![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
"אבל אז התברר שגם באנגלית אין מבטאים את ה-CH" התברר? איך? |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
כנראה שמישהו ב"ספריית מעריב" תיעתק את Crichton באופן אוטומטי ל"קריצ'טון", והטעות התבררה מאוחר יותר. (בקיצור, כרגע אין לי תשובה יותר אינטיליגנטית) |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
חיפשתי עוד קצת ומצאתי את זה: http://www.craton.net/genealogy/spelling.htm | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
תודה. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
מנוע הדיבור של windows שבבילון משתמש בו מבטא Crichton כ קריטון. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אז הוא לא מדייק, כי יש לבטא זאת כ-CRAY-ton (קריי כמו חברת המחשבים, טון כמו יחידת המשקל) |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
תודה על התיקון, השגיאה כמובן היא שלי ולא של מנוע הדיבור, הוא אכן מבטא אותו כמו שכתבת (עם שתי יו''ד). | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
בהעדר פורום אחר לשאול זאת: מאיפה הגיע הביטוי "1 מוצא חן בעיניי"? הרי מה שאני מתכוון זה בעצם "מצאתי חן ב-1", ולא ל"לדעתי 1 מוצא חן בגורם שלישי". 1 הרקדנית הבלונדה של אתי פולישוק, נניח. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ותען אסתר המלכה ותאמר, אם מצאתי חן בעיניך המלך. (אסתר ז' ג') והנה שאלת טריוויה, מאיפה הכותרת? |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
בספרדית הפועל המתאר מציאת חן הוא Gustar והוא משמש כמו בעברית: Me gusta esta - זה מוצא חן בעיני. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
שיר חמוד מאוד-מאוד, ושיעור בספרדית: Me Gustas Tu של Manu Chao. שווה. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אבל עדיין... צריך להיות סביל, לא? "אם נמצאתי חיננית בעיניך". יכול להיות שפעלים מצחיקים כאלו כמו "מוצא חן" הם סביל? כמו "בא לידי ביטוי"? | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ככה זה נראה, וכפי שציינתי, גם בספרדית אומרים ככה, כלומר האובייקט שמוצא חן בעיני מישהו הוא הנושא של המשפט. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
וכמובן גם באחיותיה של הספרדית, הצרפתית והאיטלקית; אבל מעניין ש-plaire ו-piacere (בהתאמה) לא קרובים אטימולוגית ל-gustar הספרדית. אפשר לזהות בהם את please האנגלי (במובן של to please someone). | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ובניסוח פנים-תאורטי בלשני - בפעלים מהסוג שנזכר (piacere, appeal) מה שנמצא בסופו של דבר בעמדת הנושא, התחיל למעשה בעמדה של המושא, ונע ממנה. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
הרבה לפני אסתר, נוח מצא חן בעיני ה' (בראשית ו', ה'). | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ואל תשכח את הלהיט של מקהלת פרחי לונדון (מנביאים אחרונים, אולי מעובדיה?) מצא מצא מצא חן מצא חן במדבר |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
(כאילו זה משנה למישהו) מסתבר שיש הרבה ''מצא חן'' בתנ''ך הכלל ובתורה בפרט, ותקצר היריעה מלפרט. |
![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |