 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני דוקא מאד אוהבת את מכאל אוחיון, ולדעתי נקודת ההתיחסות אליו במאמר שגויה - הוא אינו בלש "פילם נואר" אלא במפורש אחיו הישראלי הקט של הבלש בעל דמות היגון, קצין המשטרה הבכיר, המשורר הרגיש, האלמן שבור הלב, ובעקר מגדולי הבלשים הבריטים, הלא הוא אדם דלגליש של פ. ד. ג'ימס. ואת א.ב. יהושע אני לא סובלת אישית, אז אני לא קוראת יותר ספרים שלו (1). (1)לקחתי שני קורסים איתו באוניברסיטה, בשניהם לא הסכמתי לניתוח ספרותי שלו, ובשניהם הוא קרא לי מטומטמת. הקורס השני היה אגב סמינריון של התכנית למצטינים. אף אחד בכיתה לא הסכים עם הניתוח שלו לסיפור של קרבר אז הוא קרא לכולנו מטומטמים (2). (2) אני צריכה להגיד לכם מה האי קיו הממוצע בתכנית למצטינים של האוניברסיטה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תוכלי אולי לומר מה היה הניתוח שלכם? ומה שלו? ולאיזה סיפור את מתייחסת, כמובן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוב. הסיפור היה ''קתדרלה'' והוא טען למסרים סמויים של מתודותוגיות נוצריות ביחס לאהבת הנכה או משהו, ושהעיור שנוא על המספר כי הוא מזכיר לו את כשלונו להיות נוצרי טוב, ובגלל זה קתרזיס החיבור ביניהם הוא דרך הקתדרלה. אנחנו אמרנו שזה יופי של סב-טקסט, אבל יש גם טקסט פשוט. הוא שונא את העיור בגלל שהנישואים שלו הם כישלון, בעוד שהעיור ממש מיודד עם אשת המספר, ויש ביניהם יחסי חיבה אמיתיים מהסוג שהמספר לא חווה וכניראה גם לא יכול לחוות. בנוסף לזה הוא מקנא גם בגלל שהעיור מישש את פניה של אשתו - כלומר היה ביניהם מגע פיזי (אף כי לא מיני). פרופ' יהושע טען שמה פתאום, ולא הבנו את הסיפור, ואנחנו מתארים רגשות לא הגיונים, ושלמה שמישהו בכלל ירגיש קינאה כי גבר אחר הצליח להגיע לקירבה עם האשה שאיתה הוא עצמו מנהל מערכת יחסים כושלת. נו טוף. בשום מקום לא טענו שהניתוח שלו לא יכול להתקים ברמת הסב טכסט (למרות שאני מצאתי שהוא מאולץ במקצת), אבל הוא המשיך לטעון שמה פתאום, ואך ורק הניתוח שלו הוא הנכון, ושלנו לא הגיוני. כנראה שקרבר נגלה לו בחלום או משהו ונתן לו לוחות אבן עם הניתוח הזה, כי ככה הוא התנהג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בשביל מי שרוצה לקרוא את הסיפור המצויין הזה. עם כל הסאב טקסט, קארבר מצטיין במיוחד בטקסט עצמו, בדרך שלו להציג מערכות יחסים מנוכרות בין דמויות, והתפתחות רגשית. זה גם מה שקורה כאן, לדעתי. כאשר המספר לומד לחבב את העיוור (שהניכור כלפיו צועק לשמיים בהתחלה, כשהוא לא מסוגל להביע שום אמפתיה על אובדן האישה, אפילו לא לתת לעיוור שם), ובמקום לפחוד ממנו (מהעיוורון, ממערכת היחסים החמה בין העיוור לאשתו שלו), הוא מצליח לעבור תהליך של התפתחות רגשית, לחבב את העיוור ולהשלים באמצעותו חסכים רגשיים. אגב, גם אנשי "לדפוק את הראש בקיר" עשויים למצוא בסיפור עניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מחזיק בעמדה שכל ניסיון לפרש יצירת ספרות הוא בסופו של דבר ניסיון של הפרשן לפרש את עצמו ומה הוא מבין מהיצירה הזאת ולא ניסיון אמיתי לחדו לנבכי המחבר שהוא ניסיון שכמעט נועד לכישלון. לעניות דעתי רוב המרצים והחוקרים היום של ספרות בדומה ליהושע עוסקים בפרשנות סוביקטיבית משלהם שאפםשר להסכים לה ואפשר להתנגד לה ורק מעטים מאוד מהם כמו נורית גוברין ואבנר הולצמןוהילל ברזל עוסקים בחקר אוביקטיבי של תולדות הספרות . אני מוצא תופעה זאת כמצערת ביותר . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עוד הפירוש קשור לטקסט ולא מאולץ, וכל עוד יש הבנה שזה לא הפירוש האפשרי היחיד, זה נראה לי בסדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם את צודקת. אוחיון שייך למועדון של דלגליש, הבלשים הקשוחים עדיני הנפש. אמנם דלגליש זכור מאד לטוב אך זה בזכותו הגדולה של רוי מרסדן - מי זוכר את הימים הטובים של הסדרה המופלאה the sandbaggares (יש לי כמה קסטות שהקלטתי לפני שנים). אבל, גם אצל דלגליש היתה נפילה. הסדרות הראשונות היו נהדרות, במיוחד זו שאדם (אם מותר לי לפנות אליו בגוף ראשון) התאהב במולי"ת וכמעט כמעט הוציא את ספר שיריו לאור. הסדרות האחרונות (הקצרות יותר) כבר הפכו לנוסחתיות ושבלוניות (אולי באשמת הבמאי ולא הסופרת). מי שבאמת מסמל, בהצלחה מסחרית יותר גדולה, את הבלש בעל נפש האמן, הוא אינספקטור מורס בכיכובו של ג'והן ת'או. הפרק האחרון, בו הוא נפטר, עורר סערה בקרב הצופים. בהלוויה של מורס ניגנו את וואגנר. למעשה, אולי הם כולם בנים חורגים לבלש הכנר חובב האופיום, שרלוק הולמס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכרת בהתרגשות את the sandbaggers (נראה לי משום מה שהכתיב שלי יותר נכון אבל אני לא מתווכחת, הקסטות אצלך). רון, מותר לבקש משהו (אתה חייב לי את דב"א)??? אשלח לך את הקסטות ואת דמי המשלוח ואת עלות זמנך היקר אך *אנא* הקלט גם לי (בשיטה מתאימה לארץ, לא זוכרת אם זה PAL או NTSC)??? Pretty pretty PLEASE??? והסיבה שאני כותבת כאן ולא בדואל היא שהמפלץ שלי קרס ואיבדתי אם כל המידע החיוני שהיה בו.בהתנצלות כנה על שהפרעתי למנוחת האיילים הנכבדים האחרים. שוב תודה מראש ושבת שלום ריקי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |