|
||||
|
||||
נדמה לי שדווקא הנאצי הטיפוסי לא ממש ניפץ עוללים על קירות או שיסה כלבים באנשים מורעבים. להבנתי, מספר האנשים עסקו ישירות בהשמדה (אלפים? עשרות אלפים?) היה מצומצם למדי ביחס למספר החברים במפלגה הנאצית (עשרות מליונים?) כלומר עבור הנאצי הטיפוסי ה"נאציות" התבטאה יותר בהשתייכות למפלגה, לקחת חלק בפעילויות חברתיות - פעילויות חברתיות, הפגנות, אולי אפילו קריאות נגד יהודים (אבל דווקא לא "מוות ליהודים", הרי סיכמנו שההחלטה על הפיתרון הסופי הייתה חשאית והתקבלה רק בוואנזה ביאנואר 1942) ותו לא. |
|
||||
|
||||
ה"ותו לא" בסיפא שלך נראה סלחני משהו. "ליל הבדולח" (למשל) - זה במסגרת ה"קריאות נגד יהודים" ? |
|
||||
|
||||
האם "הנאצי הטיפוסי" אכן פרע ביהודים בליל הבדולח? האם יש לך הערכה כמה גרמנים אכן יצאו בפועל לרחובות ושרפו בתי כנסת, מתוך כל החברים במפלגה הנאצית? |
|
||||
|
||||
ה''נאצי הטיפוסי'' לא היה צריך לקחת חלק בפועל בפרעות ליל הבדולח. מספיק שהוא היה חבר במפלגה שעודדה את זה, מספיק שהוא תמך באידיאולוגיה שנתנה את הגיבוי המוסרי לפורעים, כדי שהאחריות תהיה מוטלת עליו (כמעט) כאילו הוא השתתף בהן. גם הפלשתינאי הטיפוסי לא עוסק בטרור, וגם הישראלי הטיפוסי אינו מתנחל, אבל האחריות קיימת. |
|
||||
|
||||
יופי, עכשיו תשכנע את עוזי ואת האייל הזקן. |
|
||||
|
||||
אתה עורך כאן השוואה קצת מוזרה בעיני, ולא ממש סבירה: הנאצי הטיפוסי(חלק כמעט מלא במעשי הפורעים הנאצים)= הפלשתיני הטיפוסי(חלק כמעט מלא בפיגועי הטרור שמבוצעים ע"י פלשתינים)= הישראלי הטיפוסי( חלק כמעט מלא במעשי המתנחלים הישראלים). זאת לא נשמעת לי השוואה הגיונית. השוואה הגיונית יותר תהיה: הנאצי הטיפוסי התומך באידיאולוגיה הנאצית(חלק כמעט מלא בפרעות הנאציות)= הפלשתיני התומך תמיכה אידיאולוגית פאסיבית בפעולות טרור(חלק כמעט מלא באחריות לפיגועים)= הישראלי(מתנחל או לא מתנחל) הטיפוסי שתומך בפרעות מתנחלים נגד ערבים(חלק כמעט מלא באחריות לפרעות). |
|
||||
|
||||
דיברת על אלה שעסקו בפיתרון הסופי מצד אחד, ועל "הנאצי הטיפוסי" שקרא קריאות בהפגנות מצד שני. מדבריך ניתן היה להבין שהיו כאלה או כאלה בלבד. ובכן, האם היתה גם קבוצה שלישית, שאמנם לא עסקה בפיתרון הסופי, אך גם לא הסתפקה בקריאות בהפגנות ? אם כן, ראוי לאזכר גם אותה ואת משקלה בציבור באותם ימים. שאם לא כן יזכו גרמנים רבים (כמה?) להנחה לא מוצדקת ממך. הלא כן ? |
|
||||
|
||||
בבקשה, כמת את הקבוצות של הנאצים. אני עדיין משוכנע יחסית שבניגוד לטענה המקורית של עוזי, כאן: תגובה 98532 שנגדה טענתי, הנאצי הטיפוסי לא ניפץ גולגלות עוללים ולא שיסה כלבים ביהודים. הדיון נסוב על ההשוואה בין הנאצי הטיפוסי לכהניסט הטיפוסי, וכעת עלינו לאפיין את אותם "טיפוסיים". |
|
||||
|
||||
כל חבר במפלגה הנאצי היה נאצי בערך כמו שכל חבר במפלגה הקומוניסטית בברה''מ היה קומוניסט, ו(במידה מופחתת) כמו שכל חבר מפא''י בשנותיה הראשונות של ישראל היה סוציאליסט. השאלה שצריך לשאול, אם כן, היא מה ההגדרה של ''נאצי טיפוסי''. אם כי יש לי הרגשה שהטחת עוללים בקירות דווקא הייתה הנאצי הקיצוני, או אולי יותר מדויק - הנאצי האפיטומלי, או המופתי. |
|
||||
|
||||
לא, אני גם לא חושב שזה היה הנאצי האופטימלי. השמדת היהודים הייתה סוד בממשל הנאצי - אף אחד לא עשה כתבות צבע למוספי סוף-השבוע על "השמדת היהוים היעילה באוושוויץ - הכנסנו תנורים חדשים!1". למיטב זכרוני, המדיניות הרשמית (כלפי הציבור הגרמני והעולם) דיברה יותר על גירוש או על "הסכנה היהודית לעולם" אבל לאו דווקא על השמדה המונית, ובטח שלא על ריצוץ גולגלות עוללים וגו', כלומר לא היה בכך שום מופת. 1 סליחה על חוסר הטעם, I'm trying to prove a point here. |
|
||||
|
||||
הספר ''תליינים מרצון בשירותו של היטלר'' טוען אחרת, והוא טוען גם ש''הנאצים הממוצעים'' די ברצון ''הטיחו ילדים יהודים בקיר'' כשניתנה להם ההזדמנות לכך, למרות שלא היו חייבים (לטענתו מי שסירב לא נענש בצורה כלשהי). אבל מי אני שאכנס לויכוח הזה, במיוחד כשהספר לא לידי... |
|
||||
|
||||
אני מודה שלא קראתי את "תליינים מרצון...", מישהו יכול לתמצת את החלקים הרלוונטיים עבורנו? |
|
||||
|
||||
כמה קישורים שדוד גוגל הביא: |
|
||||
|
||||
גם בלי הספר לידי, זו לא טענה מופרכת כשחושבים על הניסוי של מילגרם שהוכיח עד כמה ציות לסמכות ותחושת הקהילתיות משמעותית לאדם, עד כדי מתן שוקים חשמליים לאנשים חפים מפשע. |
|
||||
|
||||
מי זה בדיוק "סיכמנו"? מה שכתבת הוא אכן טעות שכיחה שכן לא בוואנזה הוחלט על ההשמדה -זו היתה התכנסות של הדרג המנהלי הבכיר (במושגים שלנו: ועידת מנכ"לים של משרדי הממשלה הרלבנטיים) שנועדה להבטיח שיתוף פעולה מלא מצד כל זרועות הממשל במימוש הפתרון הסופי, ומה שלא פחות חשוב - להבהיר כי זרוע הממשל שמובילה את כל הענין ושלה ניתן מנדט לכך ע"י הפיהרר היא המשרד הראשי לבטחון הרייך בראשות היידריך - יו"ר הועידה ומי שיזם אותה. לגבי מועד ואופן קבלת ההחלטה על הפתרון הסופי - הנושא נתון במחלוקת בין החוקרים. ולגבי "הנאצי הטיפוסי" - מה שחשוב לדעתי הוא לא מספר הרוצחים בפועל (שאם מרחיבים את היריעה כמו שעשה גולדהאגן ניתן להגיע למאות אלפי אנשים): מחקרים שנעשו בשנים האחרונות חשפו תמונה על פיה כל קבוצה כמעט אקראית של גרמנים שהוטל עליה לקחת חלק במעשי רצח המוניים עשתה את המוטל עליה ביעילות רבה - גם אם אנשיה לא היו נאצים מושבעים פעילים. אם תרצו, יש בכך אולי קווים מטרידים לדמותו של "הגרמני הטיפוסי". |
|
||||
|
||||
קווים מטרידים לדמותו של "הגרמני הטיפוסי"? מה גורם לכך? שילוב קטלני של בירה עם כרוב כבוש? אולי מדובר בכלל בקווים מטרידים לדמותו של "האדם הטיפוסי" ללא קשר ללאומיותו? האם ידוע לנו על קבוצה כמעט אקראית של אמריקאים/שוודים/סינים או בני כל לאום אחר שהוטל עליה לקחת חלק במעשי רצח המוניים ושלא עשתה את המוטל עליה ביעילות רבה? נדמה לי שלא. אותם מחקרים שנעשו בשנים האחרונות, שכחו לבדוק את קבוצת הביקורת. מישהו רוצה לבדוק מה תהיה תוצאת המחקרים אם נבדוק כל קבוצה כמעט אקראית של {X} שהוטל עליה לקחת חלק במעשי רצח המוניים, עבור X= פלסטינאים? X= ישראלים? X= קמבודים? X= אמריקאים? _______ רק למען הסר ספק: אין צורך לחזור על הנסוי. רק לבדוק את התוצאות מהנסוי שכבר נערך. |
|
||||
|
||||
דומה שאין מחלוקת שהמאפיין את הגרמני הטיפוסי - יותר מעמים האחרים - הוא: סדר. יעילות. צייתנות. הפיקוד הנאצי בנה את תוכניותיו על התכונות המוצקות הללו. |
|
||||
|
||||
דומה שאין מחלוקת שהמאפיין את הישראלי הטיפוסי - יותר מעמים האחרים - הוא: החשש לצאת פריאר כושר אילתור חברותא על סמך תכונות אלו אפשר לצפות לאחוזי הצלחה שאינם נופלים מאלו של הגרמנים, אם וכאשר (1) הפיקוד ישראלי יבנה תוכניות מסוג התוכניות האמורות. ________________ רק למען הסר ספק - אני מאמין ומקוה שהפיקוד ישראלי לא יבנה תוכניות מסוג התוכניות האמורות. |
|
||||
|
||||
יש לנו מקרה מבחן: טבח כפר קאסם ב-1956, המעשה הזוועתי ביותר בתולדות צה"ל. מחלקה בפיקודו של סגן פירשה פקודה עמומה ומעורפלת של מפקדת הגדוד פירוש רצחני, ואכן ביצעה רצח נתעב של לא-לוחמים. אכן: מקרה של צייתנות אטומה ועיוורון מוסרי. אבל יש לנו גם קבוצת ביקורת: שתי המחלקות האחרות באותה פלוגה ושתי הפלוגות האחרות (שש מחלקות) של אותו הגדוד פירשו אותה פקודה ברוח צבאית-חיילית אנושית, וביצעה את פקודת העוצר תוך הקפדה על כך שאיש לא ייפגע (פרט למקרה אחד שהיה למעשה תאונה). בלי אפולוגטיקה וצדקנות: בתוך מרחב הפעולה, ההכרעה, השיקול המוסרי והאחריות האישית שיצר מצב המלחמה הקיצוני היה היחס 8:1 בין כישלון מוסרי מחפיר לבין הכרעה מוסרית נכונה. מותר לשער שגם כמה תכונות יהודיות-ישראליות הנחשבות טיפוסיות מילאו כאן תפקיד: רגישות יהודית למצב הקורבן, האינסטינקט האינדיווידואליסטי היהודי והישראלי, היוזמה האישית והראש הגדול (הקשורים ביכולת האילתור). וכמובן ההקשר הכללי של מערכת צבאית-פוליטית המחוייבת רשמית לערכים שאיפשרו אחריות מוסרית זאת, להבדיל ממערכת (הגרמנית למשל) שעודדה רשמית אכזריות ורצחנות. יש לנו סיבות טובות לביקורת עצמית; אין סיבות טובות לשינאה עצמית. |
|
||||
|
||||
ובכן, ראשית הניסוח שלי ("אם תרצו, יש בכך אולי קווים מטרידים לדמותו של "הגרמני הטיפוסי"") היה בלשון מהוססת משהו ולא נחרצת או קטגורית -כפראפראזה על הכותרת אודות הנאצי הטיפוסי. שנית רציתי להדגיש שמחקרים עדכניים (ולא רק בהקשר היהודי - ראה למשל ספרו של פרופ' עומר ברטוב "צבאו של היטלר") מערערים על תמונה קודמת על פיה רוב הגרמנים היו אדישים/בורים/חסרי אונים/תומכים פאסיבים לנוכח מעשי הזוועה שבוצעו על ידי גרעין קשה של נאצים קנאים. אגב, קבוצת ביקורת מסוימת יכולים לשמש האיטלקים - באזורי הכיבוש שלהם פקודות דומות על זיהוי היהודים, ריכוזם, מצוד אחריהם וגירושם בוצעו בצורה חלקית ביותר - לא רק בגלל יעילות פחותה או שחיתות אלא פשוט בגלל הזדהות מועטה עם המטרות ואי תפישת היהודים כאויב שיש לרודפו עד חורמה. עבור יהודים בצרפת או יוון - המעבר מאזור הכיבוש הגרמני לאיטלקי היה שקול להצלה. |
|
||||
|
||||
דוגמה אחת קשורה לפקידים איטלקים באיזור הכיבוש בצרפת. הם קיבלו פקודה לסייע לגירוש היהודים משטחם, ולשתף פעולה באופן מלא עם הגרמנים. בתגובה גילו האיטלקים מפגן מדהים של חוסר יעילות ביורוקרטית (במכוון. היה פקיד אחראי שכל פעם היה מופיע, מוריד פקודה ונעלם לחודש, בעוד הגרמנים מחפשים אותו והאיטלקים אומרים ''הנושא בטיפול''). עד שהגרמנים לא הצליחו לגרש מאותו אזור יהודי אחד. הצרפתים, לעומת זאת, שיתפו פעולה יפה מאוד. אנשי הס''ס בתפקידים דומים, גילו התלהבות הרבה מעבר לתפקידם. על הדוגמה הזו קראתי אצל יעקב לזוביק, ''הפקידים של היטלר'' (קראתי את גרסת הדוקטורט, לה קראו ''פקידים לא רגילים''. נדמה לי שהספר הוא כפי שהזכרתי קודם). |
|
||||
|
||||
כמדומני ספרו של לזוביק נקרא ''הבירוקרטים של היטלר''. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |