בתשובה לחולד חקרן, 04/07/03 0:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשם שציינתי בתגובה: תגובה 154331 ,אני שואל שוב, מה השיגה בעצם הפסיקה הזו? הרי בשם התייפייפות הנפש, אוסרים עכשו על נקיטת לשון כזו או אחרת ממודעות הדרושים. האם אתה באמת חושב שזה ימנע ממעסיק שלא להעסיק בחור שלא שרת בצבא? הוא יאלץ לקבל אותו לראיון, בו יבוזבז זמנו שלו וזמנו של מבקש העבודה (שלא לומר, יטפח תקוות שווא) ואז פשוט יתרץ את הדחייה באיזשהו גורם אחר. לרב, אפילו לא צריך לתרץ, הוא פשוט לא יחזור אליו עם תשובה. נו? זה עדיף? לשחק בנדמה לי בשוק העבודה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה שבית המשפט לא יכול לתקן את כל תחלואי החברה ושאין לו את היכולת לאכוף את החלטותיו בשטח (לגבי מקרים דומים אחרים), זה לא אומר שהוא צריך לתת אישור לכל תחלואה, כאשר זו מצליחה לעבור בשערי בית המשפט ולהגיע עד דוכנו של השופט. השופט קבע את שקבע עפ"י פרשנותו את החוק. "מה יצא לו/לנו מזה?" היא שאלה לא ממש רלוונטית. מה אנחנו נעשה עם התקדים הזה, זו כבר החלטה שלנו כחברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק שבית משפט אמון על החוק והצדק ואל לו להסב את עיניו ממה שנראה לו פסול. ועם זאת, יש טעם לפגם בחקיקת חוק או יצירת תקנה בלי כיסוי באכיפה. יש לזה אפקט מצטבר של זילות החוק בעיני הציבור. זהו מצב לא תקין ואחד מחסרונותיה הבולטים של ישראל: הפער בין החוק ליישומו. אגב החוק ופרשנותו של בית המשפט עליו, יש למישהו את לשון החוק על פיה התקבלה הפרשנות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב: מה אתה מעדיף? שההודעה "יוצאי צבא" תמשיך להיות קיימת, וכך מי שאינו יוצא צבא יתייאש מלחפש עבודה? אם נלך ברוח הטיעון שלך, אפשר לוותר גם בנושא של מודעות גזעניות (ליהודים בלבד, לבעלי גובה מעל ל1.90 בלבד, ובלשונך, שאר עגבניות כאלה) או שוביניסטיות (לגברים בלבד) וכו', מפני שבכל המקרים האלה, ממילא המעסיק יוכל לתרץ את הדחייה בגורם אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אתה צודק. זה לא פרקטי לאכוף הגבלות כאלה על מודעות הדרושים, גם כשמדובר בגזענות, שוביניזם וכו' אבל, זה לא מערער את עמדתי, שהרי פשוט הוספתי שלא רק שאני לא מסכים עם הפסיקה, אני חושב שהיא גם לא פרקטית. זה לא הופך אותי לתומך של כל פסיקה לא פרקטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב, פעם שנייה, לא ענית לי על השאלה העיקרית ששאלתי. אבל אין דבר, אם זה קשה לך, אתה לא צריך לענות. לא אפריע לך יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(זה בסדר, אתה לא מפריע) מה אני מעדיף, אתה שואל? אני מעדיף שלא מודעות הדרושים אלא סדרי השירות בארץ ישונו וההודעה "יוצאי צבא שירות לאומי" תשאר בשלה. באם זו בקשה גדולה מדי (כנראה שכן..), אפשר לפסוק כנגד מודעות אלו, ללא קנס ל"עבריין" הפטריוט, תוך ציון שהדבר נעשה ברוח סטטוס השירות הנוכחי ועשוי להשתנות כאשר השירות יהיה גורף יותר. אפשרות נוספת שיש בה לטעמי פשרה פרקטית, היא להתנות מודעות "יוצאי צבא ושירות לאומי" בכך שיתקבלו לראיון גם מי ש*התנדב* למוסד מוכר (ע"י מי, צריך לקבוע) לתקופה רצופה של לפחות שנה. כך, לא יוכל אף אחד להלין שנמנעת ממנו לתמיד טובה כלשהי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, עכשיו אתה נשמע קצת יותר... הרעיון של שירות חברתי הוא רעיון שחשבתי עליו מזמן, ואפילו ניסיתי להעביר לאייל מאמר עם רעיונות איך להפכו לגורף, אך בשל בעיות טכניות זה לא עבר ובינתיים אני חושב מחדש על חלק מהרעיונות ואם אנסה שוב כנראה אכתוב אותו אחרת. העיקרון שלי הוא מחשבה על אלה שמכל מיני סיבות, שירות צבאי לא הסתדר להם בין אם מסיבות בריאותיות ובין אם סיבות אחרות של אי התאמה, אך אם היו נותנים להם להרגיש חלק מהקהילה בצורה יותר נדיבה ממה שנותנים היום ע"י מגוון התנדבויות, אני מעריך שחלק גדול מהם, בהם גם כאלה שנראים "לא רוצים לשרת בצבא" (כלומר לא דווקא פציפיסטים), היו שמחים ללכת לזה. אבל עדיין אני מתנגד לכך שהשירות הזה של נתינה לחברה/קהילה (שאני, שים לב, מעדיף לקרוא לו "שירות חברתי" ולא "לאומי") יוצמד כאקדח לרקה כהתנייה לאיזה קבלת עבודה. הבעייה של השירות הצבאי היתה תמיד ההצמדה הזאת של מעין אקדח לרקה: "אין לך אופי חיילי = אתה לא פטריוט/ אנחנו נקבע בשבילך איך אתה תיתן למדינה ואם לא נוכל לשבור אותך נצמיד לך תווית לכל החיים" משחק כזה של פרנציפים שהמערכת שיחקה עם כל אחד שהחייליות/החייליות הפוטנציאליות שלו לא היתה לפי רוחה. זה אחד הדברים שהוציאו לפטריוטיזם את השם הרע שיש לו, ואני לא רוצה שהשירות החברתי יבוצע בדרך שתכניס את אותו דבר בדלת אחורית, עם שמות אחרים אולי ועם איזה מוטיב של "אתה חייב לאהוב אותנו, אחרת..." כי אז מה הועילו חכמים בתקנתם. ואגב תוכל לומר לי אם אתה מכיר עוד מדינות שבהן מותנית קבלת עבודה באיזשהו שירות צבאי/לאומי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכבר אמר אוסקר ווילד ש"פטריוטיות היא מעלתם של הרשעים" ("Patriotism is the virtue of the vicious"). אני לא יודע, אולי אתה צודק. עשייה הרבה יותר יפה כשהיא באה מהלב ולא מהאינטרס. זה עשוי להיות נאיבי לצפות שעשייה למען הקהילה תונע בכוחה של פטריוטיות לבדה. אנחנו חיים בחברה של "מה יצא לי מזה", ואם התשובה תהיה "כלום", זה לא יקרה. לכן צריך לתת לדעתי איזשהו תמריץ למשרתים אשר יניע את החברה לעשייה. החסרונות: הפיכת התרומה לעשייה שתלויה בדבר, וגם הפרדה בין המופלים לטובה לאלו שנותרו ללא שינוי. היתרונות: עשייה חברתית ובטחונית בהיקף גדול, ויצירת מודעות לקשר בין אדם למדינתו. אני לא יודע לגבי עוד מדינות. כמדומני יש משהו בגרמניה, שם יש גיוס חובה אותו ניתן להמיר בשירות כלשהו. לא ידוע לי מה מותנה בשירות אם בכלל, אבל גם לא ידועה לי על בעיית השתמטות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"החסרונות: הפיכת התרומה לעשייה שתלויה בדבר". למה? בדיוק כמו שהיום יש מי שעושה את המינימום ההכרחי, את מי שרק צריך טריגר ואת מי שיעשה יותר, ככה יהיה גם אז. רוצה לומר, היום השירות הצבאי הוא חובה, זה לא מפריע לאנשים להתנדב דווקא ליחידות מסויימות, ולא מפריע לאנשים לתרום _בנוסף_ לשנתיים או שלוש הנדרשות בחוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה היא המניע, מה מניע את האנשים לשרת. אני חושב שניתן בגדול לחלק אנשים לשני סוגים: אלו שחשובה להם התוצאה ואלו שחשובה להם הכוונה. באם את שייכת לסוג השני, האם אין חשיבות בעינייך ל*סיבה* שאדם רץ בג'בלאות, אוכל אוכל שהוא לא אוהב או סתם נמצא הרחק מחברה שלו, במשך שלוש שנים? כי אם האדם נסחט ע"י המדינה לתת, הוא עשוי לעשות זאת בלא חפץ, אולי אפילו לפתח מרירות בעניין. לעומת זאת, מי שמתנדב או שזה בא לחלוטין ממנו, הדבר אומר משהו עליו, ולרב גם איכות השירות שהוא נותן. אני כאמור רק מסביר לך למה הצעותי הקודמות יגרמו למצב של "נתינה שתלויה בדבר" אצל אנשים מסויימים, לא הופך את עורי, שכן לדעתי נתינה מהסוג ההתנדבותי היא נדירה מדי. לחזק את הנקודה, גיליתי תגלית חשובה במהלך שירותי הצבאי שדי הפתיעה וגם שמחה אותי: עצם העובדה שהייתי מתנדב ו*בחרתי* להיות בצבא (ולא נאלצתי להיות), נתנה לי את הכח לעבור ימים רעים ולהנות יותר מהימים הטובים. את התובנה הזו לקחתי כשיעור לחיים בכלל, לבחור (ולא להסחף לתוך) במסגרות ובמעשים שלי וכך, כשאני שלם איתם, הם הופכים לטובים ומהנים. לבחירה יש חשיבות על מידת המוטיבציה והמעורבות של המשרת. אני חושב שאם שירות יהיה נחלת הכלל, וגם תהיה אפשרות בחירה בסוג השירות, וגם תהיה אפשרות של השתמטות למי שממש לא מוכן לעשות כלום, אז אולי הסחיטה הממסדית של אפלייה לטובה לא תהיה נוראה כ"כ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין הכוונה לתוצאה יש סקאלה רחבה מאד של גורמים. ועם כל הכבוד ל"העיקר הכוונה" לפעמים גם חשוב לא פחות מבחן התוצאה. אנשים מרירים אפשר למצוא בכל מקום. גם אם הם עושים משהו מבחירה. מה, אתה לא מכיר את אלו שמתנדבים לעשות משהו,או לוקחים על עצמם עול מסויים, ואז מתבכיינים על כך שרק הם עושים ואחרים לא? מצד שני, תמיד יהיו את אלה שאמנם לא ירוצו להתנדב, אבל אם כבר יטילו עליהם משימה, הם יעשו אותה על הצד הטוב ביותר שהם יכולים. בשני המקרים מדובר בסופו של דבר באופי של בנאדם. ובסופו של דבר, המדינה הזו (לפחות כמו כל מדינה אחרת) צריכה צבא. קטונתי מלקבוע אם באמת צריך את כולם (סביר להניח שלא) ואם אפשר להפוך לצבא מקצועי (באמת שאין לי מושג), אבל אסור לשכוח גם את הערך שמקבל מי שמשרת. זה לא סתם שאנשים מסויימים מתעקשים שיגייסו אותם, למרות שקיבלו פטור. ואם, לדברייך, אתה אחד מהם (בניגוד אלי שקיבלה 11 צוי גיוס שלא ממש הותירו מקום לספק) אז אתה בטח לא צריך שאני אסביר לך, נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו מסכימים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |