 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה רבה על המאמר, אלי. לא קראתי את הספר (ואולי אקרא!) אבל למקרא הביקורת הזו הוא מזכיר לי קצת את סטפן צוויג. בביוגרפיה של מארי אנטואנט, צוויג מייחס את מעשיה, ואת האירועים שהובילו למהפיכה הצרפתית, לתסכול מיני. אני לא בטוחה שהגישה הפסיכואנליטית הזו לניתוחן של תופעות חברתיות (והשבתאות היא תופעה חברתית) מסבירה אותן מספיק. במקרה הזה, מובאות כמה נקודות המנסות להסביר את ההצלחה החברתית של השבתאות, אבל עושה רושם שהציר העיקרי סביבו סובבת הביוגרפיה הוא המשמעות המינית של מומו של צבי והמשיכה בינו ובין נתן העזתי. זה מעלה מחשבות מעניינות על המוקד שנבחר, או שראוי שייבחר, בתור ה"כוח המניע" של הביוגרפיה הזו. יכול מאוד להיות שאני עצמי "משוחדת", כי אותי מעניינים יותר תהליכים חברתיים מפסיכואנליזה של יחידים, אבל לפחות אפשר לזכור, שכל ספר היסטוריה מספר סיפור. גם אם העובדות נכונות, הסיפור יכול להשתנות מאוד, בכפוף לנקודת המבט ולדיסציפלינה שבה משתמשים. כאמור, לא קראתי את הספר, אבל אני סומכת על המחבר שהוא ער לכך שתליית תופעת משיחי השקר אך באישי, בפרוידיאני, ואולי בסנסציוני, גם אם עובדתית היא נכונה, היא רק פן אחד של הסיפור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש משהו בטענה שהגישה של הספר היא סנסנציונלית במכוון , ומאחר שהיום אנחנו ממוקדים כל כך בנושא הסקס על צורתיו הפרוורטיות ביותר אז זהו המוקד שנבחר גם עבור הספר של שי אולי בשביל להשיג יותר ''רייטינג''. ייתכן שאם הספר היה נכתב בתקופה אחרת שבה היתה פחות אובססיה תיקשורתית עם הנושא הזה כי אז המוקד של הספר היה אחר. מצד שני יש מקום לפרסם את הנושא גם בציבור הרחב , שזאת אחת הדרכים למשוך אותו אל הספר. שי העיר נכונה שמאז זמנו של הספר של גרשון שלום על שבתי צבי לא הופיע בעברית שום ספר חשוב באמת על הנושא שיוכל למשוך גם אתה ציבור הרחב ולא רק כמה מומחים. והרי יש לזכור המומחים האלה ( אם כמה יוצאי דופן כמו יוסף דן , רחל אליאור , יהודה ליבס ומשה אידל ) כותבים רק אחד עבור השני בכתבי עת מלומדים ולא נגישים. הציבור הרחב וגם הציבור המשכיל יתקשה מאוד להבין ולמצוא עניין ברוב המוחלט של המאמרים בתחום זה גם כשאלה כותבים על דברים שהם דווקא מעניינים מאוד. אולי זהו עוד סימן לירידה של מדעי הרוח באופן כללי שהמומחים האלה אינם טורחים יותר על פופולאריזציה של התחום שלהם עבור הקהל הרחב בניסיון למשוך עוד אנשים אליו ( כפי שעושים למשל במלוא המרץ בתחומי מדעי הטבע ). וכאשר מישהו מהם מנסה לעשות משהו בעניין השאר מאשימים אותו בזילזול ב''רדיפה אחרי רייטינג ''. לדעתי אלי שי עושה שירות חשוב בעניין לפופלאריזציה של הנושא שהוא מבצע בספרו , יכול להיות שהוא הלך רחוק מדי בשיטה שלו.אבל אולי בתקופה כמו שלנו זאת הדרך היחידה למשוך תשומת לב תקשורתית וציבורית לספר ולנושא. אני שומע שהאקדמאים המקצועיים האנינים שהוא העז בחוצפתו לחדור לתחומם מתייחסים לספרו בזילזול ובראש ובראשונה משום שהוא פונה לקהל הרחב.נראה לי שהם שוגים שגיאה גדולה בכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלי, במובן מסויים (ובלי קשר לספר הספיציפי של אלי שי) יש בעיה גדולה בגישה שאתה מציג, בבחינת "הלך החבל אחרי הדלי". יוצא מדבריך, שכשהמטרה (שעל חשיבותה אין לנו מחלוקת) היא לפנות לקהל הרחב, האמצעי הוא התפשרות על מה שאנחנו רוצים להגיד. רוצה לומר, אם אני חושבת שאנשים צריכים ללמוד על שבתאי צבי, אני חייבת לכתוב ספר על הכוויה בפין של שבתאי צבי, ולא על התופעה המשיחית מנקודת מבט חברתית, כי אחרת ה"קהל הרחב" לא יקרא (במאמר מוסגר: אולי אנחנו נותנים פחות מדי קרדיט ל"קהל הרחב" הזה? אולי ספר כתוב טוב ומעניין, שאין בו שערוריות מין במקום שהן לא הכרחיות או חשובות, ימשוך עניין ציבורי?). התוצאה? הקהל הרחב באמת קורא - אבל לא על משיחיות. על הפין של שבתאי צבי. לא בטוח שהפסדנו יצא בשכרנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עד-בלי-די. כשחוקרים יורדים נמוך כדי לרתק את הציבור הרחב, זה תמיד נגמר רע (יואב בן-דב עולה בדעתי). באופן דומה, סופרי ילדים המכבדים את האינטליגנציה של קוראיהם הקטנים כותבים ספרים טובים יותר - ואף פופולריים יותר (מקנת גרהם ועד אורי אורלב). אם התזה של שי נכונה, קצת מפתיע שהיבט זה של חייו של האיש הנחקר-כל-כך לא זכה עד כה להתייחסות ראויה. אבל גם אם זה המצב, וזה בהחלט ייתכן, אני סבור (וכנראה גם הדר) שספר מקיף ומעמיק על שבתאי צבי המדגיש *גם* את ההיבטים המיניים היה ראוי ואפקטיווי יותר, גם אם שאר הספר היה פחות חדשני וסנסציוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדבריו של שי הוא מסתמך במסקנות שלו על מסמך שאיש לפניו לא טרח לרדת לעמקו ולהסיק את המסקנות הדרושות. אני משער שהאקדמאים בתחומו יתווכחו עם המסקנות שלו אם יטריחו את עצמם להגיב על ספרו , אבל המסקנה שלו נראית לי כסבירה בהחלט. אגב הוא עצמו מציין שהוא מופתע שמאז ימי גרשון שלום לא טרחו לחקור בפרטות את חייו של צבי כפי שהוא עצמו עשה , ככל הנראה סמכו על גרשון שלום שהוא כבר עשה כל מה שיש לעשות בעניין. . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאלי תודה על התגובה המסמך הוא אכן תעודה היסטורית שעמדה נוכח החוקרים במשך למעלה משלוש מאות שנה התעודה מציינת במדיוק את מקום הפגיעה באיבר המין של שבתי צבי את זמן הפגיעה בסביבות השנים חמש-שש את נסיבות הפגיעה את משמעת השתיקה שנגזרה על הקורבן את ההשלכות הנפשיות והפתולוגיות של הפגיעה התעודה עצמה ראויה להחשב כמסמך המכונן הפורמטיבי של הבשורה השבתאית וכאחת העדויות החשובות על ראשיתו של שבתי צבי התעודה נכתבה בידי האיש השני במעלתו בתולדות התנועה קרי נתן העזתי שלום עמד על המימד המיני המובהק של הדברים אך לא פענח אותם כעדות להתעללות מינית בקטין אחת התופעות העדכניות המעניינות היא שבחברות שמרניות דיווחים על מקרים כאלה מצונזרים כסוג של דיבור מלוכלך כסיפור סנציוני והזוי או כעדות על מופרעותו הנפשית של המדווח או של הקורבן חבל שבישראל של שנות האלפיים קיימות עדיין תגובות כה פרימטיביות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שלך לא כל כך נכונה. על ההיבטים המיניים של הדת, המיסטיקה או התאוסופיה כותבים חוקרים "רציניים", ובהחלט ישנם מאמרים וספרים מרתקים. אגב, הנושא המיני איננו יחודי ליהדות, או לקבלה אלא הוא קיים [כמעט?] בכל דת, ראה למשל את הקמה סוטרה. אחד החוקרים הגדולים של היהדות ושל הדתות הוא אליוט וולפסון, ועליו כתבתי מעט בפתיל הזה http://mann.blog.lab.co.il/thread.php3?rep=476 הנושא כולו הוא סנסציוני מטבעו, משום שאנשים בד"כ לא חושבים על דת=מין (ראה מאמרי "הביאה הגדולה" דיון 1422), אבל אפילו ניטשה כבר הזהיר אותנו מפני "הכהן הסגפן". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרון שלום, תודה על התגובה ועל ההתייחסות הקודמת לספר. אכן נכתב לא מעט על ההקשרים המיניים של דתות ומיסטיקה ואכן אליוט וולפסון הוא אחד הכותבים הבולטים במתחם של מיניות וקבלה וכתב מחקרים מזהירים בתחום זה לכל מי שחושב בטעות שהמחקר שפרסמתי במשיח של גילוי עריות אינו רציני הצעתי הצנועה; א. לקרוא את הספר באורח ישיר ועצמאי ולא באמצעות ביקורת עקיפה ובלתי רצינית בעליל ב. אם לאחר שיקרא את הספר ירצה לקיים דיון רציני בשאלת אי רצינותו של הספר ושל המחקר המפורט העומד מאחוריו אשמח להעמיד אותו על טעותו. הספר משיח של גילוי עריות כמו גם מחקריו של וולפסון נכתבו כל אחד לפי שיטתו על יסוד המחקרים של אסכולת שלום בהבנת המיסטיקה היהודית והעובדה שהאחד כותב בארצות הברית והשני בישראל אין פירושה שמחבר זה או אחר בלתי רציני נכון לעכשיו האקדמיה האמריקנית פתוחה יותר למחקר על מיניות ויהדות ומתוך כך היא גם פתוחה יותר לקידום חוקרים כאלה שלעתים נחסמים במקצה המקומי. תחומי היהדות בישראל נשלטו באורח מסורתי בידי חוקרים דתיים שביקשו להצניע את המימד הזה ואחת מדרכי התגובה כנגד מי שמנסה להציג אותו בפני הציבור הרחב היא טענת אי הרצינות אי המדעיות וכו'. מתוך כך מושגת קואליציה נאה אך ריאקציונית למדי של שמרנות ושל חזות מדעית כשרה. ככלל כדאי שציבור הקוראים הישראלי יוכל לשפוט את הדברים ישירות ולא על פי מעמדו האקדמי של המחבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה אם לא הבנתי, אבל איזו טענה שלי לא כל כך נכונה? לא התיימרתי לדעת אם כן או לא חקרו את ההיבטים המיניים בדמותו של שבתאי צבי (ובוודאי שלא הזכרתי מחקרים על היבטים מיניים של הדת). כתבתי שאם לא חקרו את מיניותו של צבי, זה מפתיע, אך כפי שציינתי, בהחלט ייתכן - אני באמת לא יודע. הטענה המהותית היחידה היתה לגבי ההחלטה לכתוב ספר פופולרי המתמקד רק בפן אחד. אם זה מאמר מדעי, אז מצויין: אתה כותב לקהל המצוי בידע הקיים, וחובתך לא לחזור על הידוע אלא להתמקד בחידוש. אם זה ספר פופולרי, ההיפך הוא הנכון: עליך לתת את התמונה הרחבה, ולא להסתיר מקהלך ההדיוט את ההקשר. אם אתה לא עושה את זה, אתה מקטין את סיכוייך-שלך לכתוב ספר אפקטיבי. זו טענתי, ואני אשמח להגן עליה. כל זאת על-אחת-כמה-וכמה אם הנושא הוא סנסציוני, אבל גם אם לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאלון שלום אכן מפתיע ואולם ההיבט הזה לא נחקר עד עכשיו למרות שעברו עשרות שנים מזמן פרסום יצירת המופת הגדולה של שלום כעולה מכותר הספר ומכותר המשנה שלו קרי היסטוריה חדשה ובלתי מצונזרת של היסוד המיני במיסטיקה המשיחית היהודית הספר בוחר להתמקד במימד המיני המימד המיני לגיטימי בדיוק כמו כל מימד אחר וכשם שניתן היה בהחלט לכתוב על השבתאות מן המימד הכלכלי או מן ההיבט המטאפיזי כך יש מקום לכתוב גם על ההיבט הסקסואלי אין כמובן כל מניעה שמחברים אחרים יבחרו להתרכז באספקט זה או אחר של התופעה סביר להניח שאדם שיבחר לכתוב על המימד הכלכלי בהבנת השבתאות לא יתקל בביקורת שתטען מדוע בחרת לכתוב רק על כך לעומת זאת עובדה היא שכאשר ספר יוצא והוא מבקש להתמקד ברצינות ובהרחבה באספקט המיני טוענים נגדו מיד כי כל מבוקשו סנסציוני ורייטינגי המין מהווה חלק מהותי מן החוויה האנושית ומהותי לא פחות מן התופעה המיסטית והמשיחית ביהדות הנסיון לטעון כנגד ספר מדוע הוא מתרכז במימד זה בלבד מהווה חלק מטענת ריאקציה שמרנית והוא עשוי לענות על שאלתך הקודמת; כיצד זה לא עמדו על עניין זה עד כה התשובה - העניין צונזר והודחק הכתבים נשרפו והועלמו הפרשה הושתקה לעתים גם באלימות ובאיומי רצח והיו לא מעט גורמים ואינטרסים שהדחקה וצנזורה כזאת שירתו את מטרתם חבל שבמאה העשרים ואחת מגמות כאלה של הדחקת הנושא עדיין תקפות כל כך במציאות התרבותית הישראלית הנאורה לכאורה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוצמות השיעבודים של הזכר לייצריו (הרבים - שכולם בעיני רעים לטבע ולאנושות) נראים לי גדולים. הדבר היחידי שהתקדם, אבולוציונית אצל הזכר הוא הדעת/השכל שמופעלים/מופרעים לרעה. כי פיזית, ביולוגית, רוחנית, נפשית ומוסרית - אבולוציונית הזכר עדיין בעבר הרחוק מאד (מאד). רק גברים מבינים ,בעניין המין, זה את זה. וחבל שדווקא "עבדי הייצר" מנהלים (בכוח ייצר השליטה) את העולם. וגברים "יודעים את נפש בהמתם" תרתי משמע. הטסטוסטרון מעביר אותם על "דעתם" כאשה לא הייתי נותנת לעניין המיני משקל יחודי אלא כחלק מצבר רב של גורמים שיחד נתנו עזרה בדחיפה לכיוון התנהלות זה או אחר. או שהצבר הרב של גורמים מספיק -יחד להוביל לכיוון זה או אחר. נשים עוברות טראומות של כאבים באזור המין (לידה, מילה) והן לא משנעות בגלל זה את כיוון העולם ממסלולו). הגורמים הרעים העיקריים שמשנים/מפריעים את חייה של אשה הם דווקא פשעים התערבות הגברים החצופה בחייה ובענייניה של האשה ומוסר כפול נגדן (בשם סוגי הדת/ות שהמציאו הגברים ) או חולשתן הפיזית בעולם הרע של התקופה הפטריארכלית הזו שהביאה לעולם רק רוע ורשע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להדר שלום המיסטיקה המשיחית היהודית בשלבים שונים שלה כבר לפני השבתאות ולבטח שבשלב השבתאי מבוססת על ההנחה שהגאולה תלויה ב'זיווג הקדוש' ושזיווג זה תלוי ביכולתו של המשיח. לפיכך המימד הפסיכוסקסואלי והמימד הפאלי בהוויתו של גואל זה מהותיים לבשורה המשיחית בגרסתה המיסטית והשבתאית. הם מהותיים לבשורה זו - לא משום שכך החלטתי משיקולי רייטנג סנסציוני, אלא משום שזה לב לבה של המיסטיקה המשיחית בגרסה המסוימת הזאת. ואולם למען הדיון ברמה הכללית והרחבה ביותר הבה נתאר מקרה של ספר שנכתב בעניינה של גבורה היסטורית או אפילו אשה שאינה בגדר גיבורה היסטורית אלא דמות רגילה בתכלית. והנה המחבר מגיע למסקנה כי הדמות המרכזית בספרו ולצורך הדוגמא נניח כי מדובר בספר שהוא בלתי בדיוני נאנסה בילדותה בסביבות גיל חמש או שש. האם המחבר צריך להדחיק ולצנזר את העניין הזה רק משום שפעולה כזאת תבטיח אותו מביקורת העלולה לטעון כי ספרו סנסציוני ורודף רייטינג? אם אכן כן ואם נאמץ כלל זה גם במישורים אחרים של השיח הציבורי, אזי נגיע למצב שבו כל דאלים גבר, שהרי כנגד כל תביעה בעניין אונס של קטין, או אשה, או של כל קורבן אחר יטען החשוד כי מדובר בטענה סנסציונית שכל תכליתה השגת רייטינג, תביעת פיצויים גבוהה ופרסומת לעורכי הדין. מציאות חברתית שבה לא ניתן להעלות טענת אונס משום שאונס הוא סיפור סנסציוני פירושה מציאות של ניצול והשתקה מינית. מכאן הדרך לסדום ועמורה אינה רחוקה כלל. ואם לא ניתן לטעון שגיבור היסטורי זכרי נאנס ושחוויה טראומתית זו השפיעה על אישיותו - אזי מדוע ניתן לאפשר טענות אונס בהווה ביחס לילדים ולנשים? כדאי אפוא להבחין בין "טיפול סנסציוני" בנושא לבין נושא או סיפור שאכן מכילים דבר מה מרעיש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלי, כנראה שלא הובנתי נכונה. ציינתי שלא קראתי את הספר, אלא רק את הביקורת של אלי (אשד). הבעיה שהעליתי היתה כללית, ולאו דווקא התייחסה לפגם בספרך (שאותו, כאמור, טרם קראתי). הבעיה שלי היא לא עם העלאת נושאים מיניים. אני, פשוט, נוטה לראות תופעות כמו שבתאות במשקפיים חברתיים ולא במשקפיים פרוידיאנים. אין לי ויכוח עם העובדות בספר, כי אני פשוט לא מכירה אותן היטב כמוך, ואני מוכנה בשמחה להניח שכל מה שכתוב בספר הוא אמת לאמיתה. עם זאת, קשה לי לייחס תופעות חברתיות המוניות כמו שבתאות לאירועים מתחום הפסיכואנליזה של היחיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב, אלי, אני מסכימה אתך לחלוטין שאין שום הבדל בין גבר שנאנס ובין אשה שנאנסה, וכמובן שאונס הוא מציאות עגומה שלא צריך להשתיקה בשום נסיבות. אני האחרונה שתטען אחרת. חבל שאתה מוציא את דבריי מהקשרם ומייחס לי השקפות פרימיטיביות ומגוחכות שאין בינן ובין הביקורת שלי ולא כלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהבעיה בספר של שי היא שהוא ספוקלטיבי. אי אפשר לבסס מסקנות מרחיקות לכת כשלו על החומר הדל שיש לנו. הוא בנה מגדלים פורחים באוויר. אין רע בכתיבת ספרות, הבעיה היא בספרות המתחזה לאקדמאית. עוד נקודה - אלי, אני מעריץ גדול של מאמריך (בזמנו שלחתי מכתב מחאה ליאיר לפיד בגין דברי זלזול שהשמיע כלפי בחירתך כסופר השנה). קראתי לאחרונה ברשת מאמר שלך על ספרות השוליים שסביב מסע בין כוכבים. מחית שם נגד ההומוסקסואליזציה של כל קשר קירבה בין גברים, והדברים תקפים ביתר שאת לגבי היחסים בין שבתאי צבי לבין נתן העזתי, כפי שמתאר אותם אלי שי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הכבוד לאלי אשד, מה זאת השטות הזאת שהוא נבחר לסופר השנה? מי בכלל בחר אותו? חיפשתי בגוגל ומצאתי שזה רק במעריב. עיתונאי שקוראים לו אירי ריקין באמת בחר את מר אשד לסופר השנה, אז מה? זה כבר נקרא סופר השנה, כי איזה ריקין ממעריב שאף אחד לא שמע עליו החליט שאשד הוא סופר השנה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אירי ריקין הוא דווקא מבקר ספרות ידוע (ואף מרצה לפילוסופיה). אבל גם בעיניי, בחירה צריך לבחון לפי הגיוניותה ולא לפי טיבו של הבוחר. עליי, למשל, לא שמעו רבים, ובכל אופן זה יהיה מוצדק לחלוטין אם אבחר אותך לגס הרוח של השבוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטוח שהגעת למקום הנכון? האם לא ראוי היה יותר לגשת לאתר העיתון בו פורסמה הידיעה במקור ולהגיב שם, בין חבריך לסגנון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הויכוח אם מגיע או לא מגיע לי פרס סופר השנה הוא תמיד אקטואלי ורלבנטי ובמיוחד עכשיו כאשר עומד להתפרסם ספר נוסף שלי ביחד עם אורי פינק אבל אני מציע להמשיך אותו כאן : דיון 1035 במסגרת הדיון על הספר "מטרזן ועד זבנג " ולא כאן . רק לתועלת מי שאינו יודע על מה המדובר אציין שיאיר לפיד הביע זעם מדוע כותב שורות אלה זכה בתואר סופר השנה ולא אנשים המוכרים היטב לכל שכבר זכו כמה וכמה פעמים בתואר זה כמו עמוס עוז או א. ב. יהושע או לחילופין מישהו מהברנז'ה הקרובה לו כמו עירית לינור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחפזתי. בכל אופן, אני שמח שדברי האלמוני לא הזיזו לך. הכותרת, בחסות ערן (תגובה 41093). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהכותרת היא דווקא בחסות דוב'לה גליקמן מ''זהו-זה'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויצויין רק שמדובר ב''תואר'' שהוענק לך במסגרת כתבת סיכום במוסף התרבות של מעריב, ולא באיזה תחרות או משהו כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, מה קרה בינך לבין אשד ? או שאתה סתם עושה פארודיה על קנאת סופרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצל דובי. יותר קשה להמציא עלילות מעניינות, מאשר לסכם חומר באופן שטחי. לסכם יודע כל סטודנט שנה א. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תבצע אתה את כל התחקירים שאלי מבצע, ואז תחליט אם זו עבודה קלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תנסה להמציא סיפור מקורי ומעניין יש מאין, ואז תחליט מה יותר קשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תן לי כתובת דוא''ל, ואענה לך. זה לא צריך להופיע פה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אפשר מיילינג ליסט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליוהנתן שלום תודה על התגובה ואולם כדאי שתקרא ישירות בספר בטרם תקבע כי אתה מניח כי הספר הוא ספקולטיבי יתכן עד מאוד כי תגלה בהמשך שתגובה כזו היא ספקולטיבית להבדיל ממבקרי הספר שלא טרחו לקרוא 520 עמ' קראתי היטב עשרות תעודות וספרים בנושא החומר כלל אינו דל והמגדלים ממילא גם אינם פורחים העובדה שהספר עיוני וספרותי כאחד אין פירושה שהעיון בו אינו מבוסס על מחקר או שהספרות שבו אינה בגדר ספרות יפה רשאי מחבר לכתוב במקצה מוגדר של ספרות בדיונית ורשאי מחבר אחר לכתוב במקצה מוגדר שני של מחקר ובאותה מידה ניתן לכתוב יצירה המשלבת את שני המישורים הללו יצירת המופת הגדולה של גרשם שלום מהווה לא רק מחקר מדויק אלא גם אחד הרומאנים ההיסטוריים החשובים שיצאו לאור בישראל במאה שעברה ובכך היא אוצרת גם הישג ספרותי בלתי מבוטל שלא שמו לב אליו מטבעו של המאדיום הכתוב שהוא יצירתי ומטבעם של דברים יצירתיים שהם אינם מחוייבים למסגרות כאלו או אחרות זה טבעם החופשי המקורי והרנסנסי של המקצועות ההומניסטיים העובדה שהתרגלנו ליצירות חד-מימדיות וחד-ערוציות אינה בהכרח סימן מובהק לנארותה של תרבות אלא רק לנכונותה להכפיף עצמה לסכמטיזציה ולמגירות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, אני מבקש סליחה. אם הייתי יודע שאתה תקרא את התגובה שלי לא הייתי מעז להגיב על סמך עלעול שטחי בספר. באמת לא קראתי אותו בשלמות וברצף. שנית, האם קורא הספר יכול להבין איזה חלק הוא ספרותי, ואיזה חלק הוא פרי מחקר ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאלי שלום תודה על ההתעניינות בספר ועל ההתעמקות בנושא הגיע לדעתי הזמן לערוך הבחנה חד-משמעית בין הוראות שונות של המילה 'סנסציוני' ואסביר למה הכוונה המציאות היא שדה המאורעות המורכב מצירופים של זמן-מקום שבו מתרחשים מקרים בעלי מימד מרעיש בעליל. המעשים הללו עשויים להתרחש בהקשרים שונים לחלוטין, אנחנו רשאים לייחס להם משמעויות ומשקל שונים על פי גישתנו אבל אין ספק כלל שמעשים מרעישים ממש חלקם קיצוניים ביזאריים פאתולוגיים בלתי מוסריים וכו' אכן מתרחשים במציאות. כך למשל אנשים נאנסים במציאות האמיתית הנסקרת ברמה חדשותית משפטית משטרתית קרימינלית ואנשים אחרים רוצחים ונרצחים - לא בבדיון של רומאן פאנטסטי אלא במציאות עצמה. אדם שנשא עד לא מזמן במשרת ההנהגה הראשית בעולם המערבי הואשם בביצוע מעשים מיניים מסוימים בחדר הסגול בבית הלבן ולמרות שעוזריו טענו בתחילה כי להד"ם וכי מדובר ב"האשמות סנסציוניות" של רודפי רייטינג והאיש הזה שנראה כבעל רמת אמינות גבוהה למדי הכחיש זאת באומרו כזכור I DIDN'T HAVE SEX WITH THAT WOMAN והנה העניין נבדק ואושר מעבר לכל ספק אפשרי ונודעו לו השפעות מרחיקות לכת על הפוליטיקה האמריקנית.אפשר למצוא דוגמאות ממישורי מציאות אחרים בתכלית שכלל אינם ברי השוואה ואפשר להביא אותם פה רק כדי להמחיש את הטענה הבסיסית הפשוטה שדברים מרעישים, לעתים גם מזעזעים, מאוד אכן מתרחשים במציאות. אם אדם היה כותב בעיצומה של תנופת האופטימיות מן הקידמה האירופאית כי בעוד דורות ספורים עתידה יבשת זו להתדרדר לתהומות מפלצתיים, היה לבטח מואשם בחזיונות מופרעים ובגישה חשוכה. או להבדיל אם אדם היה מפרסם בישראל בעיצומה של האופוריה מהסכמי השלום כי מציאות שבה חלקי נוסעים תמימים באוטובוס יאספו כמעט כדבר שבשיגרה מעל גגות ושלטים ברחובות ישראל היו מאשימים אותו בנבואת פורענות מוטרפת ובהפחדת האוכלוסיה. אין כמדומה מחלוקת על כך שהמציאות אכן מכילה דברים מרעישים מאוד, חלקם במקצה המיני, חלקם בתחומי חיים אחרים. השאלה היא האם אנחנו אמורים להתעלם מן הדברים הללו ולהדחיק אותם רק משום שאם אכן נתעד ונתאר אותם בדיוק פרטני (לא בבדיון וגם לא במקצה עתונאי שוטף) עלול קורא קצר דעת מסוים לטעון כי אנחנו למעשה סנסציוניים וכל כוונתנו למשוך רייטינג? התשובה לדעתי - ממש לא! אם דבר מה מרעיש מזעזע ביזארי סוטה קיצוני פאתולוגי בלתי מוסרי נורא אכן קורה במציאות החובה שלנו ככותבים היא להתייחס אליו ולנסות להבינו או לפחות להקדיש לו תשומת לב מסוימת האחריות של הקוראים היא לעשות את ההבחנה בין מישור סנסציוני המתרחש במציאות לבין טיפול סנסציוני בדבר שבמציאות הוא אכן מרעיש או שהוצג כמרעיש בתודעת האנשים שחוו אותו טיפול סנסציוני שכל תכליתו השגת רייטינג מאופיין בהגזמה בחוסר דיוק, בעיוות הנתונים ובהגשה שטוחה ומרושלת מחבר המעוניין ללכת בדרך הזאת לא יוציא בהוצאה מסחרית ספר בהיקף של למעלה מ - 500 עמ', מגובה במאות הערות, במפתח מפורט בן עשרות ערכים, ברשימה בבליוגרפית, בתעודות היסטוריות שחלקן מובא בשפת המקורות הקשה להבנה ובמחקר של שנים באוניברסיטה ומחוצה לה. ואולם הטענה הסנסציונית והרייטינגית שהוטחה בספר יצאה מעטו של מבקר שכלל לא טרח לקרוא את הספר כלומר אדם שדרך הטיפול שלו בספר היתה בלתי אתית בעליל ולכן גם סנסציונית ממש במשמעות רשלנית חפוזה - אצה רצה לספר לחבר'ה. כל מי שמכיר ולו גם היכרות שטחית את הסיפור השבתאי ההיסטורי מחויב להבין שהדרמה של השבתאות היתה בזמן ההווה ההיסטורי שלה בעלת מימד סנסציוני בולט כלומר מרעיש מטיל מבולקת תודעה, אנארכי. שלום הבין זאת היטב שהרי שיבץ ביצירת המופת הגדולה שלו ציטוטים ישירים ואילוסטרטיביים מכתבי חדשות מצוירים שהיוו למעשה נקודות ציון חלוציות בתולדות העיתונאות והמאגזיניות האירופאית. צריך להבין שהשבתאות היתה סיפור סנסציוני מובהק שכן היא הכילה במקור, בזמן ההווה ההיסטורי שלה את כל המאפיינים של סיפור מרעיש - אדם הטוען למלוכה עולמית, ספק מטורף, ספק שרלטן, נישא לפרוצה, הופך ממלך היהודים למשרת השולטאן. הבשורה השבתאית התפשטה בעולם במהירות מדהימה בתקופה נטולת אמצעי תקשורת מתקדמים מכוח היותה סיפור מרעיש, שובה לב, דראמטי, מתפשט כאש. יתרה מזאת עיון בספרות הפולמוס האנטי-שבתאית האורתודוכסית של הרבנות האדוקה, הקיצונית לכאורה בשמרנותה, מגלה שהאנשים הללו חוו את השבתאות כתופעה סנסציונית מרעישה עד כדי היסטריה וציד מכשפות פנים-יהודי. אלה הנתונים הבסיסיים ביותר של הסיפור. ועכשיו אפשר לכתוב אותם משעמם ובכך לצנזר אותם ולזכות אולי בהילה מדעית שכל קשר בינה לבין המציאות מוטעה בהחלט. ואפשר להכיר בהם ולנסות לכתוב אותם מעניין ומדויק ולהתרחק ככל שניתן מטיפול שטחי ורשלני בנושא ומקוראים שמתקשים לקרוא משום שהם אמונים על רייטינג ועל התוויות חפוזות וסנסצניוניות במובן המרושל של המילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החדר הסגלגל (אובלי), ולא הסגול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להדר שלום תודה על ההתעניינות בנושא ובספר ועל ההשוואה לסטפן צוויג הצעתי עם זאת היא לקרוא ישירות את הספר עצמו כי קשה למדי לדון בו ברצינות בלי לעשות כן מכל מקום הספר אינו מקבל אפילו את עצם המינוח השגור ''משיחי השקר'' או ''משיח השקר'' ביחס לשבתי צבי או בכלל (נא עייני במאמר 'נאדה נאדה על אמיתותו של משיח המוחזק כשקרי' שיצא בספר קודם בהוצאת ידיעות אחרונות שכותרו מלחמת גוג ומגוג). במקביל הספר אינו מסתמך על דציפלינה קיימת ומתוך כך גם רחוק מלהוות טקסט פסיכואנליטי, הגם שיש נקודות השקה מסוימות בין נקודת ההסתכלות המפותחת בו לבין ההדגש הפריודיאני הכללי על מיניות והקשרים נפשיים. במקביל קיימת כמובן קרבה רבה מאוד בין הפרספקטיבה המפותחת בספר לבין מה שמכונה 'אסכולת ירושלים' או 'אסכולת שלום' בהבנת המיסטיקה היהודית. ואולם כאמור זהו במודע לא חיבור פרוידאני אדוק ובדרך כלל הוא אינו מסתמך כלל על המרחב הטרמינולוגי של הפסיכואנליזה. (הזהוי החפוז בין הספר לבין גישה פרוידאנית נעשה בידי מבקר שיכולתו לקרוא טקסט בן למעלה ממאה עמ' היא קלושה עד בלתי קיימת) יתרה מזאת אחת התיזות המונחות מאחורי הקלעים של הספר היא שהמיסטיקה היהודית מהווה מאגר תובנות נפשיות שהן בעלות תקפות משמעותית הרבה יותר ביחס להבנת התרבות היהודית וחיי הנפש של האנשים שהתפתחותם קשורה בתרבות הזאת ובאותה מידה ניתן לפתח על בסיס המיסטיקה היהודית תובנות פענוח נפשיות שתקפותן גם מעבר לתחומים של התרבות היהודית והן אינן נופלות ביכולת הפענוח שלהן ובשדות המשמעות הכלולים בהן מתסביך אדיפוס למשל או מכל אלתור פרוידאני על המיתולוגיה היוונית ויתרה מזאת פרויד ויונג עצמם איש איש בדרכו ועל פי שיטתו הם בחזקת פיתוחים מודרניים של תובנות פסיכולוגיות שבבסיסן עומדות השפעות מודעות ובלתי מודעות של תורות סוד יהודיות שעברו אל פרויד דרך אילנות המשפחה שלו ואל יונג דרך הגנוסטיקה והקבלה הנוצרית. אחת התופעות הבולטות בתרבות הישראלית החדשה היא הצורך ההסכמי השגור להצניח על התרבות היהודית דגמים ותבניות הנטולות מתוך דיציפלינות שליטות בציביליזציה המערבית. הספר לעומת זאת מנסה לפענח את השבתאות מתוך החוויה השבתאית ומתוך הרמה הפרסונלית והאינטימית ביותר של האיש שעל שמו היא נקראה. התיאוריה שמפותחת בספר מגבשת תפישה חדשה - פסיכוסקסואלית ופאלית ביחס למיסטיקה המשיחית ביהדות ובמרכזה פענוח שנקרא 'צופנת המכווה' להבנת אישיותו של שבתי צבי. מכל מקום כדאי אולי לקרוא במקור את משיח של גילוי עריות ולקיים דיון הרבה יותר נקודתי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |