 |
השיטה החדשה-החדשה אינה זהה לשיטה הישנה-ישנה. נוספו לה כמה סעיפים, כוחו של ראש הממשלה גדול יותר מאשר בשיטה הראשונה וכוחה של הכנסת קטן יותר (לפחות מבחינת הפלת הממשלה) מאשר בשיטה ההיא. עצם העובדה שמעכשיו כל מי שרוצה להציג הצעת אי-אמון יהיה חייב להציע את ראש הממשלה הבא, באם תיפול הממשלה כתוצאה מהצעתו - זה לבדו כבר יביא לממשלה יציבה להפליא, ותצמצם את הצבעות אי-האמון למספר קטנים מאוד, ברגעים של משבר אמיתי.
המפלגות הסקטוריאליות, או יותר נכון - מטרותיהן המוצהרות של מפלגות אלה, נוגדות את עקרון השיוויון בפני החוק של הדמוקרטיה הליברלית, מכיוון שהן רוצות להיטיב עם סקטור אחד בתוך האוכלוסיה - כך עם מפלגות העולים, כך עם המפלגות החרדיות (כך היה גם עם המפלגות הערביות, אילולא אלו היו עסוקות כרגע בנסיון להשיג את השיוויון עצמו, לפני שיוכלו לדבר על העדפה של האזרחים הערבים...). על כן הן אינן "בלתי-דמוקרטיות", אבל הן בהחלט בלתי רצויות במשטר ליברל-דמוקרטי, ועל השלטון הקיים לנסות לפתור את הבעיות שהביאו לעליית הכוחות הסקטוריאלים, *מבלי* לאפשר למפלגות הסקטוריאליות עצמן דריסת רגל בממשלה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש