|
||||
|
||||
גם אני רציתי לקנות את הספר, אבל התחרטתי משקראתי את הביקורת של אביעד קליינברג במוסף "ספרים". חשבתי שהוא מזכיר את "שם הוורד", ספרו הנפלא (האחר) של אומברטו אקו (על "המטוטלת של פוקו" לא הצלחתי להתגבר) - נזירים, מיסטיקה נוצרית, רצח ומתח והסרט אפילו עוד יותר מוצלח מהספר. הצטערתי לקרוא את הביקורת של קליינברג, משום שעכשיו הספר נשמע לי כמו חארטה בסגנון רומנים רומנטיים, שמשלבים חיפושי אוצרות שלא היו ולא נבראו בעלילה הצפויה מראש (וטוב שכך) שלהם. קליינברג מזכיר כדוגמא למופרכות הסיפור את הרעיון שב"סעודה האחרונה" של דה וינצ'י מופיעה מרים המגדלית (ולא יוחנן, כפי שחשבו עד היום). חיפוש בגוגל העלה את הסיפור הבא: ואשר ל"צופן דה וינצ'י" - אולי אקח אותו בספריה. |
|
||||
|
||||
כמו שכתבתי, אמנם מבחינה עובדתית הספר לקוי, אבל עדיין היה כיף לקרוא אותו - הוא ממש "ספר נסיעות" מוצלח ואפשר להעביר איתו טיסה. אפילו איזי כתב בתגובה 214223. יתכן שאם יודעים מראש שהעלילה מופרכת אז זה עלול לפגוע בהנאה. אבל איך אומרים חובבי הסרטים? צריך "לסספנד1". ואם כבר הגענו עד הלום, אז זה הזמן להודות למשתתפים בפתיל שפתח כליל בתגובה 193642 שהציל אותי ממבוכה רבה (שבעקבותיה הוספתי את הפסקאות האחרונות למאמר). 1 מ-Suspension of disbelif |
|
||||
|
||||
אני חושב שאני יודע מה הדבר שהכי הפריע לי בספר. חלק ניכר מהסצינות שבו כתובות כמו תסריט. חלק גדול מהתיאורים מזכירים תנועות מצלמה אופייניות, (התאור של הפארק מול הלובר, או של חלק מהכנסיות) הדמויות משתפות את הסביבה כל הזמן במחשבותיהן (חושבות בקול רם?) והמבנה הכללי של העלילה - שיא מדומה וטוויסט, שיא מדומה ועוד טוויסט, עוד שיא לא מדומה, ושוב טוויסט עד הסוף הטוב שהכל מסתדר בו. |
|
||||
|
||||
ואיך אתה מרגיש בקשר לספרים של מייקל קרייטון בדרך כלל? נדמה לי שאל קרייטון הדמויות באמת פחות "חושבות לעצמן" אבל גם אצלו העלילה, במיוחד בספרים המאוחרים יותר, בסופו של דבר, בנוייה לתסריט. רק חבל, לדעתי, שהתסריטאים מעבדים אותה (באישורו של קרייטון, עד כמה שאני יודע) עוד ומאבדים את החן של ההקפדה על הפרטים של קרייטון לטובת הפנייה לקהל הרחב בצורת אפקטים מוגזמים (ע"ע "העולם האבוד" למשל). (כן, פתאום נזכרתי שאני יכול להגיב בחום!) |
|
||||
|
||||
הספר האחרון (והראשון) של קרייטון שקראתי היה זרע אנדרומדה. אחלה ספר והוא לא נראה לי כמו תסריט. קראתי שני ספרים של ג'ון גרישם (התא ותיק שקנאי) והם לא היו תסריטיים באופן מוגזם. (עד כמה שאני זוכר, זה היה לפני כ10 שנים) |
|
||||
|
||||
זהו, שזרע אנדרומדה הוא מהמוקדמים (1969). אם תסתכל על "קו זמן" או "חשיפה" אני חושב שתרגיש ב"תסריטיות" של העניין. הוא אף הגדיל לעשות וב"שמש עולה" אחת הדמויות נקראת "קונר", מתוך ההנחה (שהתממשה) שהשחקן שון קונרי יגלם אותה, מה שאכן קרה במציאות1. 1 אני מקווה שזו לא סתם אגדה אורבנית. |
|
||||
|
||||
כאמור, לא קראתי. (וגם אין בכוונתי לקרוא) |
|
||||
|
||||
דווקא עשו מ"זרע אנדרומדה" סרט (1979), ולדעתי מבין הסרטים המבוססים על קרייטון זהו המוצלח ביותר. הוא גורם לכל הסרטים החדשים מג'נאר "העולם תחת איום השמדה" להראות ילדותיים. |
|
||||
|
||||
לא ראיתי ולא טענתי שאין סרט כזה. טענתי שהספר לא כתוב כמו תסריט. |
|
||||
|
||||
למה קוראים לו קרייטון ? מה קרה ל CH? |
|
||||
|
||||
ניסיתי לבדוק אולי כתוב משהו כאן: http://www.crichton-official.com/aboutmc/biography.h... אבל לא מצאתי. אני זוכר שבזמנו כש"פרק היורה" יצא אז שמו אויית בעברית "מייקל קריצ'טון", אבל אז התברר שגם באנגלית אין מבטאים את ה-CH ועברו לאיות "קרייטון". |
|
||||
|
||||
"אבל אז התברר שגם באנגלית אין מבטאים את ה-CH" התברר? איך? |
|
||||
|
||||
כנראה שמישהו ב"ספריית מעריב" תיעתק את Crichton באופן אוטומטי ל"קריצ'טון", והטעות התבררה מאוחר יותר. (בקיצור, כרגע אין לי תשובה יותר אינטיליגנטית) |
|
||||
|
||||
חיפשתי עוד קצת ומצאתי את זה: http://www.craton.net/genealogy/spelling.htm |
|
||||
|
||||
תודה. |
|
||||
|
||||
מנוע הדיבור של windows שבבילון משתמש בו מבטא Crichton כ קריטון. |
|
||||
|
||||
אז הוא לא מדייק, כי יש לבטא זאת כ-CRAY-ton (קריי כמו חברת המחשבים, טון כמו יחידת המשקל) |
|
||||
|
||||
תודה על התיקון, השגיאה כמובן היא שלי ולא של מנוע הדיבור, הוא אכן מבטא אותו כמו שכתבת (עם שתי יו''ד). |
|
||||
|
||||
בהעדר פורום אחר לשאול זאת: מאיפה הגיע הביטוי "1 מוצא חן בעיניי"? הרי מה שאני מתכוון זה בעצם "מצאתי חן ב-1", ולא ל"לדעתי 1 מוצא חן בגורם שלישי". 1 הרקדנית הבלונדה של אתי פולישוק, נניח. |
|
||||
|
||||
ותען אסתר המלכה ותאמר, אם מצאתי חן בעיניך המלך. (אסתר ז' ג') והנה שאלת טריוויה, מאיפה הכותרת? |
|
||||
|
||||
בספרדית הפועל המתאר מציאת חן הוא Gustar והוא משמש כמו בעברית: Me gusta esta - זה מוצא חן בעיני. |
|
||||
|
||||
שיר חמוד מאוד-מאוד, ושיעור בספרדית: Me Gustas Tu של Manu Chao. שווה. |
|
||||
|
||||
אבל עדיין... צריך להיות סביל, לא? "אם נמצאתי חיננית בעיניך". יכול להיות שפעלים מצחיקים כאלו כמו "מוצא חן" הם סביל? כמו "בא לידי ביטוי"? |
|
||||
|
||||
ככה זה נראה, וכפי שציינתי, גם בספרדית אומרים ככה, כלומר האובייקט שמוצא חן בעיני מישהו הוא הנושא של המשפט. |
|
||||
|
||||
וכמובן גם באחיותיה של הספרדית, הצרפתית והאיטלקית; אבל מעניין ש-plaire ו-piacere (בהתאמה) לא קרובים אטימולוגית ל-gustar הספרדית. אפשר לזהות בהם את please האנגלי (במובן של to please someone). |
|
||||
|
||||
ובניסוח פנים-תאורטי בלשני - בפעלים מהסוג שנזכר (piacere, appeal) מה שנמצא בסופו של דבר בעמדת הנושא, התחיל למעשה בעמדה של המושא, ונע ממנה. |
|
||||
|
||||
הרבה לפני אסתר, נוח מצא חן בעיני ה' (בראשית ו', ה'). |
|
||||
|
||||
ואל תשכח את הלהיט של מקהלת פרחי לונדון (מנביאים אחרונים, אולי מעובדיה?) מצא מצא מצא חן מצא חן במדבר |
|
||||
|
||||
(כאילו זה משנה למישהו) מסתבר שיש הרבה ''מצא חן'' בתנ''ך הכלל ובתורה בפרט, ותקצר היריעה מלפרט. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |