 |
|
 |
||
|
||||
 |
יופי, שוב עושים צעד מושלם - בכיוון ההפוך. כאשר קראתי את הפתיל הראשון בדיון והרמתי גבה על כל המברכים. אבל אז בא אור והציל את המצב. עזבו את פרזיטים, הנכים, אלה שלא יכלו אבל רצו ושאר העגבניות. לא חבל מה שמסתמן כאן? במקום לטפח כערך פטריוטי את הרעיון של תרומה לקהילה (צבא, משטרה, עירייה, בי"ח, מכבי אש, בתי ספר) של *כל* אזרחי המדינה, מוציא בית המשפט תקדים כזה. אני רוצה מדינת ישראל שבה כל אדם יתן משהו מעצמו לשנה-שנתיים-שלוש כדי להפוך את המדינה הזאת לקצת יותר מוצלחת. אז גם תהיה לו הזכות המוסרית לדרוש תמורה ממנה. זכות כזו תהיה חזקה יותר מזכותו לקבל רק משום שנולד כאן. זה גם סוג של הצהרת כוונות חיובית כלפי החברה, הרצון לתרום למען הכלל. מה היה קורה לו ציירים מוכשרים (אפילו לא מאד, סתם, מעל הממוצע מהסוג שמצייר בספר מחזור) היו מקבלים על עצמם משימה לצייר גראפיטים יפים על תחנות אוטובוס, גשרים, קירות בניינים, רכבות, פנסי רחוב, תיבות דואר, פחי צפרדע.. ירושלים כ"כ יפתה מפסלי האריות שהוצבו בה, כך גם גוש דן על פרוייקט הפינגווינים המצויירים. שוו נפשכם מה היה לו היו רותמים את היצירתיות הזו כשיטה כדי להלביש את ארצנו שלמת צבעים וקשת. המשטרה מתלוננת על העדר כ"א? מכבי אש? מד"א? הרי הצבא מתלונן על אבטלה סמויה, שיעבירו חבר'ה לשם. ערבים? חרדים? אם כל ההגבלות שאולי יש ואולי אין להם (לא רוצה להכנס לזה בכלל), הם לא גרים פה? זה גם אינטרס שלהם שיהיה מי שישחק עם הילדים שלהם בגני הילדים, או יקריא סיפורים לעיוורים, או יעזור לקשישים, או יפטרל במשמר אזרחי. זו טרגדיה שהישראליות כ"כ נסובה סביב מועדון "איפה היית בצבא" אשר ממנו נמנעת החברות של מגזרים שלמים בחברה. צריך לאמץ אותם ע"י האפשרות לתת להם לעשות משהו עליו נוכל גם אנו לומר "תודה". המדינה צריכה ליצור שפע כזה של שירותים קהילתיים שכל אדם, תהה תורתו אשר תהיה, יוכל, אם הוא חפץ ביקר המדינה, לבצע. או אז, במצב כזה, ראוי וצריך להבחין בין הבוחרים לתרום לבוחרים שלא, ולתגמל בהעדפות מפליגות את התורמים. אבל, הקנס ב-10,000 ש"ח מראה שכבוד השופטים רואים את הדברים אחרת. כמה חבל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך כמה רעיונות יפים, אבל לא היית חייב לחבר בין השופטים לרעיונות אלה. השופטים מגיבים למקרה נתון שעליהם להכריע בו. אין זה מתפקידם לבצע את התיקונים אותם אתה מבקש לעשות בחברה. עליך לזעוק לרשות האחרת - המחוקקת, כדי לשנות את המצב בכיוון בו אתה מעוניין. כל מה שהשופטים אמרו זה, שאין להפלות כשליש (או יותר) מאוכלוסיית ישראל כיום בקבלה למקומות עבודה, בשל אי שירותה בצבא. בפסיקה זו, להבנתי, הם אף התקרבו במעט לעמדה שאתה מייצג ע''י מניעת הפליה. הטיפול בצד השני - גיוס חובה לכולם או פטור מחובה לכולם - צריך להיות מטופל ברשויות האחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאיפות שלי באמת צריכות בעיקר את פעולת הרשות המחוקקת, אבל במדינה שלנו, בה הרשות השופטת נכנסת למחוזות של עיצוב פני המדינה, חורה לי משיכת המכחול האחרונה. העמדה שלי אינה מדברת כלל על אפליה כי אם על תרומה, ועל הזכות של אלו שתרמו להיות מוערכים. אם כל שוני ביחס הוא בגדר אפלייה, הרי שעלינו להמנע מכל העדפה שהיא ולגזור גזירה שווה בין כולם אפילו בלי תלות בכישורים. הפסיקה הכ"כ נאורה הזו מקלה עוד במקצת יותר את חייהם של אלו שבחרו שלא לשרת1, בעוד בני גילם מזיעים ומתאמצים. בחברה בה ערך יסוד הוא "לא לצאת פרייאר" מתפתח קיטור אדיר של כעס בין הקבוצות הללו, וכן יאוש מצד התורמים, ואנו עשויים למצוא את עצמנו במפולת של השתמטות, כאשר זו תהפוך סופית להיות "אִין". ובכלל, לעניות דעתי הפסיקה היא כזה כסת"ח יפה-נפש. הרי אם למעסיק זה או אחר ישנם שיקולים ערכיים, רגשיים, גזעניים, שוביניסטים או אחרים הרי שהוא יכלכל את מעשיו לפיהם. שום קנס לא יוכל למנוע ממעסיק לבחור במי שהוא רוצה לעבודה. מקסימום, הקנס יצור מצב של אחד בפה ואחד בלב, בו המעסיק לא יעז לתת פרסום פומבי לדעתו, אבל ימשיך לנהוג כך. זה מזכיר לי את המודעה ההומוריסטית ב"דרך אל האושר"(מעריב) אחרי שחוקק שמודעות דרושים צריכות להיות בלשון זכר ונקבה כאחד: "דרוש\ה עובד\ת עם נסיון בתחום השיווק ויכולת להשתין בעמידה" זו גלישה לממלכות הפוליטקלי-קורקט המגוכח של ארה"ב. ונאמר, חשבו הדיינים כי רוח המודעה פסולה. האם לא ניתן היה להסתפק בדרישה לשנותה? האם היה הכרח במתן קנס כבד כ"כ? הקנס הוא בלא ספק מעשה למען יראו וייראו, שליחת מסר לכלל המפרסמים, ואני תוהה האם לגיטימי "לחנך" לשינוי נורמה על גבו של גוף פרטי אחד. כל העסק הזה מראשיתו ועד סופו אינו לרוחי. 1 התלבטתי אם בכלל להעלות את זה, מנסיוני האישי, כמתנדב לצבא, תרומה למדינה היא בחירה. הצבא סרב לגייס אותי מטעמים רפואיים ואני הפכתי עולמות במשך שנה שלמה כדי להתקבל כמתנדב (הצבא סרב גם כאן). וגם אם לא שירות בצבא, אדם שיתן, ולו שנה אחת מחייו הבוגרים למעשה של התנדבות, יזכה למלוא ההערכה שלי, ואני מכיר כאלה אנשים. אלו עליהם לא נכפה שירות, נהנים מהזכות הנדירה *לבחור* מעשה פטריוטי ולשרת מכח רצונם. חרדים, ערבים, מצפוניים וכדומה, זה הבית שלהם גם כן, ואם לא נצבט להם משהו בלב כאשר הם עומדים באפס מעש כשאחרים נותנים, ואם לא מדגדג להם לתת גם הם משהו, כדי לשפר את סביבתם, זה ראוי לגנאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אנחנו עמישראל, אנחנו הבורג, ההתנגדות חסרת תחלית, היכונו להיטמעות." אני התגיסתי לצבא ושירתתי שלוש שנים. אני גם עושה מילואים. אני מתנגד הן לתופעת סרבני הגיוס מטעמים פוליטיים והן לחוסר הצדק החברתי שבגיוס הבלתי שיוויוני (שמונע חלוקת נטל בצורה הוגנת יותר). אני עושה זאת מתוך ההבנה הפשוטה, שבמקרה זה, מישהו *חייב* לעשות את זה, אחרת נפסיק להתקיים כאן. אני גם תומך נלהב בהרחבת הגיוס לצה"ל *לשם הפחתת הנטל על אלו שכבר משרתים בו*. אפשר אפילו להגיד שאני ציוני, מבלי שמכונות פוליגרף יתחילו לעלות עשן. אבל אם יש משהו שיכול לקרות במדינה הזו, שיכול לקומם אותי עד כדי כך שאסרב לשרת בצבא, הוא הפיכת השירות מהכרח שנובע מחוסר ברירה ביטחוני, לערך בפני עצמו. ביום שבו השירות הלאומי יהפוך לחובה אזרחית גורפת בישראל, אני אזרוק את הקיטבג הצבאי שלי לפח (ואשקול בכובד ראש אם אני באמת רוצה להמשיך לחיות במדינה עם משטר שזהו אופיו). במדינה שבה אני רוצה לחיות, לא מתנים את זכויותי בשירות החברה (עידוד לכך בצורה של גזר זה או אחר, זה כבר לגיטימי). אנחנו לא פה בשביל המדינה, היא פה בשביל אזרחיה וגם בשביל להגן על הפרט מפני החברה (מפני צרכי הבורג). רק אני חושב שהרעיון של התנדבות כפויה, כאשר לא מדובר בחוסר ברירה (כמו במצב של הגיוס לצה"ל), הוא רעיון מקומם שמתאים יותר למשטרים קצת פחות סימפטיים? כולי תקוה שאותה חברה של אוטופיה התנדבותית כפויה, שאתה מתאר בתגובתך, לא תבוא לידי מימוש. כולי תקוה שאת הרעיון של שירות לאומי כפוי, יזרוק בסופו של דבר עמישראל לפח האשפה שמכיל את הרעיונות שהם לא יותר מאופנה חולפת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תמהר להרחיב את שורות צה''ל. ממה שהבנתי, הצבא היה מעדיף לחתוך בשומן של האבטלה הסמויה ולקנות צוללת אחת יותר, או שכפ''ץ קרמי עבור חייל שבאמת צריך את זה. אני לא אוהב כפייה, אבל אני כן אוהבים ערכים, אתה יודע, משהו שחורג מ''אני ואפסי עוד''. מצידי, באידאה עליה אני מדבר תהיה אפשרות למי שבשום פנים ואופן לא רוצה לתת כלום, לא לעשות כלום. הלחץ עליו צריך להיות בעיקר חברתי ולא ענישה. עם זאת, אני בהחלט מוכן למצב של מתן זכויות מפליגות לציבור המשרתים ושלילתם מהלא משרתים, אפילו עד כדי יצירת שני מעמדות. במצב כזה, אני מקווה, יצטמק מספר הלא משרתים לשיעור זניח, ושוב, ניוותר עם מעמד אחד של אזרחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני בעד ערכים, ובעד תרומה- אבל שיהיו מבחירה ומהתנדבות, לא מחובה. מה שאתה מציע- "אני בהחלט מוכן למצב של מתן זכויות מפליגות לציבור המשרתים ושלילתם מהלא משרתים, אפילו עד כדי יצירת שני מעמדות" משמעותו בפועל חיוב תרומה, מה שמרוקן מתוכן את ערכי התרומה לחברה. אגב, אסוציאציה אישית שלי למקרא המשפט שלך שציטטתי, הייתה הספר "starship troopers" של היינלין, המתאר חברה דומה מאוד לחברה לה אתה שואף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומחשבה נוספת שעלתה בי- חסרון נוסף שאני רואה בהצעות של חיוב תרומה הוא שכך התרומה מוגבלת בזמן, ומוגבלת באפשרויות שלה. מי שמחייבים אותו לתרום שנה/שנתיים למדינה, לדעתי פחות בקלות יתרום לאורך זמן מרצונו החופשי, כי "אני את שלי כבר עשיתי". מצד שני, מי שלא מחוייב לתרום, יש יותר סיכוי שיאמץ אל ליבו נושא המתאים לכישוריו, ויתרום בו לאורך זמן. וכמו שנאמר "רק על עצמי לספר ידעתי"- לא ביקשתי את הפטור משירות בצבא שקיבלתי, ואכן עברו כמה שנים מאז, בהן רכשתי מיומנויות שונות. כיום אני משתמשת בכישורי אלו לקידום נגישות אתרי אינטרנט לאנשים עם מוגבלויות מצד אחד, ושימוש בקוד פתוח ותוכנה חופשית לצימצום הפער הדיגיטלי מצד שני. שני דברים שדורשים התחייבות ארוכת טווח. אני פעילה בתחומים הללו כבר חמש שנים. אני חושדת שאילו ליותר אנשים היה את החופש שהיה לי, היינו רואים *יותר* תרומות כאלה, ולא פחות, מכיוון ש: * נתנו לאנשים את החופש לרכוש כישורים ולתרום במסגרת הכישורים הרלבנטיים שלהם (במקום להכריח אותם בשלב מאוד מסויים בחיים לתרום תרומה מאוד מסויימת). * היינו מנטרלים את "אני את שלי כבר עשיתי. הרי עשיתי צבא/שירות לאומי" ובכך פותחים פתח לפעילות ארוכת טווח של אנשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מי שלא מחוייב לתרום, יש יותר סיכוי שיאמץ אל ליבו נושא המתאים לכישוריו, ויתרום בו לאורך זמן." נשמע לי שאת מכוונת לסוג מאד מסויים ונדיר של אנשים, וגם את מבינה שתהה זו נאיביות להאמין שזה המצב אצל הכלל. גישת ה"אני את שלי כבר עשיתי" היא *אופי*, אופי של הקטנת ראש, וככזה, אינו קשור לפועלו של האדם. אדם שאוהב לתת, יתן מעבר לשירות החובה כי זה באופיו, ואדם שנוטה לדאוג לד' אמותיו יבחר לעשות זאת אם לא יבקשו ממנו תרומה. אני שב ומציין כי צריך להפוך את השרות לבחירה (מסויימת, אם אף אחד לא ירצה להתנדב לצבא, תהיה למדינה זכות למלא את שורות הצבא) ולא לחיוב. וכי הדחף יהיה חברתי ו"גזרים" מהמדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא, אתה לא הצעת גזרים, אתה הצעת יצירת מעמדות שונים שהם לא שווי זכויות באופן מהותי. עשית זאת בשתי תגובות בפתיל זה לפחות. לא להתמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם לא קראתי את "starship troopers", אבל ראיתי את הסרט (המצויין) ואני זוכר את החלוקה ל-citizen ו-civilian והיא נראית לי. בואי נראה האם זו הצעה פסולה: אני לא מציע להפך את חיי הלא-משרתים לבלתי נסבלים. הם יחיו באושר ובבטחה ואפילו יזכו להגנה ולרווחה ההומאנית המצופה מכל מדינה נאורה. אבל הקלות במשכנתא לזוגות צעירים? עזרה לסטודנטים? קצבאות ילדים, נכות וכדומה? למה? למה שהמדינה תתן כ"כ הרבה למי שבמופגן לא חפץ ביקרה? אני אפילו אסתכן בסקילה ואגיד שזכות ההצבעה בבחירות תהיה מותנה בשירות. אין טעם לתת למי שאין עניין בשיפור המצב כח להשפיע על המצב. אילו היה מדובר במעמדות של קבע, כמו אדון ווסל, המצב היה רגרסיה רצינית, אבל במצב בו תתאפשר לתושב *בכל שלב מחייו* לתת את התרומה שעוד לא נתן, הרי שהוא יכול לבחור לשנות את מצבו בכל רגע ולזכות בכל אותן הזכויות (אך לא רטרואקטיבית). זה נכון ש"התנדבות" שתלויה בדבר אינה התנדבות של ממש, אבל עם קצת ציונות (תראה אביב, אתה לא הציוני היחיד!!) אולי זה יהפך למשהו שגאים לעשותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עוד מדובר בגזרים קטנים ומוגבלים בסדר גודלם, כמו עזרה מסוימת לסטודנטים או הקלות במשכנתא לזוגות צעירים, הייתי איתך, אבל איבדתי אותך מהר מאוד אחר כך. "למה שהמדינה תתן כ"כ הרבה למי שבמופגן לא חפץ ביקרה?" שאלה טובה. משום שהמדינה היא שלנו ולא אנחנו שלה. משום שאין דרך סבירה לבדוק מי "חפץ ביקרה" של המדינה ומי לא (למשל, אפשר לסווג את תגובתך כתגובה שמעידה על מישהו שלא חפץ ביקרה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. למרות זאת אני לא מעוניין לשלול ממך את זכות הדיבור. אני יודע, אני יודע, כמה נדיב מצידי). משום שלתת לשלטון את הכח המוחלט לקבוע מי מאזרחי המדינה רשאי לקבל זכויות בסיסיות הוא כח רב מידי. יש לנו זכויות והן אינן מעונקות לנו מתוך טוב ליבה של המדינה. היא פוגעת בזכויותי (והזכות להצביע היא מהזכויות הבסיסית ביותר)? אז היא מאבדת את הלגיטימיות שלה לחלוטין ומצידי היא יכולה להעלם ולהיות מוחלפת במשהו מוצלח יותר. מאוד תמים לחשוב שבמדינה בה יש מעמד אשר לא משפיע על מערכות השלטון בשום אופן (אפילו זכות ההצבעה נשללה ממנו), בני מעמד נחות זה "יחיו באושר ובבטחה ואפילו יזכו להגנה ולרווחה ההומאנית המצופה מכל מדינה נאורה". זוהי תמימות, אבל תמימות מן הסוג המסוכן. "Power tends to corrupt, and absolute power corrupts absolutely." אם את זה אתה מכנה ציונות, אני מסיר בזאת את ציונותי. אתה יכול להוציא אותי מכל הרשימות.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יכולתי לנסח זאת בצורה יותר טובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרגיל לשוני: האמנם יש הבדל בין מקל וגזר? הרי יוכל מי לטעון שמניעת גזר ממנו והענקתו לאחר, כמוה כמקל. האם לפי הגיון זה עלינו לפסוע לעבר שיוויון מוחלט? אני מקווה שלא, ההיסטוריה הראתה שזה לא ממש עובד. המדינה היא שלנו, נכון. ואנחנו גם אזרחים של המדינה. זו מערכת יחסים הדדית. אתה אומר "שאין דרך סבירה לבדוק מי "חפץ ביקרה" של המדינה ומי לא", אולם אני אתן לך דוגמא אנלוגית מחיי היומיום של כולנו: למדינה יש אסופת חוקים, שהם בעצם אוסף הנחיות לאזרחיה. יש דרך סבירה לקבוע מי שומר חוק ומי לא ומי שלא שומר אותו חייב בעונש. מכיוון שבמדינה תקינה לכל אזרח יש את האפשרות לבחור בחיי שמירת חוק (להבדיל מז'אן ואל ז'אן מ"עלובי החיים" שהיה חייב לגנוב כדי להתקיים), הרי שהמדינה עובדת עפ"י ההגיון שמי שעבר על החוק, בחר בכך ולכן ראוי לשלול ממנו זכות כזו או אחרת (חופש, ממון וכו'). גם פה אתה יכול לטעון, באיזה זכות ישימו אותך בבית הכלא? הרי בית הכלא נבנה מכספי המיסים שלך ובכלל המדינה היא שלך. האם אתה טוען כך? אני נגד פגיעה בזכויות בסיסיות, ובכלל נגד פגיעה בזכויות. אני בעד קיצוץ אפשרי בזכויות יתר. אתה מצטט בלהט קלישאות על מעמדות, עשיקת זכויותיו של המיעוט והסכנות הצפויות לו מהרב, אשר מצויות בכל ספר ללימוד דמוקרטיה, אולם זה לא רלוונטי כלל לדיון שלנו. האנשים הללו הם מיעוט מבחירה. בכל רגע הם יכולים להתנער מאדישותם למדינה ולבחור לתרום. חלקם יכולים לעשות זאת אפילו כאקט של "אני את שלי עשיתי" ללא כל פטריוטיות ובאופן זמני, כמו שאמרה Xslf, ודי יהיה במחווה קצרה זו של רצון טוב למתן היקף הטבות מלא מטעם המדינה. בסדר אביב. הוסרת מהרשימת הציונים, רשימת המועמדים לפרס נובל ורשימת המכולת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכרת את "עלובי החיים"? נכון? ואת ז'אן וולז'אן שגם אתה מסכים שהיה חייב לגנוב כדי להישרד? למה יש לי הרגשה, שהשיטה שלך תיצור מעמד חדש כזה של עלובי חיים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
<למה? למה שהמדינה תתן כ"כ הרבה למי שבמופגן לא חפץ ביקרה? אה. אז מצד אחד, צה"ל הוא זה שמחליט את מי הוא מעוניין לגייס ואת מי לא. ומצד שני, מי שצה"ל לא מעוניין לגייס הוא "מי שבמופגן לא חפץ ביקרה". הגיוני מאוד, מה לומר. ובנוסף לתגובה 154953 עימה אני מסכימה בכל לב, שם לב להנחת היסוד שלך: תרומה למדינה חייבת לבוא בזמן מסויים (שהמדינה קבעה) ובמסגרות מאוד מסויימות. לתרומה כמו שתיארתי בתגובה 154358 פשוט אין מקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם מה את בדיוק מסכימה בכל לב בתגובה 154953? לי תגובות כאלה לא עושות חשק להסכים עם כלום (גם אם נאמר בהן במקרה איזה דבר נכון, כמו למשל שהיום יום חמישי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, שגיאה בקישור... הכוונה הייתה כמובן לתגובה 154966 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בואי נעשה הסכם: אם כבר להתווכח איתי, אז לפחות שזה יהיה על דברים שאמרתי. המצב הנוכחי, בו צה"ל מוותר על אנשים, וגם אין די אלטרנטיבות לתרומה, ואז רואים באנשים הללו "משתמטים", הוא מצב אבסורדי. צה"ל הוא לא המדינה, צה"ל לא יכול ולא רוצה לקלוט את כולם, וגם לא כולם מתאימים לשירות בצה"ל. אבל צה"ל לא צריך להיות ההתחלה והסוף של תרומה למדינה ויש כ"כ הרבה צורך בעזרה במערכות אחרות, שזה ממש זועק ללב השמיים. כמו כן גם טענתי שיש לאפשר את התרומה בכל שלב בחיי האזרח לבחירתו, ולא בזמן מסויים שהמדינה קבעה. כך שבעצם לא סתרת אותי כלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא ממהר להרחיב את שורות צה''ל, אני ממהר להפחית את הנטל שיושב על כתפי אזרח סוג פ' (הפראיר שלא יודע איך להיגמל מזה). כל דרך אלטרנטיבית תתקבל בברכה. על השאר, כבר ענו לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תתן לצבא להיות כפי שהוא היה רוצה להיות ולא כתחנה ציונית-חינוכית (אם כי מצויינת לדעתי), הרי שהוא יהיה קטן וחכם והוא ישקיע במה שחשוב לבטחון, כמו עוד סוללת טילים ולא במשק''י ממטרות שצריך לשלם להם כל חודש. בכסף שיוותר ינתנו תמריצים כספיים ראויים לקצינים מבטיחים כדי שאלה לא יברחו לתעשייה, ויהוו קבוצת איכות בתוך המערכת. בהנתן תמריץ כספי מתאים, ופידבק של הערכה אמיתית למשרתים בצבא, אני מאמין שיהיה הרבה יותר קשה להרגיש פראייר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ואתה חושב שאם זה אפשרי זה משהו שאני לא תומך בו? צבא קטן מקצועי וחכם שלא מגייס אזרחים בכפיה זהו התסריט המועדף עלי. גם משפר לי את הצבא וגם משפר לי את המדינה לכיוון הדמוקרטיה הליברלית. הידד. אפשר כמובן לדון אם הדבר בכלל אפשרי בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עיזבו את הפרזיטים, הנכים, אלה שלא רצו ושאר העגבניות". זהו בדיוק. אלה אנשים, לא עגבניות. אבל כנראה שזה לא מעניין אותך כל כך האנשים האלה, ההבדלים ביניהם והסיבות שהם לא יכלו או אתה יודע מה, אפילו לא רצו לשרת. אתה אחד מאלה שהמציאות האנושית לא תבלבל אותם לעולם. אז מה אם יש כאלה שמרגישים באמת שהם לא יכולים לשרת (אולי בגיל אחר, זמן אחר, כן ירצו ויוכלו?) אז מה אם יש כאלה שהצבא זרק אותם להתמודד עם הבעיות שאם לא היו להם קודם, עכשיו יש להם, "בזכותו"? פשוט מאד, כמו שרוב החברה כנראה עושה, תתעלם מהם. תכליל אותם בשורה אחת, עם עגבניות, ותמשיך הלאה, בדרכך לבנות מדינה של ססמאות. כמו שכולם עושים. ולא שאין לך רעיונות יפים. גם אני חושב שאפשר לעשות המון דברים אחרים, כמו אלה שפירטת, שיתנו לכל אחד אפשרות להרגיש שהוא חלק מהקהילה. גם אם הוא ערבי, גם אם הוא נכה, גם אם הוא היה מאושפז, לא עלינו, בבית חולים לחולי נפש. אבל כל עוד לא ניתנת האפשרות הזאת לכל אחד לתת את חלקו לקהילה ולהיות מוערך על *תרומתו הסגולית*, אין ביקום פסיקה שהיא יותר צודקת מהפסיקה של בית המשפט. אתה לא תשיג לעולם את הצדק שלך באפלייתו של האחר. התניית עבודות ב"יוצאי צבא/שירות לאומי" סוגרת מראש את השערים בפני כל כך הרבה אנשים. דנה אותם מראש, בלי לשאול אותם מי הם ומה הם, להיות סוג ב'. לחברה שמאפשרת את זה וגם למדינה כזאת, אין, לדעתי, זכות קיום. וגם אחרי ואם נגיע יום אחד למצב הזה, שבו יונהג שירות שווה לכל, לא אתה תשפוט את אלה שלא משרתים. לא אף אחד. הם ומצפונם. אם לא תרצה, אל תהיה חבר שלהם.אני מצידי אחשוב, אולי אתה מפסיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעיון מצויין. בואו נשחרר את אתי אלון מהכלא. מי אנחנו שנשפוט אותה ? רק היא ומצפונה. ואם יבואו עוד גנבים, אז מה ? שיקחו עוד כמה מאות מילונים, ויקצצו עוד מהתקציב. העיקר הוא שנשאיר אותם עם מצפונם ! במחשבה שניה, בואו נשחרר את כולם מהכלא ! אנסים, רוצחים ועוד. בואו נשאיר אותם ואת מצפונם. איזה גאוניות ! איך לא חשבנו על זה קודם ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם נסכים שיש דבר כזה, סרבנות טהורה, שהסרבן לבדו אשם אותה (אם קראת את מה שאני מנסה לטחון פה למוח כל הזמן, אולי היית מבין שיש הרבה סוגים אחרים, אבל זה לא מעניין כנראה את אף אחד). ונסכים שזה פשע - על פשע מושיבים בבית סוהר. לא? אני יודע, ככה לימדו אותי. או נותנים קנס. על אף פשע לא מענישים בצורה לא אנושית של שלילת זכויות אדם לכל החיים. אפילו אלה שקיבלו מאסר עולם, נותנים להם זכויות (כגון הצבעה בכנסת, מה שאתה בטח רוצה לשלול מ*כל* אלה שלא שירתו). מה שאתה רוצה לעשות להם לא קשור בכלל לפשע/ לא פשע. אני חושב שאתה וכל אלה שמציעים פה הצעות לא אנושיות כלפי סרבנים, מקנאים באנשים האלה. שהיה להם אומץ לעשות מה שאתם הייתם מתים לעשות. והערת אגב: תחשוב למה המדינה לא קבעה עונשים רגילים למי שסירב לשרת, או אם קבעה, לא יישמה אותם בצורה רצינית מעולם? אולי המדינה לא בטוחה שאתם באמת אוהבים אותה כל כך. הנורמות הפרימיטיביות שהמדינה מעודדת אתכם בשיטתה להחזיק בהן, היא חלק מטקס של "יראו וייראו", לינץ' חברתי שבו היא מרשה לכם לחוות פורקן אורגזמה של הקנאה שלכם. כמו הרס"ר המניאק, שיודע שהוא מניאק, אבל לוקח את החיילים שלו לפרוק את התחמושת שלו אצל זונה/ערבי/מה שיזדמן, וכך הוא יודע שיאהבו אותו, או לפחות ישתקו. אבל זה לא ילך לכם הפעם, אני מקווה. יש מספיק אנשים שחושבים אחרת. יש בית משפט, ויש אולי גם אלוהים בשמים. כך שאת אורגזמת הנקמנות שלכם תצטרכו לפרק במקום אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הם לא אנסים או רוצחים, וגם לא הצעתי לשים אותם בכלא. לכל עבירה העונש שלה. העניין הוא הרעיון האווילי להשאיר אנשים להתמודד עם מצפונם. אז למה לא להרחיב אותו קצת ? ועוד עניין - לא צריך שום אומץ לא לעשות צבא. לא צריך גם שום אומץ להיות עלוקה, פרזיט, טפיל, או עבריין. צריך להיות חרא. נקודה. ואני מדגיש, אני מדבר אך ורק על אלה שיכולים, ולא רוצים. ואם יש אנשים אחרים שמקנאים בהם, גם זו לא סיבה לפטור מעונש. הרבה אנשים מקנאים בעופר מקסימוב ואתי אלון. אולי גם אותם נפטור מעונש ? אז מה עם המדינה תתמוטט ? זה בדיוק מה שיקרה כשכולם יחליטו שיש להם את "האומץ הגדול" לא לעשות צבא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני, להבהיר, לא תומך אוטומטי של סרבנות. סביר יותר שאם היה בא אלי אחד ומבקש עצה אם לסרב או לא, הייתי מציע לו שלא. אבל לא, הם לא כולם חרא של אנשים. הצבא היא מערכת קשה. לא כל אחד בנוי אליה. זה שהיא האפשרות היחידה הזמינה כיום להיות "אזרח טוב של המדינה" (שירות לאומי, כבר אמרו כאן, כמו שהוא כיום, יכול לקלוט רק חלק), זאת בעיה, הייתי אומר, מצב טראגי. שהמדינה מוכנה לקבל רק דרך *אחת* ומסויימת מאד של נתינה. ביום שבו יהיה שירות אלטרנטיבי אמיתי, אז אולי נסתכל אחרת על מי שיסרב אז. ואיזה עונש היית, אגב, נותן למי שמסרב? ואיך אתה מסביר את זה שהמדינה א. לא ממהרת להנהיג שירות רחב יותר מחוץ לשירות הצבאי? ב. לא נותנת "עונשים הגיוניים" לכל הסרבנים (מלבד הסרבנים הפוליטיים), אם הם כאלה עבריינים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת מצפה ממני להסביר איך שהמדינה הזאת מתנהגת ? בינתיים יש מספיק חיילים. כשלא יהיו, לא יודע מה יקרה. אולי זה יהיה דומה למצב הכלכלי. אחרי שהמדינה נתנה בקלות להמוני אנשים לא לעבוד ולקבל קצבאות, כעת כבר אי אפשר לתמוך בזה יותר. הבעיה היא שביחד עם כל הבטלנים, גם המסכנים שבאמת מגיע להם הולכים לאכול אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשוואה עם המובטלים מאד נכונה. גם בכך, שהמדינה מפילה עכשיו על כולם את התיק, ומאשימים את כל התלויים בקצבת אבטלה ב''בטלנות''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שזה מה שקורה עם פרזיטים למיניהם. הם גוררים איתם לבור את כל השאר. בדיוק כמו שמגזרים שלמים בציבור הישראלי החליטו באופן אידאולוגי שהם לא הולכים לעבוד, עד שהחברה כבר לא יכולה לעמוד בהוצאות, ואז המסכנים האמיתיים אוכלים אותה בגללם. ויש להם עוד את החוצפה להאשים אחרים. וכבר אמרו חז''ל ''כל המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאט לך עם אתי... רק להזכירך,סניגורה של אתי אלון הציג בפני בית המשפט את חוות הדעת של הפסיכולוגית הקלינית ד"ר נעמי כהן,לשעבר פסיכולוגית בכירה בתל השומר. לאחר שאתי אלון עברה מבדק פסיכו-דיאגנוסטי מלא 1 נאמר בחוות הדעת שהיא איננה עבריינית במבנה אישיותה,להיפך היא קונפורמית ושומרת חוק. הנסיבות המשפחתיות הפתולוגיות הביאו אותה למצב של ביטול עצמיות ותלות טוטאלית בדמויות הפטריארכליות של המשפחה-אביה ואחיה הבכור עופר. 1עליו שילמה 15,000 ש"ח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מניין אתה יודע כ"כ הרבה עליי שאתה כבר קובע שאני אחד מאלה "שהמציאות האנושית לא תבלבל אותם לעולם", ושאני מתעלם וממשיך הלאה ובונה מדינה של סיסמאות. אני לא יודע אם להעלב או לנסות להזכר מתי נפגשנו והספקת להכיר אותי כל כך. אתה כ"כ עסוק בלהיות חולד עצבן, ולקדם את המנטרה, שאתה לא ממש מקשיב (וגם קצת מקציף לך מהפה. תנגב..). בוא נדבר יפה, אולי עוד אפילו נהנה מזה, הממ? אני בעד אנשים, באמת, ואני כמעט אף פעם לא מבלבל אותם עם עגבניות (כי לעגבניות יש מן צבע כזה מיוחד שעוזר לי להבדיל). כאשר ביקשתי שתעזבו את הפרזיטים, הנכים והעגבניות היה זה משום שראיתי שהדיון הולך להיות נסוב על אותם מקרי קצה של "רציתי אבל לא יכלתי", "לא מסוגל לשירות צבאי", "אני פרזיט קיצוני ובא לי לדפוק את כולכם הפראיירים" וכדומה. הרגשתי שההתעסקות בדיבורים האלה, מעבר להיותם נדושים, מחטיאים את הנקודה החשובה (בעיניי) והיא: ערכה של התרומה. אחר כך, פרטתי מה הייתי רוצה שיהיה ולמה (ואתה מוזמן לקרוא את זה שוב, בנחת). המצב של אפלייה לטובת משרתים במצב שבו לא ניתנת לכל אפשרות לתרום היא רחוקה מאידאלית. אולם הפסיקה הזו מרחיקה את המדינה עוד יותר מהמקום שאליו אני רוצה שהיא תגיע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאז הבוקר אני עסוק בנסיון לטעון ולטעון מחדש קבצים כבדים, כך שלמרות שראיתי את הודעתך כבר בצהריים, אני מתפנה לענות רק עכשיו, אז: לא, אני לא מכיר אותך, זולת קריאת דבריך כאן. ומה שקבעתי לגביך נובע אך ורק מסגנון תגובתך הקודמת. (וגם בקריאה חוזרת של תגובתך הנוכחית, מתגלות לי כמה פנינים לתפארת. קצף מהפה...סחתין. אני באמת חושב שאתה בחור מוכשר). לסיום ההקדמה נוסיף שאני לא עסוק בלהיות חולד עצבן, רק כשאני קורא משהו שמעצבן. ובהקשר לדבריך האחרונים: 1. אני לא חושב שהדיון הלך ל"מקרי הקצה", כמו שאתה קורא לזה, אלא אנשים ניסו לומר פה, שבדרך ל"מקרי הקצה" האלה יש מספיק אנשים שנדפקו על לא עוול בכפם מן האפליות. אני חושב שלפני שאנחנו ניגשים לדיון על ערך התרומה, צריך להתייחס לנושא הזה, וגישתך "בוא נשאיר אותם בצד" נראתה לי מזלזלת ולא במקום. לדעתי זו *ליבת* הנושא של שירות לא שווה בארצינו - שהמדינה לא נותנת את זה לכל אחד. אני, אגב, בהחלט בעד שירות שווה וכמה מהרעיונות שהצעת לגבי דברים שאפשר לעשות במסגרתו, מאד מדברים על ליבי ותמכתי בהם תמיד. יחד עם זאת, אני לא ממהר להפוך את זה לכפייה דרקונית ולהתנות בזה קבלת זכויות בסיסיות שהן ליבתה של דמוקרטיה מערבית. לך, נראה לי על פי הצהרותיך, אין בעיה עם שלילת זכויות בסיסיות, טוב שלרבים אחרים יש. 2. אתה מבין שאם הפסיקה היתה הפוכה, אותם אלה (שלדעתי מספרם רב ממספר ה"פרזיטים הטהורים") שנדחו על ידי הצבא שלא מרצונם, משמעות הפסיקה לגביהם היתה שהם ימשיכו להיות מופלים, ולמצוא מולם דלתות נעולות בדרכם להתפרנס ולפרנס. נוח היה לך עם זה יותר מאשר עם המצב כעת? בית המשפט הלך לדעתי לפי סדר עדיפויות נכון של עשיית צדק עם מי שנשללה ממנו האפשרות לשרת, לפני שמחליטים (ועוד אף אחד לא התחיל בזה) על הדרך שבה תינתן אפשרות שווה לכל אחד לתרום למדינה. 3. על דברים אחרים שכתבת בהודעות אחרות, ענו לך יפה אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשם שציינתי בתגובה: תגובה 154331 ,אני שואל שוב, מה השיגה בעצם הפסיקה הזו? הרי בשם התייפייפות הנפש, אוסרים עכשו על נקיטת לשון כזו או אחרת ממודעות הדרושים. האם אתה באמת חושב שזה ימנע ממעסיק שלא להעסיק בחור שלא שרת בצבא? הוא יאלץ לקבל אותו לראיון, בו יבוזבז זמנו שלו וזמנו של מבקש העבודה (שלא לומר, יטפח תקוות שווא) ואז פשוט יתרץ את הדחייה באיזשהו גורם אחר. לרב, אפילו לא צריך לתרץ, הוא פשוט לא יחזור אליו עם תשובה. נו? זה עדיף? לשחק בנדמה לי בשוק העבודה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שבית המשפט לא יכול לתקן את כל תחלואי החברה ושאין לו את היכולת לאכוף את החלטותיו בשטח (לגבי מקרים דומים אחרים), זה לא אומר שהוא צריך לתת אישור לכל תחלואה, כאשר זו מצליחה לעבור בשערי בית המשפט ולהגיע עד דוכנו של השופט. השופט קבע את שקבע עפ"י פרשנותו את החוק. "מה יצא לו/לנו מזה?" היא שאלה לא ממש רלוונטית. מה אנחנו נעשה עם התקדים הזה, זו כבר החלטה שלנו כחברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק שבית משפט אמון על החוק והצדק ואל לו להסב את עיניו ממה שנראה לו פסול. ועם זאת, יש טעם לפגם בחקיקת חוק או יצירת תקנה בלי כיסוי באכיפה. יש לזה אפקט מצטבר של זילות החוק בעיני הציבור. זהו מצב לא תקין ואחד מחסרונותיה הבולטים של ישראל: הפער בין החוק ליישומו. אגב החוק ופרשנותו של בית המשפט עליו, יש למישהו את לשון החוק על פיה התקבלה הפרשנות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב: מה אתה מעדיף? שההודעה "יוצאי צבא" תמשיך להיות קיימת, וכך מי שאינו יוצא צבא יתייאש מלחפש עבודה? אם נלך ברוח הטיעון שלך, אפשר לוותר גם בנושא של מודעות גזעניות (ליהודים בלבד, לבעלי גובה מעל ל1.90 בלבד, ובלשונך, שאר עגבניות כאלה) או שוביניסטיות (לגברים בלבד) וכו', מפני שבכל המקרים האלה, ממילא המעסיק יוכל לתרץ את הדחייה בגורם אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אתה צודק. זה לא פרקטי לאכוף הגבלות כאלה על מודעות הדרושים, גם כשמדובר בגזענות, שוביניזם וכו' אבל, זה לא מערער את עמדתי, שהרי פשוט הוספתי שלא רק שאני לא מסכים עם הפסיקה, אני חושב שהיא גם לא פרקטית. זה לא הופך אותי לתומך של כל פסיקה לא פרקטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב, פעם שנייה, לא ענית לי על השאלה העיקרית ששאלתי. אבל אין דבר, אם זה קשה לך, אתה לא צריך לענות. לא אפריע לך יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(זה בסדר, אתה לא מפריע) מה אני מעדיף, אתה שואל? אני מעדיף שלא מודעות הדרושים אלא סדרי השירות בארץ ישונו וההודעה "יוצאי צבא שירות לאומי" תשאר בשלה. באם זו בקשה גדולה מדי (כנראה שכן..), אפשר לפסוק כנגד מודעות אלו, ללא קנס ל"עבריין" הפטריוט, תוך ציון שהדבר נעשה ברוח סטטוס השירות הנוכחי ועשוי להשתנות כאשר השירות יהיה גורף יותר. אפשרות נוספת שיש בה לטעמי פשרה פרקטית, היא להתנות מודעות "יוצאי צבא ושירות לאומי" בכך שיתקבלו לראיון גם מי ש*התנדב* למוסד מוכר (ע"י מי, צריך לקבוע) לתקופה רצופה של לפחות שנה. כך, לא יוכל אף אחד להלין שנמנעת ממנו לתמיד טובה כלשהי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, עכשיו אתה נשמע קצת יותר... הרעיון של שירות חברתי הוא רעיון שחשבתי עליו מזמן, ואפילו ניסיתי להעביר לאייל מאמר עם רעיונות איך להפכו לגורף, אך בשל בעיות טכניות זה לא עבר ובינתיים אני חושב מחדש על חלק מהרעיונות ואם אנסה שוב כנראה אכתוב אותו אחרת. העיקרון שלי הוא מחשבה על אלה שמכל מיני סיבות, שירות צבאי לא הסתדר להם בין אם מסיבות בריאותיות ובין אם סיבות אחרות של אי התאמה, אך אם היו נותנים להם להרגיש חלק מהקהילה בצורה יותר נדיבה ממה שנותנים היום ע"י מגוון התנדבויות, אני מעריך שחלק גדול מהם, בהם גם כאלה שנראים "לא רוצים לשרת בצבא" (כלומר לא דווקא פציפיסטים), היו שמחים ללכת לזה. אבל עדיין אני מתנגד לכך שהשירות הזה של נתינה לחברה/קהילה (שאני, שים לב, מעדיף לקרוא לו "שירות חברתי" ולא "לאומי") יוצמד כאקדח לרקה כהתנייה לאיזה קבלת עבודה. הבעייה של השירות הצבאי היתה תמיד ההצמדה הזאת של מעין אקדח לרקה: "אין לך אופי חיילי = אתה לא פטריוט/ אנחנו נקבע בשבילך איך אתה תיתן למדינה ואם לא נוכל לשבור אותך נצמיד לך תווית לכל החיים" משחק כזה של פרנציפים שהמערכת שיחקה עם כל אחד שהחייליות/החייליות הפוטנציאליות שלו לא היתה לפי רוחה. זה אחד הדברים שהוציאו לפטריוטיזם את השם הרע שיש לו, ואני לא רוצה שהשירות החברתי יבוצע בדרך שתכניס את אותו דבר בדלת אחורית, עם שמות אחרים אולי ועם איזה מוטיב של "אתה חייב לאהוב אותנו, אחרת..." כי אז מה הועילו חכמים בתקנתם. ואגב תוכל לומר לי אם אתה מכיר עוד מדינות שבהן מותנית קבלת עבודה באיזשהו שירות צבאי/לאומי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכבר אמר אוסקר ווילד ש"פטריוטיות היא מעלתם של הרשעים" ("Patriotism is the virtue of the vicious"). אני לא יודע, אולי אתה צודק. עשייה הרבה יותר יפה כשהיא באה מהלב ולא מהאינטרס. זה עשוי להיות נאיבי לצפות שעשייה למען הקהילה תונע בכוחה של פטריוטיות לבדה. אנחנו חיים בחברה של "מה יצא לי מזה", ואם התשובה תהיה "כלום", זה לא יקרה. לכן צריך לתת לדעתי איזשהו תמריץ למשרתים אשר יניע את החברה לעשייה. החסרונות: הפיכת התרומה לעשייה שתלויה בדבר, וגם הפרדה בין המופלים לטובה לאלו שנותרו ללא שינוי. היתרונות: עשייה חברתית ובטחונית בהיקף גדול, ויצירת מודעות לקשר בין אדם למדינתו. אני לא יודע לגבי עוד מדינות. כמדומני יש משהו בגרמניה, שם יש גיוס חובה אותו ניתן להמיר בשירות כלשהו. לא ידוע לי מה מותנה בשירות אם בכלל, אבל גם לא ידועה לי על בעיית השתמטות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"החסרונות: הפיכת התרומה לעשייה שתלויה בדבר". למה? בדיוק כמו שהיום יש מי שעושה את המינימום ההכרחי, את מי שרק צריך טריגר ואת מי שיעשה יותר, ככה יהיה גם אז. רוצה לומר, היום השירות הצבאי הוא חובה, זה לא מפריע לאנשים להתנדב דווקא ליחידות מסויימות, ולא מפריע לאנשים לתרום _בנוסף_ לשנתיים או שלוש הנדרשות בחוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה היא המניע, מה מניע את האנשים לשרת. אני חושב שניתן בגדול לחלק אנשים לשני סוגים: אלו שחשובה להם התוצאה ואלו שחשובה להם הכוונה. באם את שייכת לסוג השני, האם אין חשיבות בעינייך ל*סיבה* שאדם רץ בג'בלאות, אוכל אוכל שהוא לא אוהב או סתם נמצא הרחק מחברה שלו, במשך שלוש שנים? כי אם האדם נסחט ע"י המדינה לתת, הוא עשוי לעשות זאת בלא חפץ, אולי אפילו לפתח מרירות בעניין. לעומת זאת, מי שמתנדב או שזה בא לחלוטין ממנו, הדבר אומר משהו עליו, ולרב גם איכות השירות שהוא נותן. אני כאמור רק מסביר לך למה הצעותי הקודמות יגרמו למצב של "נתינה שתלויה בדבר" אצל אנשים מסויימים, לא הופך את עורי, שכן לדעתי נתינה מהסוג ההתנדבותי היא נדירה מדי. לחזק את הנקודה, גיליתי תגלית חשובה במהלך שירותי הצבאי שדי הפתיעה וגם שמחה אותי: עצם העובדה שהייתי מתנדב ו*בחרתי* להיות בצבא (ולא נאלצתי להיות), נתנה לי את הכח לעבור ימים רעים ולהנות יותר מהימים הטובים. את התובנה הזו לקחתי כשיעור לחיים בכלל, לבחור (ולא להסחף לתוך) במסגרות ובמעשים שלי וכך, כשאני שלם איתם, הם הופכים לטובים ומהנים. לבחירה יש חשיבות על מידת המוטיבציה והמעורבות של המשרת. אני חושב שאם שירות יהיה נחלת הכלל, וגם תהיה אפשרות בחירה בסוג השירות, וגם תהיה אפשרות של השתמטות למי שממש לא מוכן לעשות כלום, אז אולי הסחיטה הממסדית של אפלייה לטובה לא תהיה נוראה כ"כ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין הכוונה לתוצאה יש סקאלה רחבה מאד של גורמים. ועם כל הכבוד ל"העיקר הכוונה" לפעמים גם חשוב לא פחות מבחן התוצאה. אנשים מרירים אפשר למצוא בכל מקום. גם אם הם עושים משהו מבחירה. מה, אתה לא מכיר את אלו שמתנדבים לעשות משהו,או לוקחים על עצמם עול מסויים, ואז מתבכיינים על כך שרק הם עושים ואחרים לא? מצד שני, תמיד יהיו את אלה שאמנם לא ירוצו להתנדב, אבל אם כבר יטילו עליהם משימה, הם יעשו אותה על הצד הטוב ביותר שהם יכולים. בשני המקרים מדובר בסופו של דבר באופי של בנאדם. ובסופו של דבר, המדינה הזו (לפחות כמו כל מדינה אחרת) צריכה צבא. קטונתי מלקבוע אם באמת צריך את כולם (סביר להניח שלא) ואם אפשר להפוך לצבא מקצועי (באמת שאין לי מושג), אבל אסור לשכוח גם את הערך שמקבל מי שמשרת. זה לא סתם שאנשים מסויימים מתעקשים שיגייסו אותם, למרות שקיבלו פטור. ואם, לדברייך, אתה אחד מהם (בניגוד אלי שקיבלה 11 צוי גיוס שלא ממש הותירו מקום לספק) אז אתה בטח לא צריך שאני אסביר לך, נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו מסכימים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |