בתשובה לLior, 30/06/03 1:14
גוווווול (עצמי) 154331
ארז ליבנה • בתשובה לLior יום ב', 30/6/2003, 11:16
השאיפות שלי באמת צריכות בעיקר את פעולת הרשות המחוקקת, אבל במדינה שלנו, בה הרשות השופטת נכנסת למחוזות של עיצוב פני המדינה, חורה לי משיכת המכחול האחרונה.

העמדה שלי אינה מדברת כלל על אפליה כי אם על תרומה, ועל הזכות של אלו שתרמו להיות מוערכים.
אם כל שוני ביחס הוא בגדר אפלייה, הרי שעלינו להמנע מכל העדפה שהיא ולגזור גזירה שווה בין כולם אפילו בלי תלות בכישורים.
הפסיקה הכ"כ נאורה הזו מקלה עוד במקצת יותר את חייהם של אלו שבחרו שלא לשרת‏1, בעוד בני גילם מזיעים ומתאמצים.
בחברה בה ערך יסוד הוא "לא לצאת פרייאר" מתפתח קיטור אדיר של כעס בין הקבוצות הללו, וכן יאוש מצד התורמים, ואנו עשויים למצוא את עצמנו במפולת של השתמטות, כאשר זו תהפוך סופית להיות "אִין".

ובכלל, לעניות דעתי הפסיקה היא כזה כסת"ח יפה-נפש.
הרי אם למעסיק זה או אחר ישנם שיקולים ערכיים, רגשיים, גזעניים, שוביניסטים או אחרים הרי שהוא יכלכל את מעשיו לפיהם.
שום קנס לא יוכל למנוע ממעסיק לבחור במי שהוא רוצה לעבודה.
מקסימום, הקנס יצור מצב של אחד בפה ואחד בלב, בו המעסיק לא יעז לתת פרסום פומבי לדעתו, אבל ימשיך לנהוג כך.
זה מזכיר לי את המודעה ההומוריסטית ב"דרך אל האושר"(מעריב) אחרי שחוקק שמודעות דרושים צריכות להיות בלשון זכר ונקבה כאחד: "דרוש\ה עובד\ת עם נסיון בתחום השיווק ויכולת להשתין בעמידה"
זו גלישה לממלכות הפוליטקלי-קורקט המגוכח של ארה"ב.

ונאמר, חשבו הדיינים כי רוח המודעה פסולה.
האם לא ניתן היה להסתפק בדרישה לשנותה?
האם היה הכרח במתן קנס כבד כ"כ?
הקנס הוא בלא ספק מעשה למען יראו וייראו, שליחת מסר לכלל המפרסמים, ואני תוהה האם לגיטימי "לחנך" לשינוי נורמה על גבו של גוף פרטי אחד.
כל העסק הזה מראשיתו ועד סופו אינו לרוחי.

‏1 התלבטתי אם בכלל להעלות את זה,
מנסיוני האישי, כמתנדב לצבא, תרומה למדינה היא בחירה.
הצבא סרב לגייס אותי מטעמים רפואיים ואני הפכתי עולמות במשך שנה שלמה כדי להתקבל כמתנדב (הצבא סרב גם כאן).
וגם אם לא שירות בצבא, אדם שיתן, ולו שנה אחת מחייו הבוגרים למעשה של התנדבות, יזכה למלוא ההערכה שלי, ואני מכיר כאלה אנשים.
אלו עליהם לא נכפה שירות, נהנים מהזכות הנדירה *לבחור* מעשה פטריוטי ולשרת מכח רצונם.
חרדים, ערבים, מצפוניים וכדומה, זה הבית שלהם גם כן, ואם לא נצבט להם משהו בלב כאשר הם עומדים באפס מעש כשאחרים נותנים, ואם לא מדגדג להם לתת גם הם משהו, כדי לשפר את סביבתם, זה ראוי לגנאי.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות