בתשובה לג. שמעון, 01/10/02 0:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שמעון, אני מקווה שלמרות חוסר התפעלותי מהספר הזה, לא תפסיק להמליץ לי על ספרים. בכל זאת, לא היתה זו קריאה לבטלה כי מסתבר שהייתי צריך לקרוא את הספר במסגרת המטלות של חוג הקריאה בו אני משתתף. כפי שכתבתי במאמר, נראה לי שיהושוע ניסה לקדם בספר תזה מטא-פוליטית תוך נסיון נואש לאמר משהו עמוק וחכם על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. יותר מזה, לדעתי הוא ניסה למצוא את הפתרון הקוסמוגני בה' הידיעה לקונפליקט, אולי בתקווה לחשוף סוף סוף את מהותו הקמאית-פילוסופית-פואטית של הסכסוך (או לפחות לגלות אספקט זה אוט אחר שלו). לצורך קידום סדר היום הלא כל כך סמוי שלו, יהושוע אכן משתמש באותן שתי הרגליים שתארת, אבל התפרים שלו הם כל כך גסים, התיבלון שלו כולל יותר מדי תבלינים במינון יתר וכל התבשיל סובל בסופו של דבר מחוסר עידון. במקום להביא לנו קסם קיבלנו כישוף. בתגובה אחרת לגמרי כתב אחד בשם יו לטלה בר, שההבדל בין סופר מצויין לטוב הוא שהמסרים אינם מורגשים ברומן המצויין ואילו ברומן הטוב (או הגרוע) המסר הוא הספר. אני חושב שההגדרה הזו עולה בקנה אחד עם מה שכתבתי בביקורת (ראה פסקא אחת לפני הסוף). אם יצא לך לקרוא את יוסל בירשטיין, תוכל וודאי למה אני מתכוון כשכתבתי שיהושוע האחרון חסר עידון. (אני לא מתכוון לצמצום) |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |