בתשובה לערן בילינסקי, 09/03/01 1:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי מפני שהרבה טועים וחושבים שהחוק הוא הקובע את הסטנדרטים. בתשתית החברה לא עומד החוק אלא מן דבר ערטילאי שמשמעו הכרה אזרחית, סולידריות בסיסית, הסכמה חברתית .מה שלמשל מאפשר לך ללכת ברחוב בבטחה זאת לא הידיעה שהמשטרה מגינה וחברת הביטוח תשלם בהתאם לחוזה שלך איתה, אלא הידיעה שכל הגופים הפועלים יצייתו לאותם כללי המשחק. החוק איננו יכול ואסור שיכלול כל אספקט וכל אפשרות וסיטואציה שחכולה לקרות. החוק מלא חורים, וכך צריך להיות, ומתחתיו בסיס ההסכמה החברתית ומעליו רוח החוק ורוח התקופה. לכן למשל יש את הענין התלמודי על פיזור הסנהדרין אם מקרי הרצח מתרבים - אם לחברה אין עניין בריסון העבריינים מלכתחילה - אם העברינות נהפכת לכלל ולא ליוצא מן הכלל, אין תועלת בבית דין שהוא שליח החברה. שיטת בחירה ראוי שתתבסס על פילוסופיה ברורה תוך חתירה למירב יציבות חברתית לטווח ארוך בתנאים משתנים, אך היא טובה רק המו אלא שחקקו ומישמים אותה. ולכן, מעשה ברק, למשל, כשהרחיב את ממשלתו ולא רק שהחוק איפשר אלא שהכנסת איפשרה שינוי שכזה בנסיבות פוליטיות זמניות היה מעשה חמור ביותר. חוק יכול למשל לאפשר למנות את אינקיטטוס לסנטור אך ההכרה האזרחית צריכה להגן לא מפני חוק לא חוקי אלא מפני חוק אנטי חברתי. ההגינות הבסיסית של הנבחרים מעורערת ושינויי שיטות בחירה ,מוצדקים ככל שיהיו, יכולים לחזור כבומרנג משום שהם נוטעים את האשליה שכביכול ישנו שיפור, בשעה שהבסיס עליו מושתת החוק רעוע. נכון שהחוק אמור לעזור לשמר ולבסס את ההגינות האזרחית אך באופן דיאלקטי החוק מבוסס עליה. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |