![](/img/cornr_br.png) |
נושא זה העסיק אותי מדי פעם לאורך השנים ולכן אשמח אם אליו ייטה חלק מן הדיון, גם אם רובו ככולו יתנהל בהעדרי. הממם, זה הולך להיות ארוך.
לפני כחמש שנים כתבתי "אין אומנות אידאולוגית". להלן חלק מן הקטע, על ניסוחו הפלצפני-משהו:
"רוצה להעביר מסר? תדבר או תכתוב. רוצה ליצור אומנות? *אל תעביר מסר*. אומנות היא אומנות לשמה. לא כלי להעברת מסרים, לא מצלמה מאולתרת, לא קריקטורה, לא אמצעי. אין אומנות אידאולוגית. המשמעות היא רק תוצר לואי אסוציאטיבי של יצירת האומנות, לא מטרתה. אומנות היא כמו מחקר, כמו מסע אל הלא נודע, רק לא במטרה לדעת אלא במטרה לחוות את עצמה. ואין לך מחקר דפוק יותר ממחקר שבא להוכיח אידאולוגיה. "
כשנתיים מאוחר יותר הלכתי לערב של מאיר שלו לרגל צאת "בביתו במדבר", ובעקבות זאת כתבתי בין היתר: "(...) כמו אלמוגים שמשפריצים לתוך המים עננים לבנים של זרעים וביציות, מבלי שיהיה להם אכפת מי ידשן את הקרקעית ומי יהיה למאכל עוף השמיים ומי יפרה את מי. כי בניגוד למטיף הצעיר המשולהב שמביא לשומעיו אמיתות צרופות לוהטות ומוחלטות, הבוגר בא לחקור ולדרוש, לפתח בינו לבין עצמו יכולות כתיבה, דקדוק פנימי, זכרונות ובדיות שכל אחד יכול לפרש כרצונו. "
ואמש שמענו שנינו את עודד בלבן עומד על ההבדל בין אמירה ספונטנית לאמירה אידאולוגית. אמירה ספונטנית אינה מניפולטיבית במובן (חדד אותי אם אני טועה) שאינה מכוונת להביא את הקורא לאמץ את ראייתך בנוגע ל"מה רצוי", אלא לבטא את אשר על לבך, או שמא את אשר אתה מוצא (עיניים)? במובן זה על המדען לכוון עצמו לאמירות ספונטניות, להרגיל עצמו מנטלית לומר את אשר הוא מוצא מבלי לערבב בין המצוי לרצוי. באותו מובן באמירה אידאולוגית ינסה פוליטיקאי להציג את ראייתו בנוגע למצב הרצוי כנגזרת לוגית מסקירתו את המצב המצוי. לכן שומה על כל אמירה אידאולוגית מעין זו, שע"י ניתוחה ניתן לעמוד על המכשלות הלוגיות ש*בהכרח* חבויות בה, ומהן אולי לקבל רמזים באשר לכוונותיו הלא-מוצהרות של המחבר. תהליך דומה ניסיתי לבצע במאמר, אך תחילה אסכם את ראשית התגובה. אם בעבר הבדלתי בין אומנות לבין כתיבה לצורך העברת מסר, ואח"כ בין המטיף המשולהב לבין הדורש בינו-לבין-עצמו, הרי שבנסיון לבצע סינתזה להבחנה זו עם הבחנתו של עודד, איני מצליח להסתפק בפחות משלוש קטגוריות. כי גם בשעת כתיבת המאמר וגם בעת תגובה זו עומדים לנגד עיני נמענים אליהם מנוסחת הפנייה, גם אם אני מכיר בכך שבכתיבה לעולם אני מכוון לאדם שאיננו, צל עובר שכולו חזות. מוסכם עלי ש: א. קטגורית הדורש בינו-לבין-עצמו היא הרופפת מבין השלוש. ב. אנליזה זו אין משמעה יכולת מיון - לא כל אמירה ניתן לסווג בלעדית לאחת הקטגוריות, וספק אם קיימת אמירה שכן ניתן, למעט אולי רוח נושבת או חריקת דלתות. ג. יתכן שניתן ליישב הבעיה ע"י הבדלה בין הכוונה בכתיבה לבין הנמען. באופן פשטני, הכוונה בכתיבה עשויה להיות "דרישה לשמה" או נסיון להעביר מסר "בלי להשתמש בטלגרף". בעת ובעונה אחת הנמען עשוי להיות דמות וירטואלית כזו או אחרת, בין אם מנסים להעביר לו מסר ובין אם לאו, בין אם ישירות ובין אם בעקיפין. שהרי אין צורך להזכיר שגם כשאיננו חותרים לכך באופן מודע, אנו מתנהגים אחרת עם אנשים שונים, וכאן לא הייתי רוצה להשתמש בז'ארגון של בובר אלא אם כבר בזה שנותנת לנו הממטיקה (memetics, עשו חיפוש באתר/בנ'ט ותראו נו). אצלי כרגע אין בהסתכלות כזו די כדי להסתפק בשתי קטגוריות, ואני מקווה שהצלחתי להעביר את תחושת חוסר הנוחות על אף קושי בבחירת המילים.
אני מרשה לעצמי להציג את המאמר קודם כל כאמירה ספונטנית (כפי שהוצגה לעיל), ורק אח"כ להתייחס למספר כוונות שעלו על דעתי בשעת כתיבתו ועריכתו. כמו בדיונים אחרים באייל ובכלל, בעיה מסוימת העסיקה אותי, הרהרתי בה מדי פעם, מאמרו של אבינתן עורר זאת מחדש ודחפני לכתוב, ומיד עם תום הבחינות הרשתי לעצמי לעשות זאת. זה המובן הספונטני, והוא המניעני לדעתי גם עתה. נתקלתי בהתנהגות לא מובנת ורציתי לשמוע מה יש לאי-אלו כותבים באייל לומר, כמו גם איך רואים זאת יהודים מאמינים, וכן כיצד רואים זאת אלה שהמאמר מפנה אליהם אצבע גסה מאשימה. גסה במובן שאין לי כל דרך לומר מי מבין אלה הנזכרים בשמם ראויים לגנאי הניתן, ומי מוכפשים לשווא מעל דפי אתר נשכח זה. כמו-כן קיוויתי שאם תמצא מכשלה לוגית בשיטה המוצגת במאמר, יתכן שהיא תהיה רלבנטית גם לגישה של עודד ממנה היא שאובה. זה המובן הלא-ספונטני במאמר, שהרי הוא בא בין היתר לשרת את סקרנותי, גם אם בשום צורה ואופן איני מנסה להביא את הקורא לאמץ תפיסה ערכית בה אני מצדד, ואמנם הוא אינו מצליח לעשות זאת. ליבוביץ' מצטט את הרמב"ם: "וכבר אמרתי פעמים רבות שכשיש מחלוקת בין החכמים בסברת אמונה שאין תכליתה מעשה מן המעשים - אין אומרים שם הלכה לפלוני לפי שהוא דבר החוזר אל השם יתברך" ('על עולם ומלואו', ע' 107 'עיקרי אמונה'). זוהי אמירה חזקה שאני משתדל להחיל בעניינים רבים ומגוונים. בפרט כאן המחלוקת העולה על דעתנו יש ויש לה לדעתי תכלית מעשה מן המעשים, ולכן אינני מוכן להשלים עמה בתור עוד חוסר הסכמה פילוסופית. בתוך מניין אחד יכולים לעבוד את השם יהודים שכוונותיהם שונות ומנוגדות בתכלית, ובלבד שכולם יקבלו עליהם אותו עול תורה ומצוות. ואם מן המניין קם פלוני ומכורח השקפתו יטיף לאחרים לבטל את השבת, או להשמיט את 'ותחזינה', או יטען שתורה מן השמיים והוא בא מעבר לים לתתה להם, לא אקבל זאת. שוב, לא מתוך תפיסה קראית או מציפייה לבת-קול שתצא ותאמר שהלכה לפלוני, כי אם משום שזהו חילול השם, וכבר נפוצו כאלה במחוזותינו.
התגובה הארוכה ביותר שלי אי פעם כמדומני. כך לא תשימו לב כשאלך (:
|
![](/img/cornr_bl.png) |