|
||||
|
||||
ליקוטי מוהר''ן קלג ''...נמצא כל העולם כולו כזרת אחת משלושת אלפים ומאתים מתורה. נמצא שהתורה גדולה ורחבה מאד, רק שהזרת הקטן, שהוא העולם, עומד בפני מאור העינים, ומונע מלראות אור הגדול של התורה, אף שכל העולם הזה הוא רק זרת קטן, נגד התורה שהיא גדולה מאד ורחבה מני ים (איוב י''א). ולכאורה קשה, איך יוכל דבר קטן כזה להפסיק ולחצץ בפני דבר גדול כזה, שגדול כמה אלפים פעמים כמותו. אך הוא כמשל המובא, כמו מטבע קטנה אם תחזיק אותה נגד עיניך, ימנע מלראות הר גדול, אף-על-פי שההר גדול אלפים פעמים כמו המטבע הקטנה. אך מחמת שהמטבע עומדת כנגד עיניו, על-כן חוצצת בפני ראית העינים, עד שאינו רואה הדבר הגדול ממנו כמה פעמים. כן שמגיע ובא אל העולם הזה, נשאר שקוע שם בהבלי העולם, ונדמה לו שאין טוב מזה. והעולם הזה הקטן והמעט, מונע אותו מלראות אור גדול ומפלג של התורה, שהוא גדול כמה אלפים פעמים כנגדו כנ''ל. והוא ממש משל השמש, שהארץ מפסקת מלראות אור גדול של השמש, אף שהשמש גדול כמה פעמים כמו הארץ, והוא כמשל הנ''ל שמובא.'' יבוא גולגר ויצעק ככרוכיה ''פרלקסה, פרלקסה''. ונאמר לו שנאמר צא ולמד. והכוונה דרך ארץ קדמה לתורה. |
|
||||
|
||||
פיספסת את הנקודה. קיימים עשרות הסברים כמו שאתה מביא. אי אפשר באמת לדעת היכן הכל התחיל. אבל זה התחיל. ומשעה שזה התחיל זה עבר והתפשט בין המתפללים. הנקודה היא לא מדוע התחיל מי שהתחיל להניף את הזרת. את זה כנראה שלעולם לא נדע. הנקודה היא מדוע אנשים כיום מניפים את הזרת למרות שאין להם מושג ירוק למה הם עושים את זה. מדוע המנהג ממשיך להתפשט. (גם אם יש לאותם אנשים הסברים, הם הסברים בדיעבד. וכאלה, הרי, תמיד אפשר לייצר) . |
|
||||
|
||||
אתה לא פוסל במקרה כל הסבר אפשרי כהשערה גרידא? סביר להניח שהלכה מפורשת לא תמצא, ושמדובר במנהג שלא זכה להירשם בכתובים. אך מצד שני זה לא אומר שאין לו טעם לחלוטין. גם כל אותם "לחשושים" שונים מבוססים על מקור כזה או אחר. |
|
||||
|
||||
הוא לא פוסל כל הסבר אפשרי. השאלה אינה אם יש הסבר או אין. ודאי שיש הסבר. מישהו התחיל עם זה, מתישהו, מסיבה כלשהי השמורה עימו. הפואנטה היא בדיוק זה שאין המשכיות להסבר ההוא, והסיבה המקורית אינה רלוונטית עוד. המנהג קיבל חיים משלו, במנותק מההסבר המקורי. |
|
||||
|
||||
זה נובע מאופיה של היהדות היום בניגוד לאופיה של היהדות פעם. הלוואי ונפנופי זרת היה שיא המוזרות חסרת הפשר בדת היהודית, שמימיה עומדים ומתעפשים. |
|
||||
|
||||
יש לך אגב הסבר מי התחיל עם המנהג של שבירת כּוֹס בחתונות? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
זהו אמורא, הסיפור מופיע במסכת ברכות, התרגום הקצר שלי: "בנו של רבינא עשה חגיגה לבנו. ראה שהחכמים התבדחו יותר מדי, הביא כוס יקרה בת ארבע מאות זוזים ושבר לפניהם, והתעצבו. רב אשי עשה חגיגה לבנו, ראה שהחכמים התבדחו יותר מדי, הביא כוס של זכוכית לבנה ושבר לפניהם, והתעצבו". הסיפורים הם חלק מקטע שעניינו חינוך לכובד ראש. בימיהם לא היתה שבירת הכוס מנהג אבלות. זו הופגנה על ידי הנחת אפר מוקלה על ראש החתן, במקום הנחת התפילין. היום נוהגים כך בעיקר יוצאי תימן, אך יש שאימצו אותו גם מבני עדות אחרות, וכך נהגתי גם אני בחתונתי, אף על פי שאינני תימני. |
|
||||
|
||||
דוקא במקרה עשיתי מחקר קטן על הנושא לפני שהתחתנתי. לצערי אני כבר לא ממש בטווח גישה לסיפריה של האוניברסיטה, ולכן אני לא יכולה לאתר מחדש את מראי המקום, אז תצטרכו לסמוך עלי (או לא. גם אפשרות.). בכל מקרה, ישנה תופעה שידועה בעיקר מתחילת דרכה של הנצרות (אבל קימת גם בדתות אחרות כמו ביהדות), של "הלבשת" נימוקי דוגמה (DOGMA) דתית על מנהגים טרום-מונותאיסטים, או שקדמו להשתלטותה של דת מאורגנת. למשל, הכנסיה המאורגנת מגיעה לחבל ארץ מסוים ומגלה פולחן מפותח מאוד לאל מקומי כלשהו, נקרא לו ג'ו אל האספרסו. אנשי הממסד הכנסיתי מבינים שאין להם סיכוי אם הם יגידו למקומים שג'ו לא היה ולא נברא, ועליהם לנטוש את פולחניו מאחור ולהשליך את אוסף הסיפלונים החינני שלהם. במקום זה הם ממציאים לג'ו ביוגרפיה מעורפלת, שתואמת פחות או יותר את דמותו וקוי אופיו כמקובל אצל מאמיניו, הופכת את כוחותיו האלוהיים למעשי נס בחסד האל, ומכריזה עליו כעל קדוש נוצרי למהדרין. כמה מן המאמרים שקראתי טוענים כי זהו מקורם של רוב הקדושים הנוצרים המוקדמים. ובחזרה לנושא שעל הפרק: האמונה העממית הקדומה במחוזותינו לגבי טכסי פריון (וטכס נישואין הוא טכס פריון לכל דבר), היא מענינת. מאחר והיא רואה באישה את הכל הפורה ובגבר את הכח המפרה, היא מניחה שבשיאם של טיכסי הפריון האשה במלוא עוצמתה והגבר במלא פגיעותו. מכאן גם נובע המנהג שלא להשאיר חתן (ובעדות מסוימות גם כלה) לבד בימים לפני החתונה, וגם המנהג שבו הכלה סובבת את החתן שבע פעמים לפני החופה על מנת להגן עליו ולאפוף אותו בכוחה המוגבר. ומי מסכן את החתן? השדים כמובן, שבאים לכל מקום שמחה בתקוה שזוהי שמחת חתונה והם יוכלו לגנוב מאונו של החתן, או שמחת לידה ויוכלו לגנוב את נשמת התינוק, או סתם הזדמנות להשבית שמחה באשר היא. מה עשו אבותינו הערמומיים? קבעו מנהג שלפיו בשיאה של השמחה נמצא אחד מהמאפינים האופינים ביותר לאבל - שבירת הכלים. השדים התמים שומעים את נפץ כוס, נבהלים על מאד, וגם מבינים שמדובר בטעות- זו לא חתונה אלא הלויה. באו חזל"נו, ראו מנהג פגאני נחמד, הזדעזעו עד מעמקי נשמתם הרכה ותיקנו תקנה חדשה - אפשר לשבור כוס, אבל שזה יהיה לזכר חורבן ירושלים. או במילים אחרות- הגן עלינו בחסדו של ישו, סיינט ג'ו של הג'אווה! |
|
||||
|
||||
א. בימים בהם אירוע המעשה המתואר לא היו שטופים היהודים בפגאניות. ב. מנהג שבירת הכוס החל להשתרש רק מאות שנים רבות אחרי המארוע המתואר בגמרא - אולי יותר מאלף. |
|
||||
|
||||
הנקודה היא שגם לחילונים יש מנהגים כאלה: - נשיקה לידה של גברת - הצדעה לדגל (למה דווקא הצדעה?) - אמירת "הלו" כמענה לצלצול טלפון - שמירת מלח ופלפל על השולחן בתוך קופסאות קטנות בעלות חורים - לבישת צבע כהה בזמן אבל - משלוח פרחים (למה פרחים?) למי שרוצים למצוא חן בעיניו - ספירה על בסיס עשרוני (טוב, זה בעקבות המוסלמים, או השומרים, או האצטקים, אבל למה?) - הדפסת ספרים בפורמט קבוע פחות או יותר. ועוד כהנה. |
|
||||
|
||||
בסיס 10 - כנראה בגלל שיש 10 אצבעות. אם היו 12, חיינו היו קלים יותר. |
|
||||
|
||||
הכי טוב אם היו 8. ספירה בבסיס אוקטלי היא מוצלחת בהרבה מהבסיס העשרוני או התריסריוני. איזה כיף לסימפסונים... |
|
||||
|
||||
לא רוצה לקלקל, אבל בבסיס בינארי אפשר לספור עד 1023 על 10 (1010) אצבעות. הלאה הבסיס העשרוני! |
|
||||
|
||||
לפי אותו הגיון בבסיס דצימלי ניתן לספור על 10 אצבעות עד עשרה מיליארד (פחות אחד). |
|
||||
|
||||
אבל בשביל זה אתה צריך שלכל אצבע יהיו 10 מצבים שונים. |
|
||||
|
||||
מה שמזכיר לי איך איפשהוא בכיתה ח' או ט' התחלתי לספור עם האצבעות בבינארית... מה שמאפשר לספור מאפס עד 1023 בעשר אצבעות בלבד. עם מעט אימון ניתן לספור מהר מאד בלי יותר מדי שגיאות. |
|
||||
|
||||
אפשר, אבל בסיס בינארי הוא מאוד לא נוח כי כבר במספרים יחסית נמוכים, מהסוג שמשמש בחיי היום-יום הם נעשים מאוד ארוכים וקשה לזהות באיזה מספר מדובר. (שלא לדבר על בעיתיות בשמות של המספרים) בסיס אוקטלי הוא גם סביר מבחינת שמות ואורך המספרים בתחום השימושי וגם מאפשר מעבר קל לבינארי/הקס. כמובן שגם שמונה אצבעות ביד נראה כאופציה לא רעה, אבל כנראה שלאמא טבע זה יצא מסובך מדי. סתם מידע לא מעניין, סכום הכתובה שלי הוא מספר בינארי עגול. הרב התקשה לכתוב אותו בתוך הכתובה (במילים) וסירב להצעתי לכתוב אותו בהקס. (כמתואר בתגובה 103720) |
|
||||
|
||||
לא כל כך קשה, מסתבר. סתם מקריות. וזה המקום, כמובן, להמליץ על הספר החמדמד "שמונה חזירונים קטנים" של יקיר העורך הראשי, סטפן גולד (זצ"ל). הוא תורגם לעברית, אבל כאן יש גם התייחסויות של ממש לספר, אז אני אתן את הלינק הזה: |
|
||||
|
||||
ואני חשבתי שיקירך הוא דייב בארי. |
|
||||
|
||||
זה לא אותו בחור אמריקאי שכתב ספרון משעשע על יפן? |
|
||||
|
||||
אמריקאי עם הומור דלוח ברמה של כיתה ו' (יסלח לי הדוב). |
|
||||
|
||||
זה כנראה הוא, היו לו דווקא כמה הברקות בתיאור ביקורו ביפן (לא הרבה אבל היו). |
|
||||
|
||||
לטעמי יש באיים הבריטים הומוריסטים שנונים ומשעשים ממנו, כמו למשל ניק הורנבי. אבל עליונות האנגלים על האמריקאים היא אקסיומה ישנה. |
|
||||
|
||||
לדעתי, המושג 'הומור בריטי' הוא הומוריסטי כשלעצמו. :) |
|
||||
|
||||
שמעת על ג'רום ק. ג'רום, פ. ג'. וודהאוס, בן אלטון, מונטי פייטון, כן אדוני השר/ראש הממשלה? (ואלה רק דוגמאות על קצה המזלג.) |
|
||||
|
||||
אל תעשה צחוק. בוודאי שאני מכיר. גם ההערה שלי היתה מבודחת. (הומור של ייקים. זר לא יבין זאת. גם אף אחד אחר לא.) |
|
||||
|
||||
A German joke is no laughing matter
|
|
||||
|
||||
מה בדיוק הבעיה עם "שמירת מלח ופלפל על השולחן בתוך קופסאות קטנות בעלות חורים" ? הרי כך אפשר לווסת לא רע את כמויות המלח והפלפל באוכל (ניסית פעם לזרות מלח מתוך קופסה גדולה על הצ'יפס שלך ?) |
|
||||
|
||||
אה, אז בשביל *זה* עשו את החורים ההם. ולחשוב על זה שאני סתם מפרקת את תחתית המלחיה בכל פעם. |
|
||||
|
||||
מה עם כמויות הפפריקה והכורכום? מה עם הפטרוזיליה והשום? למה כל תבלין פרט למלח ופלפל נשמר בארון תבלינים והשף אחראי על וויסות הכמות? |
|
||||
|
||||
הלו זה שלום באנגלית. פרחים זה פשוט יפה. |
|
||||
|
||||
הנה הבאתי בונבונים זה בשבילך במקום פרחים כל הפרחים בסוף נובלים לכן הבאתי בונבונים. |
|
||||
|
||||
לא נכון. אנחנו לא אומרים Hello, אלא Hallo. זה יותר קרוב להגייה הצרפתית, אבל שם לא ממש מבטאים את ה-ה' בהתחלה. בכל מקרה, מדובר בקונבנציה. למה בטלפון ולא ברחוב? למה כשנהגתי להשתמש במילה "הלו" כסתם מילה להשגת תשומת ליבו של המצד השני, שאלו אותי אם אני חושב שאני מדבר בטלפון? המילה "האלו" קיבלה פונקציה ספציפית מאוד בתרבות הישראלית (ואולי גם בתרבויות אחרות, לא יודע), שאין בה משום הגיון ברור. אבל מרגע שקיבלה את המשמעות הזו כמילה, אין לתהות יותר בשאלה למה אנשים משתמשים בה - הרי שאלה כזו אפשר לשאול על כל מילה. למה אנחנו משתמשים במילה "מילה" במשמעות זו? קונבנציה. השפה כולה היא קונבנציות. פרחים זה יפה? גם ציורים זה יפה. אף אחד לא מביא ציור לדייט. צדפים זה יפה. יש אנשים שחושבים שתכשיטים (גם זולים) זה יפה (אני לא, אישית. אני מתעב תכשיטים, אבל אף אחד לא שואל אותי). אז למה פרחים? הרגל. אנחנו מקבלים את זה מהתרבות שלנו. קונבנציה אחת שאני חושב שהיא אידיוטית במיוחד זה הקפיצה + נקישה בקרסוליים, שנועדה לסמל עליזות ושמחה. אין לה שום יסוד בהתנהגות אנושית. למעשה, אנשים עושים אותה אך ורק, ובאופן מודע, כציטוט של הקונבנציה הקולנועית הזאת (שנוסדה על ידי צ'ארלי צ'פלין?). העניין הוא שאפילו בקולנוע עצמו, אף אחד לא רומז שמישהו נוהג כך באופן טבעי - גם בקולנוע הדמויות עצמן תמיד עושות זאת כציטוט של הקונבנציה הקולנועית. מדובר פה, אם ככה, בקונבנציה נטולת בסיס. היא לא קיימת, אלא כחיקוי של עצמה. ממש מושכת את עצמה בציציותיה שלה. אני לא חושב שהטור של אסף בא כדי ללעוג לדת באופן ספציפי, אלא כהתייחסות להתנהגות האנושית באופן כללי. אנחנו כולנו משתמשים בקונבנציות שטבען לא ברור לנו. באותה מידה שעניין את אסף נושא הזרת, אפשר היה לחקור בכל קונבנציה אחרת. הדבר היחיד ששונה בעניין הזרת הוא בכך שמעטים יחפשו הסבר מטאפיזי לקונבנציות כמו פרחים בדייט או אמירת "הלו" בטלפון. לעומת זאת, חלק מהרבנים דווקא מצאו לנכון לנסות ולתרץ את המנהג הזה, במקום להגיד בפשטות - "אין סיבה, ככה השתרש, וככה זה". זו כבר כן ביקורת על הדת, אבל הדת לא לבדה בנושא הזה. |
|
||||
|
||||
השאלה היא מה המקור של המנהג, והאם הנוהגים מכירים את המנהג, לא כמה הוא הגיוני או כמה הוא קבוע. |
|
||||
|
||||
קפיצה + נקישה בקרסוליים? לא נראה לי שצ'פלין המציא את זה. אולי זה נובע ממסורת בתיאטרון הוודוויל. |
|
||||
|
||||
תשובות: נשיקה לידה של גברת- מנהג עתיק ששומש בעיקר בחצרות מלוכה באירופה שהראתה שהאדם הוא ג'נטלמן, בתקופה זאת נשיקה על היד הייתה שיא הנועזות המינית הגלויה(נראית בפומבי) ונחשבה למעשה צנוע. אני משער שזה התפתח מהמנהג לנשק את טבעת האפיפיור הנוצרי לשם מזל וכבוד.. הצדעה- עוד מנהג עתיק שנועד להיות סימלי. הכוונה היא להראות כבוד לאדם, מקום או מדינה, כאשר ההצדעה לדגל מצביעה על הצדעה למדינה ואם תרצי אז פטריוטיות. אם אינני טועה קראתי איפשהו שהמנג הונהג ע"י מנהיג צבאי על מנת לחנך למשמעת ולכבוד במאה מוקדמת ביותר. ה"הלו"- מילה אנגלית מעוברתת, בדיוק כמו המילה טלפון, HELLO באנגלית זה שלום, אנחנו פשוט לקחנו את המילה והשארנו אותה בצורתה עם שינוי קל בהגייה.דברים מעיין אלה קיימים כמעט בכל שפה שבגלל התפתחות טכנולוגית כלשהי נוספו לה מילים ללקסיקון. מלח ופלפל- פשוט יעיל, קל יותר לשמור על שפיכת כמויות קטנות ומקל על התיבול לאחר שהמנה הוכנה והוגשה לשולחן, אם אינני טועה מנהג זה התפתח במאה ה-14 לצד הסכו"ם. צבע כהה- מנהג מולווה מהנצרות דווקא, אם אינני טועה ולהם מדתות פגאניות. אצלהם לבן זה שמחה ושחור זה אבל. אומנם ביהדות זה הפוך למרות שאם אינני טועה החרדים לובשים שחור בגלל שימות המשיח לא הגיעו דהיינו-רע ואילו הם ילבשו בגדים לבנים בימות המשיח דהיינו-טוב, כך שאולי היה מנהג כזה גם אצלנו בדת בתקופה מסוימת. פרחים- זה דבר יפה שלפי דעתי נעים לקבל.. יש לך משהו נגד פרחים? לאט לאט זה הפך גם למנהג מקובל. לא ידוע לי על מקור היסטורי מיוחד למסורת זו. עשרוני- בדיוק מהסיבה שנאמרה באחת התגובות לפני לפתיל זה. וזה התפתח במקומות שונים. למרות שלפי זיכרוני היו גם שיטות אחרות לאורך תקופת קיום התרבות, זו הייתה השיטה הנוחה ביותר לחישוב ולמסחר. הדפסת ספרים- על מה בדיוק את מדברת?? ובקיצור- ולמה האצבע? כל סוף שימוש לידע הכללי שלי! |
|
||||
|
||||
החרדים אינם לובשים שחור כמייצג של אבל, אלא (שוב!) מסיבות היסטוריות. לבושם נחשב בעבר במזרח אירופה כלבוש הגון ומכובד. |
|
||||
|
||||
יש להוסיף - לבוש הגון ומכובד בקרב הגויים באירופה. |
|
||||
|
||||
ולמה הוא נמשך כיום? |
|
||||
|
||||
בעיקר כאלמנט של היבדלות. בדומה, נערות חרדיות לא ילבשו את החצאיות נושקות המדרכה של הנערות מהזרם הדתי-לאומי, על אף שמדובר בבגד צנוע. |
|
||||
|
||||
הצדעה - שייר מהמנהג העתיק להרים את מכסה הקסדה כדי להראות מי אתה, ולהראות כבוד וידידות. |
|
||||
|
||||
אוי ואבוי לי! את כלכך צודקת! ועכשיו אני חושב שמה שקראתי\ראיתי על המנהיג הצבאי היה ההסבר שלו על המנהג העתיק ושימושו וזה כנראה היה באיזשהו סרט.. אני בוש ונכלם. תודה לך על שהעמדת אותי במקומי. (-: |
|
||||
|
||||
ראית את זה בסרט ''המבצר האחרון.'' שם אכן הסביר רוברט רדפורד מנין המנהג הזה, כשהדריך בחור שם להצדיע באופן נאות. |
|
||||
|
||||
וואלה! סרט גרוע דרך אגב. סימבולציה פטריוטית חסרת הגיון. וכנראה בגלל רדפורד חשבתי שהוא עתיק.. |
|
||||
|
||||
בול. ומסרט אחר - השקת כוסות כשארית מימי עבר, בהם היו מושקות הכוסות כדי שטיפה מהמשקה בכל כוס תתעופף לה לכוס השניה, כדי להוכיח כי אף אחד לא ניסה להרעיל אותך (שוב - מחווה של רצון טוב ואמינות). |
|
||||
|
||||
מאותה משפחה: לחיצת ידיים באה להוכיח לעמיתך שאין לך פגיון חבוי. ותוספת שלי: הרמת המגבעת נועדה להראות שאינך העורך הראשי של האייל. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
זהו, שההסברים שלך כוללים את המקור הגיאוגרפי והתקופה של כל מנהג, אבל לא את הסיבה האמיתית לו (אצל היפנים לבן מסמל אבל דווקא, כך ששחור אינו מחויב המציאות בכל תרבות). לגבי רוב הדברים כבר ענו פה. לגבי הדפסת ספרים - למה ספרים באים בפורמט המוכר לנו, גיליון A-2? בגלל גודל גיליונות הדפוס של המכונות, מן הסתם. אבל למה ספרים לפני העידן התעשייתי באו בפורמט כמעט אחיד, גדול יותר? למה פנקס רשימות קטן יותר מספר? למה אלבום גדול יותר מספר? |
|
||||
|
||||
מזכיר את הסיפור על קוטר רקטות ההאצה של מעבורות החלל. ולמי שלא מכיר: קוטר הרקטות הוא הקוטר המקסימלי שניתן להעביר במנהרת רכבת שמפרידה בין מקום היצור לאתר השיגור. קוטר המנהרה נקבע לפי רוחב המסילה. רוחב המסילה (143.5 ס"מ לידיעת חובבי הטריוויה) הוא רוחב המסילה הבריטית הסטנדרטית. (כמו בארץ) רוחב המסילה הבריטית הסטנדרטית הוא המרחק הסטנדרטי בין אופני הכרכרות. המרחק הסטנדרטי בין אופני הכרכרות הוא המרחק בין השקעים שנוצרו בדרכים העתיקות של אנגליה מהמרכבות שעברו בהן עוד מהתקופה הרומית. המרכבות בתקופה הרומית נבנו כך שיהיה ניתן לרתום אותן לשני סוסים במקביל. מסקנה - קוטר רקטת ההאצה של מעבורת החלל נקבע לפי רוחב הישבן של סוס רומאי. |
|
||||
|
||||
את זה אתה רואה כמשהו מיוחד ? קוטר של רקטה ? פפףףף. וכמה החלטות שנגעו לחייהם של המוני אנשים לאורך ההיסטוריה, ועד ימינו אלה, נקבעו בגלל ישבנו של חמור ? |
|
||||
|
||||
אבל חמור הוא חיה יותר אינטילגנטית מסוס. |
|
||||
|
||||
אולי, אבל אני לא בטוח שהפרש האינטיליגנציות בין חמור לסוס מצדיק קביעה של החלטות הרות גורל על ידי חמורים. |
|
||||
|
||||
עובדתית, החלטות הרות גורל אכן מתקבלות על ידי חמורים, דבר יום ביומו. |
|
||||
|
||||
הזכרתני באותו בנקאי בריטי שיצא לגמלאות וביקש להגשים חלום נושן, לתור את אנגליה וחמדותיה בכרכרה רתומה לחמור. שאולוהו מכריו מדוע חמור? שהרי סוס וגו'... השיבם,עם סוס יהא המסע משעמם, with a donkey you have to negotiate. |
|
||||
|
||||
אפרופו רוחב מסילות, בכנס בינלאומי בנושא רכבות הוזמן לנאום מנכ"ל רכבת ישראל. ויפתח ה' את פי האתון ונשא הנ"ל נאום כאורך הגלות. כשסיים שאל אם יש שאלות, מנכ"ל Amtrack שאל בנימה עוקצנית משהו "מה אורך המסילות הכולל שלכם, שם בישראל?" מנכ"לנו לא התבלבל והשיב, "אני לא זוכר בדיוק את האורך הכולל, אבל הרוחב הוא אותו הדבר כמו אצלכם." |
|
||||
|
||||
מוכר ונאה :-) |
|
||||
|
||||
לגבי המקור להצדעה, נתקלתי פעם1 בהסבר הבא: בתקופות שבהן האבירים לבשו שריון וקסדות שכיסו את כל הראש (כמו בגרסאות המוסרטות של אייבנהו), דחיקת הצוהר כלפי מעלה לגילוי העיניים היתה מחווה שהתפרשה כברכת שלום, או כ"הכרה" (בנוסח ה"אהלן" שבהרמה קצרה של שתי הגבות). ההצדעה, היא שריד לתנועת היד שנדרשה לדחיקת הצוהר. 1 לא זוכר איפה. |
|
||||
|
||||
בקריאה הראשונה חמקה ממני תגובתה של נגה (תגובה 109548) והריני מסיר בפניה את הקסדה. |
|
||||
|
||||
פעם קראתי במילון לארוס הסבר מדוע כשגבר ואישה מטיילים על המדרכה, הגבר צריך ללכת קרוב לכביש. משום שפעם היו נוהגים לזרוק את הזבל מהחלון וסביר שהלכלוך יפול בקשת על הגבר ולא על האישה. |
|
||||
|
||||
אה, אהמ... לא רק את הזבל. את מי השופכין גם, ואת הביוב כולו :-( וגם - סביר יותר שעגלה שנוסעת ליד שולי הרחוב תשפריץ את השפכים הזורמים על הג'נטלמן. |
|
||||
|
||||
לא סביר להניח שמקור המנהג הוא בליקוטי מוהר"ן. 1. משום שהוא לא מציין את המנהג הזה בכלל (לפחות לא בקטע המצוטט כאן). 2. משום שלו היה זה מנהג מקורי משלו, חזקה על כל קהל החסידים (להוציא חסידי ברסלב) שהיו נוהגים את ההיפך הגמור. |
|
||||
|
||||
כחלק מ''למען תזכור וגו''', אנחנו עושים הרבה דברים כדי לזכור, לסמל ולהזכיר לעצמנו. כיסוי הראש, אות הברית וכהנה. אין כאן משמעות, אין כאן מצווה, אין כאן הוראה מפורשת. יש מנהג בעת הושטת היד כלפי הספר להזכיר לעצמנו משל נאה של הרבי. עלינו להזכיר לעצמנו זאת השכם והערב, אבל אנחנו מנצלים את ההזדמנות בה התורה מוצגת לפנינו. אפילו תום הנקס, שייגעץ, עשה מעשה באגודל ובלבנה באפולו י''ג. |
|
||||
|
||||
נאה ומשובח המנהג לזכור מדברי מוהר''ן בעת שמגביהים את ספר התורה. אולם, כמאמר אסף שרעבי נ''י, רוב קהל עדת ישראל אינם זוכרים אפילו סיבת ההצבעה בזרת, על אחת כמה וכמה אינם משמרים מנהגכם הנזכר, שכן אין הוא מקובל עליהם מבית אבא. |
|
||||
|
||||
שייגעץ = שיקוץ שיקסע = שיגול |
|
||||
|
||||
לא משוואה ריבועית כי אם אנלוגיה. אם היית מוסיפה ארבע אפשרויות, זה היה כמו בפסיכומטרי. |
|
||||
|
||||
שייגעץ הוא גוי, והשיקסע היא גויה. בהשאלה, יהודיות כמוך שמתנהגות כמו שיקסעס, מכונת בשם התואר המכובד הזה. לא מדובר בשיקוץ חס ושלום. |
|
||||
|
||||
תודה, אבל תהיתי על המקור הלשוני של הכינויים הללו. |
|
||||
|
||||
מקור היידיש הוא גרמנית, ושאר שפות אירופאיות. שווה לשאול דובר גרמנית, ולהשוות ל''זר'' היפאני. בכל אופן, אחרי שייבאו את שייגץ, שיקסה זו פשוט הטיה לנקבה. ואין קשר לשיקוץ, לא ברור לי מאיפה הבאת את זה. |
|
||||
|
||||
הפולקלור שאני מכיר דווקא כן אומר שזה בא מ ''שקץ''. |
|
||||
|
||||
שפיל (?) לרישיה דקרא: תגובה 109662 למשל, 1805. |
|
||||
|
||||
עם כל הפעמים שמקשרים כאן לבדיחות עם מספרים, אף אחד לא טרח עדיין לספק להן קישורים ישירים? לדוגמה: 1805 השינוי שבוצע: perl -pi -e 's|(\\d{4})(<span)|<a name="$1" href="#$1">$1</a>$2|' droyanov_makom.html (נא להחליף זוגות של גרשים בגרשיים)עם השקעה קצת יותר סבירה אפשר להגיע למשהו יותר מוצלח. |
|
||||
|
||||
יש אפשרות לעשות את זה בלי דף שמתארח בשרת שלך? |
|
||||
|
||||
את העריכה? בטח. אם יש לך כוח לרדוף אחרי מישהו מפרוייקט בן יהודה ולנסות לשלב את זה שם, זה גם אפשרי אולי. הם עובדים עם מסמכי וורד ולכן תידרש אולי עריכה אוטומטית של מסמכי וורד. |
|
||||
|
||||
כשרוצים להפנות למשהו שנמצא בהמשך, לפעמים אומרים "שפיל לסיפיה דקרא", כלומר "רד לסוף הכתוב". כאן הפניתי למעלה ולכן אני לא בטוח ש"שפיל" מתאים. בעצם היה עדיף לו חסכתי וכתבתי "לעיל" (ולהיפך: "לקמן"). |
|
||||
|
||||
זהו, שיש גם יש קשר. נא לא להסוות את הבורות שלך בהתחכמויות. |
|
||||
|
||||
אני מצטער, גם אחרי שכינית אותי בכינויי גנאי, עדיין לא ברור לי ולשאר הקוראים מה המקור לזה ששייגץ הוא שקץ. את יכולה לנסות לכנות אותי בכינויי גנאי אחרים, אולי זה ישכנע את הקוראים בקשר בן שייגץ לשקץ. |
|
||||
|
||||
גם אני מצטערת שאתה ממשיך גם להיות גס רוח וגם לטעות ולהטעות. בוא ננסה לשאול את הדוד יחד, ונביא הנה כמה מקורות (בסדר אמינות יורד): "שייגעץ – גוי צעיר חצוף; פוחח, פרחח (גם ככינוי של חיבה). במקור: שֶׁקֶץ (דבר מאוס, טמא)" http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%99%D7%9...(%D7%9C%D7%94%D7%A7%D7%94) שייגעצ (ביידיש: "פרחח", מלשון "שקץ")"שייגעץ = שקץ ... וברבים שקצים. שְקָצִים". |
|
||||
|
||||
המקורות בסדר אמינות יורד, אבל הוא מתחיל מתחת לאפס. במקור שקץ? איזה מקור, בעברית שממנה צמחה היידיש? הרי כשהיידיש משאילה מילים מעברית, הן נכתבות בכתיב עברי (ומבוטאות כמובן במבטא יידי) כל הנושא בכלל מופיע בהערת אגב (בעמוד הזה גם מופיעה הפנינה שגזלן זה ביידיש. על זה נאמר, נו שוין). את הולכת אחרי זה להערת אגב בערך בויקיפדיה על להקה בשם שייגעצ, ובסוף מדרדרת לפורום יידיש, בו מישהו בכלל לא מזכיר ששייגץ הוא גוי. אני לא יודעת אם את יודעת, אבל שייגעץ אף פעם לא משמש בתור כינוי ל"שקץ" או שרץ. הוא תמיד מוסב על אנשים. אם את רוצה באמת "מקור", יש שלל ספרים ללימוד יידיש, שנכתבו על ידי בלשנים, (זו שפה שנלמדת באוניברסיטאות). לכי לספר אמין, ותני לנו ציטוט משם, ואז כולנו נחכים. הקלדת מילים במנוע חיפוש והפניה לכמה תוצאות לא אמינות לא כל כך משכנע. אבל איך לא מצאנו עמוד שמתייחס לשאלה הפשוטה, מהו מקור המילה שייגעץ, ולא כהערת אגב. רצוי אולי מבלשן שגם מבין יידיש? (אני קורא את השורה הראשונה שלך, ושואל את עצמי מי מאיתנו גס רוח. אולי חפשי בגוגל "גס רוח" נחפש ביחד ונמצא בדוד תשובה לשאלה?) |
|
||||
|
||||
צר לי אם התבטאתי בישירות יתר. אבל אני מודה, זה מרגיז, תגובה אחר תגובה של סתירה, בלי שום נימוק חוץ מהטענה "אני יודע ואת לא". אם יש לך גישה לשלל ספרים ללימוד יידיש, אדרבא, הבה נחכים. בינתיים, פסעתי לעבר ספרייתי ושלפתי את "מילון הסלנג המקיף" של רוביק רוזנטל. אמנם לא מומחה ליידיש, אבל אולי זה מקור אמין בעיניך? ואני מעתיקה ישירות: *שייגץ*. שובב, לא רציני: "אם ימשיך לעשות לה ככה נחת ייצא ממנו 'שייגעץ' שמן" (אלבוים, 27); יידיש: שייגעץ (שקץ, נער גוי, חוצפן). |
|
||||
|
||||
דודה מרים נחשבת? מעניין איך הפך השקץ ל"שייגעץ" (זו לא קריאה רגילה בהברה יידישאית) ולמה השקצה הפכה ל"שיקסע" ולא "שייגצה" או משהו בדומה. |
|
||||
|
||||
ניחוש, בתקווה שזה יעודד מישהו שמבין לתקף או לתקן: אולי זה קשור לזה שב"שיקסה" ה'ס' צמודה וזה עיצור לא קולי. אולי יש גם קשר להטעמה השונה של שייגץ ושקץ, שאליה התייחסת. |
|
||||
|
||||
נו, ואיך "נוסה" הפכה ל"שיקסע"? רב הנסתר. |
|
||||
|
||||
ההגדרה שקץ במילון החדש עברי-יידי/יידי-עברי, הוצאת ש. זק, ירושלים 2003: שקץ(ז) מיאוסקייט; מיגל; עקל; עקלדיקער ווארעם; שייגעץ. |
|
||||
|
||||
צודקים, אני חוזר בי. לא הכרתי את זה, והיה נראה לי מוזר שהתעתיק של קוף הוא גימל, וגם שהכתב של מילה עברית לא נהיה עברי. תודה, |
|
||||
|
||||
אם לא היית שייגץ היית כותב ''תודה וסליחה'', פסקוניאק. |
|
||||
|
||||
עזוב, זה מקרה קשה של ''בבניין ציון ננוחם''. |
|
||||
|
||||
האם כל הברסלבים ממניפי הזרת? חוששני שלא. נראה לי שיש לפננו מקרה מעניין של ניכוס מנהג. הנה הצעה לתהליך: מנהג יתום מאב. אבל הוא קיים. אז למה שלא נמצא אזכור כלשהו בדברי המוהר"ן. אחרי הכל הוא דיבר על הרבה דברים. הרבה מהם סתומים וחסרי פשר (לכאורה). כמו כל גורו גאון. אז בטח אפשר לחפש ולמצוא איזכור לזרת ולרוץ עם זה. נניח, אמרתי לעצמי, שהיו נמצאים מניפי האגודל. מה אז? או! אז היה אפשר להביא את הדרש של מוהר"ן (ליקוטי מוהר"ן, פ') - אין מוציאין אגודל במקדש. בהפוך על הפוך סברינן. (והכל כמובן ברוח טובה, שברקת לא תכעס) |
|
||||
|
||||
only towards the end of the discussion did someone mention the fact that the rabinnate (which we are commended to hate, and love the work instead) and the rabbis and scholars are entrusted with preserving the body of knowledge and facilitating it to the laymen. when a rabbi gives you a reply such as "i'll get back to you on that...", or is unfamiliar with the basics (i think likutei mohoron can now be considered basics, considering the immense popularity it enjoys among breslovs, which are one of the major tshuva forces nowadays) what shall we call them?
maybe i need to clarify what i meant to all, so no one is insulted. mechila achi, mechila. :) |
|
||||
|
||||
אני לא הייתי קורא לליקוטי המוהר"ן basic. אבל אפשר לפתוח את זה כשאלה לשאר הקוראים. |
|
||||
|
||||
הספר ''ליקוטי מוהר''ן'' לא התקבל בציבור, והוא ודאי אינו מקור למנהגים (פרט אולי לחסידי ברסלב). לכן אין מקום לצפות מרבנים לבקיאות בספר הזה דווקא. ואפילו אם אתה מוצא בו רמז למנהג שאסף הביא, זה לא עונה על השאלה מהיכן המנהג צמח. כפי שציינתי קודם, לא סביר שליקוטי מוהר''ן הוא המקור. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |