|
||||
|
||||
(apologizing again for posting in English, am using my linguistically challenged computer in school)...
I'm so happy that Guns, Germs and Steel is out in Hebrew. Regardless of whether one agrees or disagrees, I found it to be a fascinating read. And I enjoyed the concise review, too. As someone who is more biased towards a social science reading of the text, I read it a bit less "scientifically" and more "socially". As mentioned in the review, the author avoided accepting the geographical conditions - namely, the difference in grain and fauna variety - as "scientifically given", and emphasized the fact that social construction, political governance (e.g. China), and ambition, had a lot to do with the development of European imperialism. Moreover, a lack of difference in abilities between various world populations (emphasized by the author) does not imply a lack of difference in ambition and motivation, which might have sped the development of steel and the drive benihd imperialism in the first place (for better and for worse). Natural conditions can influence human development - but only to an extent (I'm reminded of Asimov's concept of psycho-history); human motivation, social interactions and ambitions - as fuelled by politics and religion - make a big, often dramatic, difference. The author didn't forget that, and the reviewer smartly highlighted that, and that, for me, is the crucial point in the theory - not undermining it, but making it flexible and allowing it to account for a multifaceted human development. |
|
||||
|
||||
אכן, האנלוגיה לפסיכו הסטוריה בהחלט מתבקשת, תודה שהעלת את הנושא. מעניין אם דיאמונד היה מודע לכך בעת כתיבת ספרו. עוד ספר מד"ב שזימזם לי בראש בעת קריאת הספר היה "מלחמת העולמות", בעיקר בשל ההבט <ספויילר> של הלוחמה הביולוגית הלא מודעת (דווקא מכיוון הצד הנחות טכנולוגית!). מכיוון שקראתי את טרילוגיה המוסד ממש מזמן, אשמח אם תוכלי לתת כמה פרטים. ברור לי שה"תאוריה" עצמה היתה רק קישוט לאופרת החלל המיגעת ( עד כמה שאני זוכר את הספרים, וסליחה מכל המעריצים), אבל נדמה לי שבספר הראשון עוסקים בזה לא מעט. |
|
||||
|
||||
אני גם קראתיה ממש מזמן, אך עד כמה שאני זוכר לא היתה שם, מטבע הדברים, תאוריה של ממש, גם לא בספר הראשון. היתה חזרה על המוטיב של "לא ניתן לצפות מעשים של יחידים או מעטים, אך כן ניתן לחזות התנהגות של מיליארדים". כשהתעוררו שאלות לגבי הסיכוי שמשהו גדול יקרה, כמו פריצת מלחמה, המבינים היו מבצעים חישוב זריז בראש ומגיעים למסקנה שהסיכוי לכך הוא 8.3% או משהו כזה. לא השתכנעתי אז שיש סיכוי לפתח תורה אמיתית כזו, ואני ספקן גם היום. אינני בטוח אם השערותיו של דיאמונד נופלות בקטגוריה זו בדיוק, אך נדמה שגם הוא מניח שלמקרי, לאנקדוטלי, להתנהגות היחיד יש השפעה מועטה על המהלכים ההיסטוריים הגלובליים. אני מדבר בזהירות שכן לא קראתי את הספר ולא חשבתי רבות על הנושאים הללו, אך תחושתי היא שההנחה הזו היא בעייתית, והולכת ונהיית בעייתית יותר ויותר עם התפתחות הטכנולוגיה. ייתכן שלכך כיוון המגיב בתגובה 190153 עליה קצפתי - אני לא מקבל את הרלוונטיות של "גורם כאוטי במשוואה", אבל אני נוטה להאמין שלתיאוריות הוליסטיות כאלה יש כושר ניבוי מוגבל בשל ההשפעה המשמעותית שיש לאישים ולקבוצות קטנות, לא צפויות - ממש כשם שהפֶּרֶד שיבש את תחזיותיו של הארי סלדון. |
|
||||
|
||||
חבל שנתת לטרמינולוגיה שהשתמשתי בה להכעיס אותך, שכן בסופו של דבר שאלתי לדעות/רעיונות שקולים לאלו שהצגת עכשיו. לא מצאתי דרך טובה יותר1 להעביר את הרעיון שניסיתי להעביר. 1 *אני* לא מצאתי. לא שלא הייתה אחת יותר טובה, בדיעבד. |
|
||||
|
||||
לא נורא כעסתי, ובכל אופן סליחה. |
|
||||
|
||||
אסימוב היה איש מדעי-הטבע ביסודו (כימאי בהשכלתו הפורמאלית) וככזה נטה בסיפוריו לעתים להשית מודלים "טבעיים" על מערכות "חברתיות". התיאוריה הנ"ל היא דוגמא טובה: כפי שמערכת פיזיקלית של חלקיקים (תנועה בראונית, חוקי התרמודינמיקה, וכו') אינה מושפעת מהתנהגות חלקיק בודד (קופצני ככל שיהיה), וזאת בשל הכמות העצומה של חלקיקים שקיימת, כך - הניח אסימוב ידידנו - ייתכן שאם יהיו מספיק אנשים ב"מערכת" (הגלקסיה) יתבטל לו עניין הרצון החופשי המטריד פילוסופים מדענים ופוליטיקאים מאז ומתמיד, ואפשר יהיה לחזות את התנהגות ה"מערכת" באמצעים מתימטיים, כפי שעושים כיום למערכות פיזיקליות. תאמר: אבל אם איש אחד יעשה כך וכך, הרי שברור כי... אז לא, אם אלה מספרים מספיק גדולים (במדעי-הטבע הם עובדים עם מספרים ממש ממש גדולים, אם לא למעלה מכך). זה הכל. שאלות? |
|
||||
|
||||
תודה, ומה דעתך, הרעיונות של דיאמונד דומים לרעיונות המוקדמים יותר של אסימוב? |
|
||||
|
||||
לדעתי הם לא ממש קשורים. ייתכן והנוגעים בדבר יחלקו עלי, אבל הראשון עבר מן העולם והשני עסוק כרגע, מן הסתם, אז אנסה להסביר רק את דעתי האישית: אסימוב ניסה ליצור החלה גסה של מערכת פיזיקלית על מערכת תרבותית. להעתק גס שכזה ישנן בהכרח מגבלות, ואסימוב היה מודע להן, והציג אותן. למשל הפרד, שכזכור לקוראי הספרים היה משתנה בלתי-צפוי בתוך המערכת הדטרמיניסטית-לכאורה שיצר הסופר. יש לשים לב: מוטנט הוא מונח ביולוגי (הדמיון של הפרד לחיידק מוטנטי חסין-אנטיביוטיקה ראוי לציון) - אסימוב הכניס כאן משתנה מתחום מדעי-החיים למודל סוציו-תרבותי הנשען על מערכות פיזיקליות. איש מרגיז, ללא ספק. מסר אחד שאפשר לקחת מערבוב מושגי מכוון זה, הוא שאסור להידבק למטאפורה ומודל: לכל "זה כמו..." קיימת נקודת-שבירה. בכלל, אסימוב אהב לקחת רעיון ולמתוח אותו ככל האפשר. כל (טוב, רוב) סיפורי וספרי הרובוטים שלו צמחו מנסיונותיו להעמיד את חוקי הרובוטיקה שיצר בכל מבחן אפשרי שתעמיד בפניהם המציאות. סדרת המוסד היא בחלקה נסיון להעמיד מודל אפשרי ואז להפגיז אותו מכמה כיוונים ולראות איך הוא עומד בכך. (כל מדען עוסק בזה על בסיס יומיומי) ההשוואה לרעיונות של דיאמונד היא בעייתית מבחינתי מכמה סיבות: א) אני לא כזה חכם. ב) דיאמונד אכן נוקט נימה דטרמיניסטית קלות, אך איננו מתייחס לאנשים כאל פיונים הנעים במסילותיהם הקבועות (אגב מטאפורות ונקודות-שבירה) אלא כאל בני-אדם. הכתב פותח בנקודות אלה ואלה, חיות בויתו במקום אחד ולא במשנהו, אך הוא נותן לאדם גם את האפשרות שלא להמציא כתב אפילו אם זה ביכולתו מבחינת המודל. הוא מסביר מניין הגיעו היתרונות של בני-האדם באירו-אסיה, אך אינו מניח כפייה ומעניק יותר מקום למקרה. אבל דמיון קיים. אגב: הדמיה מפורשת של מודל ה"אדם כחיידק חסין אנטיביוטיקה" קיים בסיפור breeds there a man של אסימוב. שווה להציץ. (אני חושב שהוא הופיע בקובץ Nightfall. חפשו ומיצאו) |
|
||||
|
||||
הערות מעניינות. אני חושב שדווקא העירבוב שכה ''מרגיז'' אותך , של רעיונות פיזיקליים, סוציולוגיים וביולוגיים, היא אופנה מאוד מקובלת היום , והספר של דיאמונד הוא בהחלט דוגמא לכך. המעבר ממודל אפידמיולוגי של התפשטות חיידק עמיד, למודל סוציולוגי של התפתחות אידאולוגיה ( או מם אחר) בחברה הוא כבר כמעט קלישאה בחוגים מסויימים. |
|
||||
|
||||
אותו אדם יחיד שאכן שינה את סדרי ההיסטוריה האסימובית. |
|
||||
|
||||
התפתחות תרבותית היא תוצר של שילוב בין השפעות גיאוגרפיות ובין השפעות חברתיות. הגיאוגרפיה קובעת את נתוני הפתיחה של הציויליזציה באותו מקום ומשם זה כבר תלוי בבני האדם. דוגמא קיצונית יכולה להיות איי הפסחה, קבוצת איים באוקיינוס השקט, אשר התושבים הרסו את המערכת האקולוגית על מנת לבנות את הפסלים המפורסמים. דוגמא יותר רלוונטית ועכשווית היא סין. במאה ה15 תחת פיקודו של האדמירל Zheng He ובעידודם של הקיסרים המונגולים ששלטו בזמנו בסין היגיע ארמדה של מאות ספינות ועשרות אלפי אנשים. ככל הנראה שהצי הסיני הגיע באותו הזמן גם לאמריקה הצפונית. (רק להשוואה ה"סנטה מריה" אוניית הדגל של קולומבוס מאירופה ה"מתקדמת", יכלה לשאת לכל היותר 90 אנשי צוות). כלומר כל התנאים הגיאוגרפים והפיסיים היו מתאימים לדומיננטיות סינית עולמית ולא אירופאית. אולם אז הופל השלטון המונגולי על סין. השליטים החדשים לא התעניינו בשליטה עולמית וסין שקעה ל400 שנה של הסתגרות וניוון. כיום, סין בדומה ל Zheng He מגלה את אותו תאבון לקדמה ופיתוח שדחפו את האירופאים לדומיננטיות עולמית. |
|
||||
|
||||
דיון 130 |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |