 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא שאין משהו במה שמקלוהן אומר, זה פשוט לא כל כך תופס במקרה של קהילות מקוונות, שלהשקפתי דווקא ממלאות את הצורך של הפרט בקשרים אינטימים וסגורים יותר. אבל נשים רגע את מקלוהן בצד. קהילה מקוונת היא בראש ובראשונה *קהילה* - הווה אומר סוג של פלטרפורמה ליחסים חברתיים, דבר שלא כל כך מתקבל על הדעת בהקשרים גלובליים רחבי היקף. בשביל להיות בקהילה שמחזיקה מים יש צורך בבסיס משותף כלשהו. בשביל שהקהילה גם תתפקד ככזו צריכים להתמלא כמה תנאים, שהראשון שבהם: הגדרת גבולות של קהילה. עצם הגדרת הגבולות די מבטלת את חזון הכפר הגלובלי במקרה הזה. לגבי חזונו של א.ס. קארד: המונח הסוציולוגי/תקשורתי הקרוב ביותר למודל שמציעה הקהילה הוירטואלית הוא זה של "רשת חברתית" (Social Networking) - ברשת חברתית הדגש הוא לאו דווקא על כמות הנמענים למסר שאותו אתה רוצה להעביר אלא האיכות שלהם (רוצה לומר: הרלבנטיות שלהם כלפיך וכלי המסר שלך). ובתרגום למציאות מקוונת: נניח שקיים פורום באינטרנט שעוסק במוזיקה. בקהילה שמהווה את הפורום ישנם, נגיד, כ50 איש. 50 איש, על פניו, זה ציבור חסר כל משקל במונחים של שוק ושל תקשורת המונים. אבל אם מתוך 50 האנשים האלה, 20 עוסקים בצורה כזו או אחרת בתעשיית המוזיקה או בתקשורת הנלווית אליה, אז להמלצות המועברות בפורום הנ"ל יש משקל סגולי גדול בהרבה. בחקר תקשורת ההמונים קוראים לכך "מודל הזרימה הדו שלבית", כאשר השלב הראשון הוא אנשים שמוגדרים כ"מובילי דעה". שלא במפתיע, זוהי גם שיטת הפירסום והשיווק האפקטיבית ביותר. לכן, לוק ודמוסתנס עכשויים בהחלט יכולים להזיז דברים ולשווק רעיונות מהפכניים, אפילו מבלי שידעו עד כמה הם מצליחים בכך (אני יודע שא.ס קארד התכוון למשהו אחר, אבל גם גרהאם בל רצה לעזור לחרשים כשהמציא את הטלפון). ולגבי הכפר הגלובאלי? הוא קיים ומשגשג ברמת המאקרו (תאגידי הבידור והתקשורת הגדולים, למשל). העובדה שבתוכו פועלות אלפי ומליוני קהילות קטנות ומגוונות לא סותרת את חזונו של מקלוהן. במידה מסויימת היא אפילו משרתת אותו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא זוכר אם יצא לנו לדבר בעבר על פרויקט לו"ד שלפחות ברמה הרעיונית ניסה לגבש פלטפורמה שעל פיה לוק ודמוסתנס עכשויים ישווקו רעיונות (מהפכניים?). העניין הוא שמובילי דיעה הם כבר מושג הרבה יותר חמקמק מפעם. בתיאוריות השיווק של לפני עשר ועשרים שנה מובילי דיעה אכן מככבים. הנחת הבסיס היא שמישהו מפורסם, או בר-סמכא שסמך את ידו על משהו, יביא בעקבותיו המונים. זה עובד יפה מאד במודל של תקשורת המונים קלאסית. למשל כאשר יש מספר מצומצם של תחנות רדיו, כניסה לפלייליסט שלהן משפיעה בגדול. כאשר יש מספר מצומצם של בעלי טור מובילים בעיתון, טור שלהם משפיע בגדול. כך גם למשל פרשנים בטלויזיה. אבל מה קורה ברשתות מחשבים? הללו כבר אינן מכילות את אותם אורים ותומים, כיון שהידע, המידע והמומחיות מבוזרים מאד. בתחום המחשבים האישיים למשל. היה זמ שבחירת העורך בעיתון BYTE הייתה עבור חברה שמפיצה את המוצר שקולה לרשיון להדפיס כסף. היום אם אתה מחפש אינפורמציה ברשת על כרטיס מסך חדש, תמצא מאות דיעות של מומחים ואנשים פרטיים. נכון שלכל עיתון יומי יש עדיין מספר מוגבל של כתבים שמסקרים את תחום המיחשוב, אבל ברשת זה לגמרי אחרת. לעומת הירידה היחסית בכוחם של מובילי דיעה ברשת, אמצעי שיווקי אחר דווקא עולה כפורח: פל"א - פה לאוזן. מאז ומתמיד הוכר פל"א כתהליך שיווקי רב עוצמה, מכיון שאנשים מייחסים לו אמינות סובייקטיבית רבה (אתה נוטה להאמין לשכן הרבה יותר מאשר למודעה). מצד שני זה תהליך קשה מאד למניפולציה (מעבר ליצירת מוצר טוב ותקווה שעוף השמים יוליך את הקול). ברשת, כאמור, היכולת למניפולציה של אמצעי כזה הרבה יותר גבוהה. יתר על כן, הפלטפורמה המקוונת נותנת את עצמו הרבה יותר טוב להולכה מפה לאוזן. אז נכון שפורום מוסיקה עם עשרים אנשי רדיו ועיתונאים כמשתתפים קבועים יעשה יופי של יחסי ציבור, אבל במדיומים "קלאסיים" (רדיו ועיתון). האם מצבור גדול של קהילות עם "סתם" אנשים, שבהם תתקיים הולכת מסר מפה לאוזן לא יעניקו הולכה אפקטיבית יותר? וגם אם לא עכשיו, אולי בעתיד הקרוב? קשה לי להשתחרר מהתחושה שחיבור נבון בין כללי ממטיקה לפלטפורמות מקוונות יכול להיות מאד אפקטיבי. מצד שני, הזילות של הרעיונות, או (כפי שניסיתי לפרט ב תגובה 174201) ההולכה הצרכנית שלהם, די מוציאה את החשק :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבוס שלי קיבל לפני כמה זמן פרוספקט עם פוסט איט בכתב יד בו כתוב - <שמו הפרטי של הבוס>, כדאי לך לקרוא, מאוד שימושי, <חתימה> דיק ההנחה היא ,כנראה, שעצם ההמלצה האישית תגרום לאנשים להתייחס לפירסומת, עוד לפני שהם קולטים שהם לא מכירים שום דיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כך עובדות כל הודעות הספאם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפוסט איט והכתב יד זה ההבדל. אגב, מעוניינת בעסקה בניגריה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פוסט איט עם כתב יד והקדשה אישית קיבלתי לראשונה בשנת 94', כשגרתי בארץ. גם אותי זה עצבן, במיוחד בגלל שריחמתי על הפקידה המסכנה שיושבת כל היום וכותבת פוסט-איטס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגדול, אתה מדבר על מועדוני חברים באנגליה, על מגרשי גולף שמחיר החברות בהם הוא 6 ספרות בדולרים, ועל מועדונים שלא תיכנס אליהם אם אתה לא מכיר דוגמן/ית. אז מה בעצם עשה האינטרנט? מה חדש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החידוש הוא כמובן שבקהילות אינטרנטיות, הנכסים שמביאים החברים (ובעצם, תנאי הסף לקבלה) הם לא כספיים ולא קשורים ל''ייחוס'' זה או אחר. ההון האינטרנטי הוא ידע (ממוקד או מקיף), דעות (מגובשות או מתגבשות) וכושר ביטוי ממוצע ומעלה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |