 |
אתה נוקט בגישה מוסרית "קאנטיאנית": יש דברים ש*צריך* לעשות, ולא לעשות חשבון מה יצא מזה. זאת לעומת הגישה התועלתנית, המודדת את המוסריות של מעשה לפי תוצאותיו (הצגה של שתי הגישות אפשר למצוא במאמר מפעם באייל, "כוונה ותוצאה באוהלה של תורה" מאת סנדור ועזגד, חפשו בעצמכם). איני טוען לעליונות כוללת של אחת הגישות על רעותה; אך כאשר מדובר במדיניות פוליטית-צבאית, במיוחד בעיתות מלחמה, ברור לי שצריך לנטות בחוזקה לכיוון התועלתני. פשוט, ההשלכות של כל מעשה או מחדל יכולות להיות הרות אסון, ולחרוג למימדים שיגמדו את האירוע המקורי.
או, בניסוח פרובוקטיבי: אתה אומר שאחת הסיבות לקיום המדינה היא ההגנה על חיי אזרחיה. אני שואל, כמה מאזרחי המדינה אתה מוכן שיהרגו למען העקרון של הגנה על אזרחי המדינה.
עקרונית, אגב, אפשר לטעון שצריך לירות והרבה, גם משיקולים תועלתניים (הרתעה, וכו' - תשאלו את דב אנשלוביץ). אבל לדידי, אלו השיקולים הלגיטימיים היחידים כאן (אפשר לכל היותר לתת גם לפלשתינאים לחסות תחת כנפי התועלת).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש