 |
|
 |
||
|
||||
 |
שני חיילים ישראלים נעצרו - בניגוד להבנות - על ידי המשטרה הפלסטינית. לאחר מכן הם נרצחו בשעה שהיו במשמורת המשטרה הפלסטינית. בין אם נרצחו ע"י המון מוסת, בין אם נרצחו על ידי אנשי המשטרה עצמם, האחריות נופלת על אנשי הרשות. שום מדינה ריבונית איננה יכולה להסכים שאזרחיה יומתו על ידי זרועות הבטחון של מדינה אחרת. בהתחשב בכך שיש כאן, למעשה, אקט של חטיפה, יש בהחלט מקום לראות בפעולה הזו עילה למלחמה. וכרגיל, אנחנו לא מגיבים נכון. אחרי שהצבנו מסוק מול צלף, דבר שהעיד על חולשה ולא על עוצמה, כמקובל לחשוב, אנחנו לא יכולים להגיב רק באמצעות מסוקים. היה צורך להפעיל את חיל האוויר ולהשמיד את מפקדות המשטרה הפלסטינית, לתת לפלסטינאים 24 שעות להסגיר לידינו את האחראים או להוציאם להורג, ולהודיע שלאחר פרק הזמן הזה, יוטל מצור על שטחי הרשות. יש קווים אדומים. הרשות הפלסטינית חצתה אותם ביום חמישי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שלום, יוסי. אני לא מעוניין לחשוב בעקרונות, ב- "קווים אדומים" וכן הלאה, שכן חשיבה כזו היא זו שהביאה, לטעמי, את רוב האסונות בהסטוריה. החשיבה שלנו צריכה להיות פשוטה: מה משרת את האינטרס של ישראל, ומה לא משרת אותו. הפגזה רחבת היקף שיעדיה יהיו מוקדי הכח של הרשות הפלסטינית עשויה בסבירות גבוה (להערכתי) להביא לשתי תוצאות: 1. חיסול הרשות הפלסטינית כגורם כח משפיע, ויצירת אנרכיה בשטחים. במצב כזה, על ישראל יהיה להידבר עם עשרה גורמים במטרה להגיע להפסקת אש, ולא עם אחד. דהיינו, הפסקה כזו תהיה בלתי אפשרית, וישראל תהיה מחוייבת, בעבור זמן מה, לשוב ולכבוש את הגדה המערבית ואת עזה. 2. מלחמה קונבנציונלית בקנה מידה מוגבל עם אחד או יותר משכניה של ישראל. זאת, מעבר להשלכות הדיפלומטיות הבינלאומיות. אם תשכנע אותי שאלו לא יהיו התוצאות של הפצצה נרחבת, או שתוצאות אלו רצויות לישראל, אסכים איתך שיש לקבוע "קו אדום" לרשות. בכל מקרה, פחי האשפה של ההסטוריה מלאים במנהיגים שחשבו בערכים ולא בהגיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל דבר צריך להבחן על פי תועלתו. לקיום המדינה יש סיבות, כשאחת הבולטות שבהן היא ההגנה על אזרחי המדינה. מדינה המתירה לינץ' באזרחיה - או בחייליה השבויים - איבדה את זכות קיומה. אין סיבה טובה יותר למלחמה מזו. אני לא בעד מלחמה. הכותבים כאן יודעים את דעותי. חלק גדול - חלק הארי - לאחריות למצב בשטחים נופל על ממשלת ישראל. אבל, אפילו כך, לשום ממשלה אין את הזכות, בשם הסכם זה או אחר, לעבור לסדר היום על רצח אזרחיה בידי כוחות בטחון. בלענו הרבה צפרדעים במהלך תהליך השלום הזה; אם נבלע את הצפרדע הזו, אין לנו זכות קיום. אין לי מושג מה תהיה תוצאתה של מלחמה. אני לא בטוח שיצא לנו משהו חיובי ממנה - פרט לאחד: ההכרזה שדם אזרחינו לא יהיה הפקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוסי, שני חיילים ישראליים מסתובבים במרכזה של עיר ערבית צפופה בעת תקופה רבויה במהומות, התפרעויות ובאופן כללי זעם רב כנגד כל מה שמייצג שלטון ישראלי - הבנות או ללא הבנות, כיצד אתה יכול לטעון שמעצרם מצד המשטרה הפלסטינאית לא היה הגיוני במידה כלשהיא? כיצד הייתה מגיבה המשטרה הישראלית למקרה הפוך (אנשי תנזים מסתובבים מרחק קילומטרים אחדים מהקריה בתל-אביב, לדוגמא)? מדינה איננה יכולה להסכים לכך שאזרחיה יומתו ע"י כוחות הביטחון של מדינה אחרת - אני מסכים עם קביעה זו באופן בסיסי, אבל מפנה את תשומת לבך לכך שאין המדובר כאן באזרחים רגילים, כי אם בחיילים מגויסים לצבא בעת מצב של חירום מבחינה בטחונית ומדינית. היחס להרג של חיילים בעת מלחמה (או עימות דומה בעל עוצמה שונה) הינו מעצם הגדרתו שונה מהיחס להרג אזרחים באותו המצב - גם באופן רשמי וגם באופן מוסרי, זה פשע מלחמה והשני איננו. מובן לכל כי רציחתם של החיילים בעודם כבולים ושבויים בידי ההמון הזועם, וההתעללות בגופותיהם לאחר מכן גם הם פשעי מלחמה נוראייים ומזעזעים - אך נראה שיש צורך להבדיל בין המעשים שנעשים בידי הגוף המזוין הרשמי (במקרה זה, כוחות הביטחון הפלסטינאיים שניסו להגן עם החיילים הישראליים וגינו מאוחר יותר את הרצח שנעשה בהם ע"י ההמון) לבין גוף לא-מאורגן ולא-מונהג שפותח בפרעות (בין אם הוא המון פלסטינאי שטובח בחיילים הישראליים או המון יהודי שמכה ויורה בערבים תושבי ישראל). בכל מקרה, הקוים האדומים במקרה זה הינם מטושטשים למדי, במיוחד כאשר חלק מהפרטים לוטים עדיין בערפל - וביסוס פעולה צבאית כפי שתיארת כתגובה על חצייה שלהם לא תשרת אף אחד מהצדדים ורק תביא להסלמה מהירה בעוצמת וברמת העימות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההצגה שלך של המקרה היא שגויה. שני החיילים לא "הסתובבו ברמאללה", הם נלקחו אליה, באיומי נשק, על ידי שוטרים פלסטינאיים, בניגוד להסכמים, לאחר שטעו והגיעו למחסום מחוץ לרמאללה. מהרגע שהיו בידי המשטרה, חובתה הייתה להגן עליהם, גם בנשק חם, מפני כל התנכלות. זו אמנת ז'נבה, דבר בסיסי מאד. לא רק שהם לא עשו זאת, אלא יש גם עדויות שהשוטרים עצמם היו מעורבים בתקרית. גינויים זה דבר חיובי לכשעצמו, אבל רחוק מלהיות מספיק. כשקרה אצלנו משהו דומה - כשאנשי שב"כ רצחו שני טרוריסטים פלסטינאיים, במתקן ממשלתי, בהחבא ובדם קר - רעשה הארץ. נכון, גם ההתנהגות שלנו הייתה רחוקה מלספק - רוצחי השב"כ קיבלנו חנינה מפוקפקת מאד ללא משפט - אבל אצלנו, הרוצחים הפסיקו להיות חלק ממנגנוני הבטחון, והם פסולים עד עצם היום הזה מלכהן בכל משרה ממשלתית. סיפור אישי: הייתי במשמרת זמן קצר לאחר שאמנון פומרנץ נשרף על ידי המון זועם, בראש השנה של שנת 90'. הקצין האחראי אצלנו הבין מה קרה, לאחר שדווח לו שיש בריחה המונית ממחנה הפליטים בורייג', בו בוצע הרצח. הפעם לא הייתה בריחה כזו. הפעם הרוצחים האמינו שיצאו בידיים נקיות. ואסור שזה יקרה. אסור שזה יקרה דווקא אם אתה מאמין בשלום, כי לעולם לא תצליח לשכנע את רוב רובם של הישראלים שיש מקום לשלום עם אנשים שעושים לינץ' קניבלי ומצפים - בצדק - לצאת מכך בשלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק גם צודק מר גורביץ בתגובתו זו, שכן מדינה ריבונית אינה יכולה ורשאית להסכים עם מעשים מהסוג האמור. דומה כי באופן מוזר ובלתי נתפס מגיבה מדינת ישראל כקהילה יהודית מפוחדת, ולאו דווקא כריבון דמוקרטי חוקתי - המגלה והמגיב בנדיבות ובנוקשות על מעשיהם השונים של אויביו/יריביו. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...וישראל, כידוע, היא גטו עם חיל אוויר (מי אמר את זה? סול בלו?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה נוקט בגישה מוסרית "קאנטיאנית": יש דברים ש*צריך* לעשות, ולא לעשות חשבון מה יצא מזה. זאת לעומת הגישה התועלתנית, המודדת את המוסריות של מעשה לפי תוצאותיו (הצגה של שתי הגישות אפשר למצוא במאמר מפעם באייל, "כוונה ותוצאה באוהלה של תורה" מאת סנדור ועזגד, חפשו בעצמכם). איני טוען לעליונות כוללת של אחת הגישות על רעותה; אך כאשר מדובר במדיניות פוליטית-צבאית, במיוחד בעיתות מלחמה, ברור לי שצריך לנטות בחוזקה לכיוון התועלתני. פשוט, ההשלכות של כל מעשה או מחדל יכולות להיות הרות אסון, ולחרוג למימדים שיגמדו את האירוע המקורי. או, בניסוח פרובוקטיבי: אתה אומר שאחת הסיבות לקיום המדינה היא ההגנה על חיי אזרחיה. אני שואל, כמה מאזרחי המדינה אתה מוכן שיהרגו למען העקרון של הגנה על אזרחי המדינה. עקרונית, אגב, אפשר לטעון שצריך לירות והרבה, גם משיקולים תועלתניים (הרתעה, וכו' - תשאלו את דב אנשלוביץ). אבל לדידי, אלו השיקולים הלגיטימיים היחידים כאן (אפשר לכל היותר לתת גם לפלשתינאים לחסות תחת כנפי התועלת). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |