|
||||
|
||||
כלהסיסמאות היפות והטובות של לא לקחת את החוק בידיים וכן הלאה, או שיש להשאיר את אכיפת החוק לגורמים המוסמכים , הם נכונים וטובים עקרונית אולם צריך להבין בחברון העניינים מה לעשות עובדים אחרת. ככה זה המציאות שונה קצת מהספרים. הדרך בה החליטה המדינה להלחם באינטיפאדה, כלומר מאבק פאסיבי (ולצורך העניין לכידת מבוקשים זו לא יותר ממגננה, יש לטפל בראש ולא בזרועות כלומר במערכות האזרחיות שעודדו וליבו אותה, בין הייתר) זרקה אנשים שאם היו חיים במקומות פחות מסובכים היו אזרחים שומרי חוק למופת, לקחת את החוק לידיהם אחרי הסכמי אוסלו חלה עלייה עצומה בכמות הפיגועים והמצב עוד החריף בהרבה ומנגד וויתור כללי ואווירה של מכירת חיסול מצד המוסמכים לטפל בעניינים. מכיוון שזו לעיתים הדרך היחידה לשרוד. בתגובתי הצגתי את הצד המצדיק את מעשהו של גולדשטיין, אך התייחסתי לצד הפוך אותו לא פירטתי, מכיוון שהוא צד מובן מאליו. והוא גם נכון ואמיתי, אלא שיש לבחון את מעשיותו בחיי היום יום. כדי להבין את ההבדל העקרוני בין מה שנראה כקנאות דתית פנאטית לבין דעה מיושבת שהיא לדעתי היתה הגורם למעשהו של ד''ר גולדשטיין, דע שפורים תשנ''ד היה יום אבל בחברון ובקריה שכן ''ד''ר גולדשטיין שלנו נרצח''. כלומר בניגוד למשפחות שהידים שעושים היללולה ושמחים במותו של קרובם (הרע מתנחם בכליונו) יהודים חברון וקריית ארבע היו באמת ובתמים אבלים. |
|
||||
|
||||
כלומר חזרנו ל - two wrongs make a right. אם הם "לא בסדר" אז גם לנו מותר להיות "לא בסדר". תורת הגמול והנקם. יופי. הסיסמאות הללו אינן רק סיסמאות, הן ניסיון להגן מפני התדרדרות לאנרכיה ו"איש הישר בעינו יעשה" שהוא תוצאה ישירה של הנקמה. ודרך אגב, אתה משתמש בססמאות שחוקות לא פחות בפסקה השניה. אני גם מתפלא שאתה באמת מאמין שאפילו החיילים והקצינים במקום היא מוכנים למות על מזבח הפסיביות ובלבד שלא למנוע את הטבח הצפוי לדבריך ואני שב ומערער על העובדות כפי שאתה מציג אותן. ולראיה, בארועי הכותל בסוכות 1990 הגיבה המשטרה כך שאינך יכול לטעון את טיעון הפסיביות. אשר ל"שהידים", יש כאלו ויש כאלו, ברוב הפעמים נפתחו סוכות אבלים ולא פנטזיות. ואתה גם לא לוקח בחשבון את האלמנט הסביבתי, ובקיצור - אתה שב *ומכליל*. יתר על כן, כפי שכבר ציינתי, אתה חשוד על פי הודאתך במעורבות אישית בנושא ולכן דעתך מוטית מלכתחילה ואינה ראויה בהכרח להתייחסות רצינית. |
|
||||
|
||||
בתגובתי טרחתי להסביר מדוע כשהם לא בסדר אז אנחנו בהורגנו אותם כן בסדר. זו שאלה עקרונית האם ל''רחם על אכזרים'' זו רחמנות או באמת ''אכזריות על רחמנים''. בא ננסה להתרומם מהדיון סביב העובדות שכבר בתחילה הצהרתי שאינני יכול לפשוט. הרב קוק מסביר (הסבר כללי) שהרע שואף להתכלות כלומר האופן הכי טוב שאפשר לנהוג ברע הוא לעזור לו. זה בלשונו חסד. אולם הרע איננו מופיע כרע נקי אלא כטוב ורע מעורבים באופן שבו הרע אמנם שואף להתכלות אולם הטוב חש שקיומו תלוי ברע ומגן על הרע בלהט. ככל שמעלתנו יותר גדולה, אנו יודעים ''לברר'' את הטוב מהרע, שזה יכול לבוא לידי ביטוי במספר אופנים שהבסיסי ביותר זה לדעת מה טוב ומה רע ויותר מורכב הוא להבחין היכן הרע נולד משאיפה לטוב, וכיצד ניתן להוציא אותה אל הפועל בכלים טובים. אחרי הבירור נותר הרע לעצמו והטוב לעצמו ועל ידי כך הרע מתכלה שכן זו רצונו ושאיפתו והטוב מתקיים. לעניין זה יש גם צד הפוך והוא שדבר שעיקרו רע הוא בדרך לכליה שכן זה טבעו ועל ידי השפעה של טוב עליו אנו לעיתים מחיים אותו שכן אנו נותנים לו קיום אמיתי, שהיה חסר לו. הסבר תאורטי זה שהוא שיסודו בתורת הסוד, מוסבר על אופן התפתחות העולם, והאדם בכלל ויכול להיות מיושם גם באופן פרטני יותר על שאלות כגון כיצד יש לדכא אינטיפאדה (וכמובן שיש לדכא מכיוון שהטענה הערבית הנוכחית עומדת בסתירה מוחלטת לשאיפותיו ולצריכו של עם ישראל ולפיכך מייצגות את הרע). ניתן לדכא אינטיפאדה ביד קשה ו''להעיף שבבים'' כלומר ניצוצות טוב יחד עם עצי הרע הגדועים אולם זו מעלה פחותה. המעלה היותר גדולה היא לברר עד כמה שניתן את הטוב מהרע וממילא לכלות את הרע. העניין הוא כמובן מה יש בכוחו של עם ישראל. כל שמעלתנו אנו יותר גדולה, והמאבק הלאומי אכן מצטייר כמאבק מוסרי מוחלט, ממילא ברור מה טוב ומה רע והניתוח יותר מדוייק, אולם במקום בה לאומיותינו נושאת אופי שטחי של לאומיות גויית, לאומניות, מאפייה מורחבת, הרי שממילא גם הצד שכנגדנו פחות ברור ואנו ממוקדים פחות. כלומר שאלת היד הרכה או רכה פחות היא נגזרת ממצבנו הכללי, אך בשום פנים ואופן איננה רעה כשלעצמה. |
|
||||
|
||||
אתה מתעקש לגלוש לכיוון שאתה יודע מראש שאני חולק עליך בו ומתעלם מהשאלות המעשיות. מעשית, מה שעשה ברוך גולדשטיין היה מעשה טפשי ומיותר כפי שהדגמתי בפניך. אם אתה מחפש בו רסיסי גאולה ובירור ניצוצות נגד הקליפות או הסברים קבליסטיים-מטפיסיים - שיבושם לך. אני מושך ידי מהתנצחות הנ''ל. |
|
||||
|
||||
העלת מספר נקודות: 1. שאלת הסמכות. אני מסכים איתך עקרונית אך מצביע על הצורך לעיתים לחרוג. 2. המוסרית המתפרטת למעשהו של ברוך גולדשטיין בהתחשב בעובדה שהיו שם חפים מפשע, אל חפותם של הנוכחים התייחסתי, ואל השאלה הכללית האם התנהגות זהה של המדינה היא מוצדקת. התשובה היא לשיטתי שכן אולם זו התנהגות פחותה מהתנהגות מבוררת יותר במידה ואכן יש בכוחה של זו לגרום לאותם תוצאות. 3. אני חושב שמעשהו של גולדשטיין בשורה התחתונה מילא את מטרותיו (בהנחה שהוא לא היה תוצא של התלהמות רגעית אלא של שיקול תועלתני) ולכן לא היה טיפשי כל ועיקר. הסברי הארוך היה כללי מאוד, אם היית קורא אותו במקום לקטלג אותו במגרה השמורה להסברים "קבליסטים-מטפיזים" בפחות רפרוף היית מגלה שהוא מצביע דווקא על חסרון במעשהו של גולדשטיין. ומשהו כללי- באחד מהדיונים הלנת ספק בצחוק וספק ברצינות על כך שאני מסתפק בהסברים רדודים, אז הנה הרמתי את הכפפה והשתדלתי להסביר קצת יותר לעומק, אבל זה מטפיזי מידי.... קבל את התנצלותי. |
|
||||
|
||||
...חזרתי וקראתי את ההסבר המקורי ואני יורד כעת לסוף דעתך (אני מקווה), גם לגבי ה''חסרון''. אולם, הטיעונים שהבאת בתחילה היו מעשיים לגמרי (אם כי גם מעוותים לגמרי לטענתי) ולכן הגלישה לתורת הסוד הייתה תמוהה וחסרת מובן ועדיין לא רלוונטית לשאלה האם ערבים תכננו לבצע פיגוע או האם היה על ד''ר גולדשטיין לפנות לחיילים או לקחת דין לעצמו. אתה מוזמן לגלוש לתורת הסוד לפעמים - רק תבהיר את הקשר בצורה יותר ברורה ואל תקפוץ מנושא לנושא. אני חושב גם שה''חריגה'' שאתה מרשה לא עומדת בשום מבחן סביר ביחס לכוונה ולתוצאה. ועל כך כבר פרטתי דרכי פעולה אחרות - מה שמתקשר גם למטרה. ואני מקווה שברור לך ששנינו מבססים את חיינו על סט שונה במקצת של ערכים - וזה עיקר שורש המחלוקת. ועכשיו באמת אין לי מה להוסיף - אתה מוזמן לקחת את זכות התגובה האחרונה. |
|
||||
|
||||
הסברי התייחס, וסליחה ששכחתי להבהיר זאת, ל: two wrongs make a right. כלומר הסברתי מדוע זה דבר טוב גם מנקודת מבטו של הרע להשמידו, והוספתי הסתייגות שקשה למצוא רע נקי.
|
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |