכת באותה דרך. אבולוציה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |