 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפחות אפשר להסתכל על חצי הכוס המלאה. בזכות ה''אחדות'' אושר בקריאה שלישית חוק ביטול הבחירה ישירה לראשות הממשלה. חוק זה הצליח ללא ספק להרוס כל חלקה טובה בשלטון הישראלי. בזכות חוק זה קיבל אדם יחיד, בדרך כלל לא כל ניסיון פוליטי, כוח פוליטי אדיר, שאותו הוא ניצל בדרך כלל לבסס את שילטונו, ולא לטובת המדינה. בגלל חוק זה עלו לגדולה מפלגות סקטוריאליות שמעונינות בעיקר בכסף הציבורי, או פגיעה בציבור אחד וקידום ציבור אחר. בזכות החוק הזה התערער כוחן של מפלגות כגופים משפיעים פוליטית, וההשפעה עברה לאנשים בודדים. החוק שנועד לחזק את השלטון, כגרם בעצם לשלטון מטוטלת שאף ממשלה לא מסוגלת לגמור את כהונתה. מצד שני, בכל שינוי במערכת הפוליטית עד כה, השינוי היה תמיד לרעה בסופו של דבר, כך שאין לדעת. לפחות, לא יהיה משעמם בבחירות הבאות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שכולם נוטים לשכוח שגם בתקופת הפתק היחיד המצב לא היה מזהיר, ע"ע "תרגיל מסריח" ו-"המיצובישי של גולדפרב" שהיו ההצדקות לעידוד שינוי שיטת הבחירה לשני פתקים. שוכחים גם שהטענה הייתה שראש ממשלה שנבחר על ידי האזרחים ישירות, בנוסף לכמה תיקונים, יביא לשלטון יציב יותר (מה שלא קרה ועינינו הרואות). האם חזרה לשיטה הקודמת תטיב את המצב? לא בהכרח. יש כאלו שהציעו שיטה נשיאותית (ביבי למשל), תוכנית אחרת הייתה לבחירות איזוריות של מחצית מחברי הכנסת. אני גם מעז להעלות כאן את השאלה, מה רע במפלגות סקטוריאליות, האם אינן מפלגות? (בזה סותר אחד את עצמו) לכאורה, שילטון על ידי נציגים פירושו שלכל אדם הזכות לבחור נציג שישקף את דעותיו בבית הנבחרים. אם העם מחולק למגזרים אזי הפרלמנט הוא אכן תמונת העם. ואם כל מגזר רוצה כסף אז זה חלק מרצון העם. התחושה שלי היא שמר אחד ממורמר על כך שהכסף מתחלק בצורה שלא נראית לו (כי כבודו כנראה חילוני אשכנזי, ניחוש פראי. זה בסדר, גם אני) אך אין בזה שום דבר לא דמוקרטי. אם מכניסים לתמונה הנחות מוקדמות כמו "סקטוריאליות זה רע" או "דמוקרטיה פירושה שוויון בחלוקת המשאבים ובנטל" אפשר להגיע למסקנות של מר אחד. בקיצור, אפשר להטיל ספק בקביעה הנחרצת שהחוק חיסל כל חלקה טובה כי מלכתחילה הקביעה הייתה ערכית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי מפני שהרבה טועים וחושבים שהחוק הוא הקובע את הסטנדרטים. בתשתית החברה לא עומד החוק אלא מן דבר ערטילאי שמשמעו הכרה אזרחית, סולידריות בסיסית, הסכמה חברתית .מה שלמשל מאפשר לך ללכת ברחוב בבטחה זאת לא הידיעה שהמשטרה מגינה וחברת הביטוח תשלם בהתאם לחוזה שלך איתה, אלא הידיעה שכל הגופים הפועלים יצייתו לאותם כללי המשחק. החוק איננו יכול ואסור שיכלול כל אספקט וכל אפשרות וסיטואציה שחכולה לקרות. החוק מלא חורים, וכך צריך להיות, ומתחתיו בסיס ההסכמה החברתית ומעליו רוח החוק ורוח התקופה. לכן למשל יש את הענין התלמודי על פיזור הסנהדרין אם מקרי הרצח מתרבים - אם לחברה אין עניין בריסון העבריינים מלכתחילה - אם העברינות נהפכת לכלל ולא ליוצא מן הכלל, אין תועלת בבית דין שהוא שליח החברה. שיטת בחירה ראוי שתתבסס על פילוסופיה ברורה תוך חתירה למירב יציבות חברתית לטווח ארוך בתנאים משתנים, אך היא טובה רק המו אלא שחקקו ומישמים אותה. ולכן, מעשה ברק, למשל, כשהרחיב את ממשלתו ולא רק שהחוק איפשר אלא שהכנסת איפשרה שינוי שכזה בנסיבות פוליטיות זמניות היה מעשה חמור ביותר. חוק יכול למשל לאפשר למנות את אינקיטטוס לסנטור אך ההכרה האזרחית צריכה להגן לא מפני חוק לא חוקי אלא מפני חוק אנטי חברתי. ההגינות הבסיסית של הנבחרים מעורערת ושינויי שיטות בחירה ,מוצדקים ככל שיהיו, יכולים לחזור כבומרנג משום שהם נוטעים את האשליה שכביכול ישנו שיפור, בשעה שהבסיס עליו מושתת החוק רעוע. נכון שהחוק אמור לעזור לשמר ולבסס את ההגינות האזרחית אך באופן דיאלקטי החוק מבוסס עליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדרך הטובה והפשוטה ביותר לחסל דמוקרטיה היא בשיטות דמוקרטיות. לומר שפרלמנט משקף את רצון העם זה פופוליזם לשמו. פרלמנט צריך להתוות את דרכה של המדינה. כאשר ישנם גופים (וש''ס איננה היחידה שבהם, מבחינתי, שינוי, עם אחד וישראל בעליה זה היינו הך) שמטרתם איננה להתוות את דרכה של המדינה, אלא לנצל את הפרלמנט לקידום אוכלוסיה אחת על חשבון אחרות וללא התחשבות בהן, הרי זהו הרס הדמוקרטיה מבפנים. דמוקרטיה היא צורת שילטון עדינה מאוד ושברירית, אם רוצים לבצע שינוי בשיטה הרי הוא צריך להיות שינוי מבוקר. לא נראה לי שנעשתה בחינה אמיתית לגבי ההשלכות של הבחירה הישירה, ולא של החזרה לשיטה הקודמת. צודק ערן לגבי מגרעותיה של השיטה הקודמת- מקרה גולדפרב וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינך יכול לקרוא למעשיהן של המפלגות הקטנות "הורסות הדמוקרטיה מבפנים". למעשה, שיטת הבחירה הישירה היא הדמוקרטית ביותר משאר השיטות הקיימות, מכיוון שהיא מעניקה ייצוג מתאים והולם לכל קבוצה וקבוצה ולכל מיעוט ומיעוט הקיים בחברה. בכך שאותם מיעוטים מקבלים ייצוג, בא לידי ביטוי העקרון הדמוקרטי העליון של שלטון העם, וכל קבוצה שכזו יכולה לייצג את האינטרסים שלה בצורה חוקית ודמוקרטית. כמובן שהמחיר הוא חוסר יציבות פוליטי, שכן ריבוי המפלגות שנוצר כתוצאה מהשיטה הזו הוא זרז לסחטנות פוליטית עניפה. האלטרנטיבה, שיטת הבחירות הנוכחית, אינה טובה בהרבה. על מנת להשיג יציבות פוליטית וממשלתית, אנו מונעים מקבוצות מסויימות את זכות הייצוג, ועל כן פוגעים בערך דמוקרטי. בנוסף, מסתכנת המדינה בכך שאותן קבוצות יחושו שהן אינן חלק מהדמוקרטיה מכיוון שאין להן ייצוג בה ויפנו, למשל, לפעילות מחתרתית שמטרתה חיסול הדמוקרטיה. מהפח אל הפחת? אולי, אבל אני עדיין חושב שהשיטה הפרלמנטרית הישנה היא הטובה ביותר. טוב שחזרנו אליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפלגת שינוי אינה מפלגה סקטוריאלית. מטרתה אינה להיטיב עם סקטור מסויים בחברה אלא להשוות את התנאים של כלל האזרחים (כולל החרדים), ולאפשר חופש נרחב ככל האפשר. ואני שב ומזכיר כי גולדפרב ושות' לא היו הופכים לסמל כזה גדול אילולא פרישתה של ''הדרך השלישית'' ממפלגת העבודה ומעברה לאופוזיציה. איש לא נתן לקהלני וחבריו את הזכות להפיל את המפלגה שהם נבחרו כחלק ממנה, והיה זה רק צדק פואטי ששלושת אלה יוחלפו בשלושה שנטשו את האופוזיציה והצטרפו לקואליציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק תיקון של עיוות הסטורי: אלכס גולדפרב חשמלאי מאשדוד נבחר לכנסת כחלק מ"שישיית העב"מים" של רפול, שלכללה גם שמות מופלאים כמו גונן שגב, ואסתר סלמוביץ', ואפילו אחד בשם מודי זנדברג שכיום מהווה חלק ממפלגה שנקראת שינוי שהיא בעצם ממשיכת דרכה (במידה מסוימת) של צומת. סגירת מעגל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיטה החדשה-החדשה אינה זהה לשיטה הישנה-ישנה. נוספו לה כמה סעיפים, כוחו של ראש הממשלה גדול יותר מאשר בשיטה הראשונה וכוחה של הכנסת קטן יותר (לפחות מבחינת הפלת הממשלה) מאשר בשיטה ההיא. עצם העובדה שמעכשיו כל מי שרוצה להציג הצעת אי-אמון יהיה חייב להציע את ראש הממשלה הבא, באם תיפול הממשלה כתוצאה מהצעתו - זה לבדו כבר יביא לממשלה יציבה להפליא, ותצמצם את הצבעות אי-האמון למספר קטנים מאוד, ברגעים של משבר אמיתי. המפלגות הסקטוריאליות, או יותר נכון - מטרותיהן המוצהרות של מפלגות אלה, נוגדות את עקרון השיוויון בפני החוק של הדמוקרטיה הליברלית, מכיוון שהן רוצות להיטיב עם סקטור אחד בתוך האוכלוסיה - כך עם מפלגות העולים, כך עם המפלגות החרדיות (כך היה גם עם המפלגות הערביות, אילולא אלו היו עסוקות כרגע בנסיון להשיג את השיוויון עצמו, לפני שיוכלו לדבר על העדפה של האזרחים הערבים...). על כן הן אינן "בלתי-דמוקרטיות", אבל הן בהחלט בלתי רצויות במשטר ליברל-דמוקרטי, ועל השלטון הקיים לנסות לפתור את הבעיות שהביאו לעליית הכוחות הסקטוריאלים, *מבלי* לאפשר למפלגות הסקטוריאליות עצמן דריסת רגל בממשלה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |