|
||||
|
||||
בית הדין הבינ"ל בהאג אך זה נולד, וכבר ננעץ המסמר הראשון בארונו: תמצית עבור מאזינינו שנמנעים מלינקים מטעמי מצפון: האיחוד האירופי מאשר לכל המדינות החברות בו להגיע להסכמים דו-צדדיים בינן לבין ארה"ב, על אי הסגרת חיילים, דיפלומטים ופוליטיקאים אמריקאים להאג, על פשעי מלחמה ופגיעה בזכויות האדם. |
|
||||
|
||||
ראשית כל, הכתבה כתובה בלשון עתיד. אני לא יודע אם זה באמת ייצא לפועל, אבל אם כן (רשום שגרמניה ומדינות סקנדינביה מתנגדות. אני מנחש כי גם מדינות בנלוקס מתנגדות, וסביר להניח כי גם צרפת) - זו בושה וחרפה, שמערערת מן היסוד את הצידוק המוסרי של בית הדין הזה. גם לא ברור לי בכלל מה "דו-צדדי" בהסכם הזה? אילו ויתורים עושה, בדיוק, ארה"ב? בקיצור, זו עוד דוגמה לצביעות המוסרית (המשולשת?) האמריקאית, שהורסת בכוח הזרוע והדולר כל סיכוי לעולם טוב יותר. |
|
||||
|
||||
מה אם המדינות האחרות החותמות על הסכמים אלה? הן קורבנות חפות מפשע של האימפריאליזם האמריקאי? ומה אם האיחוד האירופי? האם הוא לא צבוע לפחות כמו ארה"ב, בהנחה שיאשר דבר כזה? |
|
||||
|
||||
קרבנות של ה(נאו)אימפריאליזם האמריקאי, בהחלט. חפות מפשע, לא בהכרח. אני לא בא לנקות את מדינות האיחוד האירופאי, אם אלו אכן יאשרו את העניין (ואסור לשכוח כי זה לא מחייב - כלומר, בהחלט יכול להיות שאחרי אישור האפשרות לחתימת הסכמים כאלו, רק בריטניה ואיטליה יממשו אותה, למשל), אבל עיקר הזעם שלי בהחלט מופנה כנגד ארה''ב, שמנסה לקרקע את בין הדין הבינלאומי מיומו הראשון, תוך כדי שימוש פסול בכוח העצום שהיא מחזיקה בידיה - כוח הזרוע וכוח הדולר, כמו שציינתי. עדיף כבר שארה''ב תמשוך את חתימתה מאמנת רומא, ותציג את הצביעות המוסרית שלה בצורה גלויה לכל, ולא במעשים חתרניים שנועדו לנטרל את מימוש האמנה בפועל. מבחינה זו, אין זה מפתיע מדוע האנטי-אמריקניזם הוא כה נפוץ בחוגים רחבים של האוכלוסייה האירופאית כיום (חבל שזה לא מתבטא יותר גם במדיניות של האיחוד, למרות שיחסה של גרמניה למתקפה על עירק הוא דוגמה מעודדת לשינוי בכיוון זה). |
|
||||
|
||||
יתכן שיש טעם בקרקוע בית הדין הבינלאומי הנ''ל, אם קיים חשש סביר שהוא יהפוך לכלי ניגוח כלפי מדינות דמוקרטיות על ידי מדינות לא דמוקרטיות. יתכן שיש טעם עקרוני יותר לפגוע בכוחו של בית דין בינלאומי זה, שכן לרוב נוצרת ממשלה זמנית, וחשוב מכל, בעלת סמכות, כתנאי מקדים לקיום בית דין במתחם מדיני כלשהו, שכן על מנת שיהיה לבית דין משמעות, עליו להיות משורת על ידי מערך אפקטיבי של אכיפה, שלא קיים כיום, גם כאשר בית הדין כבר פעיל, לכאורה. אבל כל זה סובב סביב חוסר-הסכמה ביננו שכבר דשנו בו קודם. |
|
||||
|
||||
זה אמור להיות מאושר היום. דו-צדדי לא במובן של reciprocal, אלא בין מדינה א וארה"ב, מדינה ב וארה"ב, וכו. לעומת הסכם בין האיחוד כולו לבין ארה"ב. (אם יש לך מלה טובה יותר, אשמח לשמוע). |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
העניין אושר- [ובעניין המינוח, באנגלית כתוב bilateral. לא שזה משנה לעצם העניין...] |
|
||||
|
||||
כולי תקווה כי בסופו של דבר, המדינות שלא יחתמו, כן יגישו תביעות כנגד הפושעים האמריקאים, אפילו במחיר הרגזת הממשל וערעור הקואליציה. יחד עם זאת, אין ספק שמדובר בפגיעה חריפה בכוחו המעשי והמוסרי של בין הדין הבינלאומי. (הופתעתי לקרוא כי 12 מדינות לא-אירופאיות כבר חתמו על הסכמים כאלו עם ארה"ב. מישהו מוכן לחפש רשימה של מדינות אלו? אני עסוק קצת...) |
|
||||
|
||||
ארה''ב מתחייבת לאותו הדבר בדיוק. כך למשל, אם איזה צרפתי שהתעלל כחייל באלג'יראים יתפס בארה''ב, הוא לא ישלח להאג, אם יחתם ההסכם. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |