בתשובה לדב אנשלוביץ, 20/09/00 22:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא אפתח בעמדה המתחסדת של "אני מגנה את.. אבל...". אכתוב את מה שבאמת על ליבי. אני לא יכול לשפוט את הקדוש ברוך גולדשטיין הי"ד משני טעמים. האחד שלא זכיתי לעמוד במחיצתו של צדיק זה, לפני אותו פורים, ובטח ובטח לאחר שמסר את נפשו. הטעם השני הוא שאני באמת לא יודע האם לחייב את מעשהו או לשלול אותו. כדי להבין את התלבטותי נפתח בתיאור האירועים בשבועות שקדמו. אווירה שמחה בחברון. רכבים עוברים עם מגאפונים ברחובות, ומצריחי המסגדים קוראים לאזרחים להצטייד במזון לשבועות. להרבה שבועות. כדי שיהיה לכם מושג, פיגוע ירי סטנדרטי גבה מחיר ידוע מראש של יומיים עוצר. כאן הם חשבו ללכת בגדול. ד"ר ברוך גולדשטיין שתחת ידיו נפחו את נשמתם היהודים שנרצחו בחברון באותם שנים, ועוד הרבה יותר מזה ניצלו תחת ידיו, נקרא על ידי הצבא להתכוננן לחג פורים במערך חירום מיוחד. בית חולים הדסה, נערך במערך חרום. ראש אמ"ן יומיים לפני פורים בחברון מכנס את התושבים ומזהיר אותם. ערב פורים. מנחה+ ערבית. באופן חריג המון ערבי מוסת נמצא במערה ומשבש את קריאת המגילה בקריאות איטבאח אל יהוד (המצאה של היהודים על פי כבוד השופט זועבי) ד"ר גולדשטיין יוצא בזעם מהתפילה. תפילות "ערבית" - של הערבים, להקת החימום כבר מנגנת במלוא המרץ מספרת להמונים ש"מחר יהיה האות הזה". בוקר. כמה מאות ערבים נמצאים באופן חריג מאוד במערת המכפלה עם שחר. סתם יום של חול. רק כמה עשרות יהודים באותה שעה במערה. ד"ר גולדשטיין נכנס לאותו אולם המלא ב'מתפללים' וגורע את חלומם. הוא מתכנן לצאת מהדלת השניה אך היא במפתיע נעולה. בעודו מנסה לחזור לדלת הכניסה, מחליף מחסניות וחוטף מטף בראש. אחרי מספר שעות. חלקי גופתו נאספים מכל חלקי אותו אולם. יחד עם גופתו מוציאים הממערה מגוון כלי נשק (עליהם העידו מתפללי המניין היהודי בפני וועדת שמגר שקבעה כי "לא ניתן לקבוע זאת"). כן אני מצפה לשלל הגינויים המתחסדים, אני רק קורא לאלו מכם שיש להם טיפת עצמאות מחשבתית לשקול היטב את הנתונים ומשמעותם אפילו אם התוצא יהיה דעה לא מקובלת. שאלת ההגנה העצמית לא הייתה האם היו צריכים אותם מרצחים בפוטנציה ובפועל (שלושה מבוקשים חוסלו אגב באותו מבצע בדד) לרצוח את ד"ר גולדשטיין, אלא האם היה צריך ד"ר גולדשטיין לרצוח אותם או שהיה יכול לנקוט בפתרון שונה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מר דורון הנכבד, תגובות רבות, שונות ומשונות זכה לראות 'האייל הקורא' בשנתו הראשונה, מהן מלבבות, שנונות ומשעשעות, ומהן קשות, אטומות ופוגעות. עם זאת סבורני כי בתגובה גזענית, מיזנטרופית, צינית ומרושעת כשלך טרם חזה איש באתר זה. הנני מודיע בזאת על התנצלותי הרשמית בפני מר אנשלוביץ - אשר כידוע זכה לקיתונות של שופכין על התבטאויותיו - אך לפחות גינה מכל וכל את אותו רוצח נתעב. לפלא הוא בעיני מדוע הגיב והתייחס מר כהן, להזכירכם - חבר מערכת 'האיל הקורא', לטענותיך אלו באופן ענייני וקורקטי. א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוך גולדשטיין הוא *רוצח*. אפילו הניסוח המחמיא שהבאת כאן לא מוריד מכך. אבל בוא ננסה לנסח זאת אחרת - ברוך גולדשטיין חי בתוך ציבור ערבי עוין מתוך כוונה להתסיס. השנאה ההדדית שלו לערבים ושל הערבים המקומיים אליו ולשכמותו העבירה אותו על דעתו, הוא הרגיש את עצמו כשליח אלוהים. הוא יצא לטבח בחוסר שפיות מוחלט, וסיים אותו מת, כפי שהיה ברור מראש. זה מה שקורה כשפנאטים דתיים מנסים לחרחר מלחמה עם פנאטים דתיים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הכרת אותו ואינך מכיר את שכמותו, תגובתך משקפת בעיקר חוסר הבנה של האנשים ושל הסיטואציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר דורון סיים את הודעתו המרגשת בקביעה כי "שאלת ההגנה העצמית לא היתה האם היו צריכים אותם מרצחים בפוטנציה ובפועל ]...[ לרצוח את דר' גולדשטיין, אלא האם היה צריך דר' גולדשטיין לרצוח אותם או שהיה יכול לנקוט בפתרון שונה." אכן, מלים כדרבנות. להלן מספר פתרונות שונים לכל ממשיכי דרכו של דר' גולדשטיין אשר צופים מצב בו יעמדו יום אחד גם הם בנעליו של הצדיק אך אינם רוצים להירצח: 1. אטימת המבנה המדובר מבעוד מועד והזרמת גז מסוג "ציקלון בי" לתוכו. כפי שהוכח פעמים רבות בעבר, מדובר בפתרון אפקטיבי ויעיל למצב בו אין כוונה לקחת שבויים. 2. פריצה באישון לילה לביתו של המבא"ב ("מרצח בפוטנציה או בפועל", כלשון הכותב) ואינוס אשתו ובנותיו. מדובר באקט שתועלתו כפולה: כבודו של המבא"ב ייפגע באופן בלתי-הפיך (והרי מזמן למדנו שאצל הערבי הכבוד חשוב מכל), ואילו לצדיק העושה במלאכת ההפרייה מובטח תענוג כפול ומכופל הן במישור הגשמי והן מעצם היותו שליח מצווה. בהיותו רופא, עמדו בפני דר' גולדשטיין מספר שיטות יצירתיות לקדם את מטרותיו בשקט וללא ההמולה התקשורתית המיותרת שיצר מעשהו הקדוש. נביא כאן רק שתיים מהן: 1. במקום לסרב לטפל בערבים, היה על הדוקטור להתייצב ראשון בכל הזדמנות בה נפגע אחד מהמחבלים דנן, וללמד את המבא"ב לקח ע"י הזרקת כמות בינונית של נפט לוורידיו. 2. במקרים מיוחדים רשאי היה הרופא הטוב כמובן לבצע במבא"ב ניסויים רפואיים. ניסויים בספק-בני-אדם ממין זה עשויים לקדם בשנות אור את המאמץ הכלל עולמי למצוא מרפא למחלת הסרטן או לאיידס, ובד בבד גם היו מלמדים את אותו מבא"ב ואת בני משפחתו המרובים שיעור או שניים במה שייעשה למי שיפגע - בפוטנציה או בפועל - בזקיפות קומתו של העם היושב בציון. ניתן להוסיף עוד רעיונות קונסטרוקטיביים כיד הדמיון הטובה, אלא שהעקרון כבר מובן, הזמן קצר והבחילה מרובה ולכן ברשותכם אסתפק באלה ואחזור לעבודתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובתך כמובן איננה רלוונטית, רק אמחה נגד ההשוואה המרומזת לשואה. היהודים לא עשו כלום לגרמנים. זה ההבדל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הראוי להאמר בעניין דעתך המקורית נאמר למעלה. ברצוני, עם זאת, לההרחיב מעט בנושא אופן האמירה שלך. אתה "קורא לאלו מכם שיש להם טיפת עצמאות מחשבתית" - אתה מרמז כי כל השאר, אלה שיגנו את דעותיך, שבויים כביכול באיזו קונספציה מחשבתית מעוותת ואטומה, פרימיטיבית, אולי, שאינה מאפשרת להם לראות את ההגיון הפשוט שאתה מביא. ומה הבעיה בכך? ראשית - את היות מסקנותיך בלתי הגיוניות *גם מנקודת הראות של הדת עצמה* הדגים טל כהן באופן מבריק. הרשה לי להוסיף - גם לו היתה המערה מלאה כולה במבוקשים, וגם לו שהייתם שם היתה בלתי חוקית בעליל, ואפילו לו חרצו הם לשון ארוכה לעברו, גם אז לא היתה נתונה בידו הזכות לטבוח בהם. לא חוקית, גם לא דתית. שנית - קונספציה מחשבתית מעוותת, אטומה ופרימיטיבית קיימת, אכן. הפנאטיזם. הרעיון של "אני ואפסי עוד". מוזר ומעניין, אך נראה כי רוב הפנאטים על פני כדורנו (למעט, כמובן, החבר'ה של Greenpeace) באים מרקע דתי. הרי לך מעט חומר למחשבה. אבל חמורה מכל היא קריאתך לנו להפגין "עצמאות מחשבתית" - עצמאות מחשבתית כזו הדוגלת ברצח על רקע לאומני. תמהני - מה היה נופל בחלקך לו אכן היינו מפגינים ראש פתוח שכזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהסתמך על אופייך המעט טמפרמנטי כפי שהודגם לא פעם בתגובתך ובמאמריך המשעשים. תמהני מה היה נופל בחלקו של שכנך לאחר שהיה מאיים עליך ברצח ואף קובע תאריך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבה נראה. והיה ושכני איים עלי ברצח, והיה ונראה לי כי כוונתו אמיתית וכנה - הריני פונה למשטרה. והיה ולא נענתה פנייתי, הריני מנסה להקדים תרופה למכה באמצעים, איך לומר, לא-פאטאליים. והיה והתפתח קרב ביני ובין שכני המאיים, והיה כי גברה ידי והרגתיו בטעות (שכן לא הייתי מכוון לכך - נשק נתן לכוון גם לרגליים, אתה יודע) - הייתי מתבייש במעשה. בכל מקרה - לא הייתי הורג את אישתו ובנו הקטן! אני מוצא את טיעוניך השונים בדבר "הלך הרוחות" ו-"המצב בשטח" מופרכים מיסודם. אין, לא היה ולא יהיה כל מצב המצדיק מוסרית הריגתם של אזרחים, וכל משחק מילים ופילפול שתמציא לא ישנו זאת. דם הנרצחים זועק אליך, אדוני, מהאדמה. זכור - בצלם אלוהים ברא אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה נמצאנו למדים: 1. במקרה ו"אם אין אני לי" - "מי לי" כלומר גם אזרח שוחר חוק יגן על עצמו. זה המצב שהיה אז בשטח. 2. מכיוון שכל המתפללים באותו מקום זוהו כמאיימים ברצח, ממילא הריגתם איננה משולה להריגת בנו החביב של שכנך. 3. אני מוצא את טיעונך הכללי תלוש משהו מההויי-ה החברונית, הדי ברורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. "אזרח שומר חוק יגן על עצמו" - כנראה מוגבלות מחשבתית היא זו שאינה מאפשרת לי לראות ירי חסר אבחנה לתוך קהל אנשים כ-"הגנה עצמית". וממילא, על פי התאור שסיפקת, היה הצבא בכוננות - כלומר (על פי האנלוגיה שהצגת) - המשטרה *נענית* לפנייתי. בקיצור - גם טיעון ה-"אם אין אני לי - מי לי" אינו תופס. 2. המזהה של כ-ו-ל-ם - כן? מר גולדשטיין עבר, ודאי, בין אותם המתפללים אחד אחד וזיהה אותם ואת כוונותיהם, כן? גם אותם ילדים שנכחו שם, אמת? ורק אז, כמובן, לאחר זיהוי נאות, הוא ירה. נו, באמת. 3. אתה צודק. טיעוני הכללי תלוש מההוייה החברונית. רוצה לדעת למה? היות והטיעון שלי הגיוני, ואילו ההוייה החברונית, כפי שאתה קורא לה, אינה הגיונית בתכלית, והגיע הזמן כי תחדל מלהתקיים על פני האדמה. כל "הוייה" הגורמת תדיר למעשי אלימות וטרור, ראוי להחליפה בהקדם באחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אעשה מה שאחרים לא עשו (טל התחיל קצת, אני ארחיב), ארים את הכפפה, ואתמודד עם הצד המעשי של דבריך. לפי מה שאתה אומר, כל הסימנים המקדימים היו - התריעו על עוצר קרוב שיבוא בעקבות פעילות חבלנית, קריאות הסתה בערב החג, נוכחות מוגברת של מוסלמים ביום החג - ואף אחד לא שם לב? המצב שאתה מתאר הוא של מתאר ידוע מראש ולא יתכן שאף אחד לא הבחין במתרחש. צה"ל לא נמצא בחברון מתענית אסתר - האינתפדה כבר נמשכת כשש שנים ומחצה עד פורים תשנ"ד. שנית, ונאמר שד"ר גולדשטיין (ואני נגד נקמה באופן עקרוני, אפילו מידי שמיים) הבחין במתרחש, באותו יום. ביום שלפניו. לא יכל לפנות לחייל, לקצין, ל מ י ש ה ו מ ו ס מ ך ? הד"ר הצדיק (שיודע לעשות אבחנות מדויקות ומהירות כפי שספדו לו) לוקח את החוק לידיו ויורה ללא אבחנה, ואני שב ומדגיש, *ללא אבחנה*. באותו ארוע נהרגו: ילד בן 11, ארבעה ילדים בני 12, ילד בן 16 (כדאי לחסל אותם כשהם עוד קטנים, הא?) זקן בן 71 ואדם נוסף בן 67. כלומר, לפחות 7 בני אדם שלא סביר שהיו קשורים למזימה, אם הייתה. מי כאן הקדוש המעונה אמרת? אני קורא גם לך, שיש לך טיפת עצמאות מחשבתית לשקול את הנתונים שלי, שהסקתי אפילו בלי להיות נוכח בארוע או בחברון ב-15 השנים האחרונות, אלא רק מהתאור שלך ומהגיון בריא. ד"ר גולדשטיין אולי היה רופא טוב ויהודי יקר לליבך, אבל גם חמום מוח שלא פעל כדי לדור בשכנות טובה עם שכניו. לקיחת החוק בידיים על ידו לא הייתה בגדר אי-ציות, שמקובל בחברה דמוקרטית כדרך מחאה של האזרחים נגד השלטון, אלא מעשה רצח. *ואין* לזה שם אחר. וחוץ מזה, אתה אמרת כבר בפורום הנ"ל שכל נגזרות השורש ק.ד.ש. לא ראויות לשימוש בפורום הנ"ל - ואינך עומד בדיבורך. ואסיים בדבריו של חנן פורת, הרגיש והספונטני: "פורים שמח!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, יש להוסיף גם שנפצעו מקליעים (אני לא סופר רסיסים או רמיסה תוך כדי מנוסה) 14 ילדים מגיל 16 ומטה - הצעיר מבינהם בן 6 וגם שלושה אנשים מעל לגיל 65. אני מניח שתגיד שהם הביאו את הילדים לשם כדי שילמדו "איך לעשות את העבודה". ממש הגיוני. לא בלוגיקה שלי לפחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי הילדים נהרגו מאש חיילי צה"ל (שהרגו באותו יום אפילו יותר ערבים מאלו שהרג ברוך גולדשטיין). יתכן שהם נהרגו מאישו של גולדשטיין, זה לא יהיה בלתי סביר להניח שהם הובאו ללמוד את העבודה. ישנם תיאורים של ש"י עגנון ממאורעות 36 בם הוא מתאר את הילדים המחונכים למצוות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר אתה מסכים שד"ר גולדשטיין יכל לפנות לשלטונות במקום לפצוח בירי בלתי מרוסן, שיש תמיהה לא מבוטלת לגבי הטענות שהעלת בדבר הידיעה המוקדמת, ושהשימוש במילה "קדוש" הוא פסול ומוטעה מצידך. יתר על כן, כאשר כתבת באחת התגובות כי יש לך עניין כמעט אישי בדבר (לטענתך אחד מידידיך "ניצל" ממות הודות לפעולתו של הרופא הטוב) הרי אתה כמעט ופסול לעדות בעניין כיוון שאתה מראה מעורבות רגשית ועיוורון אידאולוגי. אל תצפה שתביא עובדות מפוקפקות ש"במקרה" תומכות בדעתך ושנקבל אותן בלי כחל ושרק. ולהזכירך, ילדים *וזקנים* היו באיזור, תוך ידיעה ברורה שמעשה טבח יגרום לתגובה הגנתית מצד החיילים באיזור כך שהתיאוריה שלך היא לא רק קצת אלא מאד לא הגיונית ומציאותית. "פורים שמח!" ערן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלהסיסמאות היפות והטובות של לא לקחת את החוק בידיים וכן הלאה, או שיש להשאיר את אכיפת החוק לגורמים המוסמכים , הם נכונים וטובים עקרונית אולם צריך להבין בחברון העניינים מה לעשות עובדים אחרת. ככה זה המציאות שונה קצת מהספרים. הדרך בה החליטה המדינה להלחם באינטיפאדה, כלומר מאבק פאסיבי (ולצורך העניין לכידת מבוקשים זו לא יותר ממגננה, יש לטפל בראש ולא בזרועות כלומר במערכות האזרחיות שעודדו וליבו אותה, בין הייתר) זרקה אנשים שאם היו חיים במקומות פחות מסובכים היו אזרחים שומרי חוק למופת, לקחת את החוק לידיהם אחרי הסכמי אוסלו חלה עלייה עצומה בכמות הפיגועים והמצב עוד החריף בהרבה ומנגד וויתור כללי ואווירה של מכירת חיסול מצד המוסמכים לטפל בעניינים. מכיוון שזו לעיתים הדרך היחידה לשרוד. בתגובתי הצגתי את הצד המצדיק את מעשהו של גולדשטיין, אך התייחסתי לצד הפוך אותו לא פירטתי, מכיוון שהוא צד מובן מאליו. והוא גם נכון ואמיתי, אלא שיש לבחון את מעשיותו בחיי היום יום. כדי להבין את ההבדל העקרוני בין מה שנראה כקנאות דתית פנאטית לבין דעה מיושבת שהיא לדעתי היתה הגורם למעשהו של ד''ר גולדשטיין, דע שפורים תשנ''ד היה יום אבל בחברון ובקריה שכן ''ד''ר גולדשטיין שלנו נרצח''. כלומר בניגוד למשפחות שהידים שעושים היללולה ושמחים במותו של קרובם (הרע מתנחם בכליונו) יהודים חברון וקריית ארבע היו באמת ובתמים אבלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר חזרנו ל - two wrongs make a right. אם הם "לא בסדר" אז גם לנו מותר להיות "לא בסדר". תורת הגמול והנקם. יופי. הסיסמאות הללו אינן רק סיסמאות, הן ניסיון להגן מפני התדרדרות לאנרכיה ו"איש הישר בעינו יעשה" שהוא תוצאה ישירה של הנקמה. ודרך אגב, אתה משתמש בססמאות שחוקות לא פחות בפסקה השניה. אני גם מתפלא שאתה באמת מאמין שאפילו החיילים והקצינים במקום היא מוכנים למות על מזבח הפסיביות ובלבד שלא למנוע את הטבח הצפוי לדבריך ואני שב ומערער על העובדות כפי שאתה מציג אותן. ולראיה, בארועי הכותל בסוכות 1990 הגיבה המשטרה כך שאינך יכול לטעון את טיעון הפסיביות. אשר ל"שהידים", יש כאלו ויש כאלו, ברוב הפעמים נפתחו סוכות אבלים ולא פנטזיות. ואתה גם לא לוקח בחשבון את האלמנט הסביבתי, ובקיצור - אתה שב *ומכליל*. יתר על כן, כפי שכבר ציינתי, אתה חשוד על פי הודאתך במעורבות אישית בנושא ולכן דעתך מוטית מלכתחילה ואינה ראויה בהכרח להתייחסות רצינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובתי טרחתי להסביר מדוע כשהם לא בסדר אז אנחנו בהורגנו אותם כן בסדר. זו שאלה עקרונית האם ל''רחם על אכזרים'' זו רחמנות או באמת ''אכזריות על רחמנים''. בא ננסה להתרומם מהדיון סביב העובדות שכבר בתחילה הצהרתי שאינני יכול לפשוט. הרב קוק מסביר (הסבר כללי) שהרע שואף להתכלות כלומר האופן הכי טוב שאפשר לנהוג ברע הוא לעזור לו. זה בלשונו חסד. אולם הרע איננו מופיע כרע נקי אלא כטוב ורע מעורבים באופן שבו הרע אמנם שואף להתכלות אולם הטוב חש שקיומו תלוי ברע ומגן על הרע בלהט. ככל שמעלתנו יותר גדולה, אנו יודעים ''לברר'' את הטוב מהרע, שזה יכול לבוא לידי ביטוי במספר אופנים שהבסיסי ביותר זה לדעת מה טוב ומה רע ויותר מורכב הוא להבחין היכן הרע נולד משאיפה לטוב, וכיצד ניתן להוציא אותה אל הפועל בכלים טובים. אחרי הבירור נותר הרע לעצמו והטוב לעצמו ועל ידי כך הרע מתכלה שכן זו רצונו ושאיפתו והטוב מתקיים. לעניין זה יש גם צד הפוך והוא שדבר שעיקרו רע הוא בדרך לכליה שכן זה טבעו ועל ידי השפעה של טוב עליו אנו לעיתים מחיים אותו שכן אנו נותנים לו קיום אמיתי, שהיה חסר לו. הסבר תאורטי זה שהוא שיסודו בתורת הסוד, מוסבר על אופן התפתחות העולם, והאדם בכלל ויכול להיות מיושם גם באופן פרטני יותר על שאלות כגון כיצד יש לדכא אינטיפאדה (וכמובן שיש לדכא מכיוון שהטענה הערבית הנוכחית עומדת בסתירה מוחלטת לשאיפותיו ולצריכו של עם ישראל ולפיכך מייצגות את הרע). ניתן לדכא אינטיפאדה ביד קשה ו''להעיף שבבים'' כלומר ניצוצות טוב יחד עם עצי הרע הגדועים אולם זו מעלה פחותה. המעלה היותר גדולה היא לברר עד כמה שניתן את הטוב מהרע וממילא לכלות את הרע. העניין הוא כמובן מה יש בכוחו של עם ישראל. כל שמעלתנו אנו יותר גדולה, והמאבק הלאומי אכן מצטייר כמאבק מוסרי מוחלט, ממילא ברור מה טוב ומה רע והניתוח יותר מדוייק, אולם במקום בה לאומיותינו נושאת אופי שטחי של לאומיות גויית, לאומניות, מאפייה מורחבת, הרי שממילא גם הצד שכנגדנו פחות ברור ואנו ממוקדים פחות. כלומר שאלת היד הרכה או רכה פחות היא נגזרת ממצבנו הכללי, אך בשום פנים ואופן איננה רעה כשלעצמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתעקש לגלוש לכיוון שאתה יודע מראש שאני חולק עליך בו ומתעלם מהשאלות המעשיות. מעשית, מה שעשה ברוך גולדשטיין היה מעשה טפשי ומיותר כפי שהדגמתי בפניך. אם אתה מחפש בו רסיסי גאולה ובירור ניצוצות נגד הקליפות או הסברים קבליסטיים-מטפיסיים - שיבושם לך. אני מושך ידי מהתנצחות הנ''ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העלת מספר נקודות: 1. שאלת הסמכות. אני מסכים איתך עקרונית אך מצביע על הצורך לעיתים לחרוג. 2. המוסרית המתפרטת למעשהו של ברוך גולדשטיין בהתחשב בעובדה שהיו שם חפים מפשע, אל חפותם של הנוכחים התייחסתי, ואל השאלה הכללית האם התנהגות זהה של המדינה היא מוצדקת. התשובה היא לשיטתי שכן אולם זו התנהגות פחותה מהתנהגות מבוררת יותר במידה ואכן יש בכוחה של זו לגרום לאותם תוצאות. 3. אני חושב שמעשהו של גולדשטיין בשורה התחתונה מילא את מטרותיו (בהנחה שהוא לא היה תוצא של התלהמות רגעית אלא של שיקול תועלתני) ולכן לא היה טיפשי כל ועיקר. הסברי הארוך היה כללי מאוד, אם היית קורא אותו במקום לקטלג אותו במגרה השמורה להסברים "קבליסטים-מטפיזים" בפחות רפרוף היית מגלה שהוא מצביע דווקא על חסרון במעשהו של גולדשטיין. ומשהו כללי- באחד מהדיונים הלנת ספק בצחוק וספק ברצינות על כך שאני מסתפק בהסברים רדודים, אז הנה הרמתי את הכפפה והשתדלתי להסביר קצת יותר לעומק, אבל זה מטפיזי מידי.... קבל את התנצלותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...חזרתי וקראתי את ההסבר המקורי ואני יורד כעת לסוף דעתך (אני מקווה), גם לגבי ה''חסרון''. אולם, הטיעונים שהבאת בתחילה היו מעשיים לגמרי (אם כי גם מעוותים לגמרי לטענתי) ולכן הגלישה לתורת הסוד הייתה תמוהה וחסרת מובן ועדיין לא רלוונטית לשאלה האם ערבים תכננו לבצע פיגוע או האם היה על ד''ר גולדשטיין לפנות לחיילים או לקחת דין לעצמו. אתה מוזמן לגלוש לתורת הסוד לפעמים - רק תבהיר את הקשר בצורה יותר ברורה ואל תקפוץ מנושא לנושא. אני חושב גם שה''חריגה'' שאתה מרשה לא עומדת בשום מבחן סביר ביחס לכוונה ולתוצאה. ועל כך כבר פרטתי דרכי פעולה אחרות - מה שמתקשר גם למטרה. ואני מקווה שברור לך ששנינו מבססים את חיינו על סט שונה במקצת של ערכים - וזה עיקר שורש המחלוקת. ועכשיו באמת אין לי מה להוסיף - אתה מוזמן לקחת את זכות התגובה האחרונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסברי התייחס, וסליחה ששכחתי להבהיר זאת, ל: two wrongs make a right. כלומר הסברתי מדוע זה דבר טוב גם מנקודת מבטו של הרע להשמידו, והוספתי הסתייגות שקשה למצוא רע נקי.
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |