בתשובה ליוסי גורביץ, 14/10/00 18:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שלום, יוסי. אני לא מעוניין לחשוב בעקרונות, ב- "קווים אדומים" וכן הלאה, שכן חשיבה כזו היא זו שהביאה, לטעמי, את רוב האסונות בהסטוריה. החשיבה שלנו צריכה להיות פשוטה: מה משרת את האינטרס של ישראל, ומה לא משרת אותו. הפגזה רחבת היקף שיעדיה יהיו מוקדי הכח של הרשות הפלסטינית עשויה בסבירות גבוה (להערכתי) להביא לשתי תוצאות: 1. חיסול הרשות הפלסטינית כגורם כח משפיע, ויצירת אנרכיה בשטחים. במצב כזה, על ישראל יהיה להידבר עם עשרה גורמים במטרה להגיע להפסקת אש, ולא עם אחד. דהיינו, הפסקה כזו תהיה בלתי אפשרית, וישראל תהיה מחוייבת, בעבור זמן מה, לשוב ולכבוש את הגדה המערבית ואת עזה. 2. מלחמה קונבנציונלית בקנה מידה מוגבל עם אחד או יותר משכניה של ישראל. זאת, מעבר להשלכות הדיפלומטיות הבינלאומיות. אם תשכנע אותי שאלו לא יהיו התוצאות של הפצצה נרחבת, או שתוצאות אלו רצויות לישראל, אסכים איתך שיש לקבוע "קו אדום" לרשות. בכל מקרה, פחי האשפה של ההסטוריה מלאים במנהיגים שחשבו בערכים ולא בהגיון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל דבר צריך להבחן על פי תועלתו. לקיום המדינה יש סיבות, כשאחת הבולטות שבהן היא ההגנה על אזרחי המדינה. מדינה המתירה לינץ' באזרחיה - או בחייליה השבויים - איבדה את זכות קיומה. אין סיבה טובה יותר למלחמה מזו. אני לא בעד מלחמה. הכותבים כאן יודעים את דעותי. חלק גדול - חלק הארי - לאחריות למצב בשטחים נופל על ממשלת ישראל. אבל, אפילו כך, לשום ממשלה אין את הזכות, בשם הסכם זה או אחר, לעבור לסדר היום על רצח אזרחיה בידי כוחות בטחון. בלענו הרבה צפרדעים במהלך תהליך השלום הזה; אם נבלע את הצפרדע הזו, אין לנו זכות קיום. אין לי מושג מה תהיה תוצאתה של מלחמה. אני לא בטוח שיצא לנו משהו חיובי ממנה - פרט לאחד: ההכרזה שדם אזרחינו לא יהיה הפקר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |