|
||||
|
||||
ובכן, באמת "מדוע החזקת שטחים שנכבשו במלחמת השחרור מוסרית יותר מהחזקת שטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים"? אנסה גם אני לתת תשובה, מהבחינה המוסרית (שאין לה הרבה קשר לניתוח הפוליטי-מעשי). התשובה שלי היא גם מנקודת מבט של היום, לא של מה היה מוסרי יותר ב-49 ומה ב-68, למשל. התשובה שלי היא שהשאלה לקויה. לא שהיא חסרת טעם לחלוטין, אבל אם תחליף את המילה "שטחים" במילה "אנשים" כבר תקבל תשובה די ברורה (מן הסתם אפשר לפתח גם כאן סימפוזיונים אינסופיים מה מוסרי ומה לא, אבל ברור שיש הבדל ברור). ואם תתעקש לקבל תשובה על שטחים, אתחכם ואענה שבשטחים שנכבשו ב-48 יושבים, חוץ מיהודים, אנשים שרובם המכריע, גם אם לא פטריוטיים גדולים למדינה היהודית, מעדיפים כנראה להיות אזרחי המדינה על אפשרויות אחרות, והם אכן אזרחי המדינה פחות או יותר שווי זכויות. בשטחים שנכבשו ב-67 יושבים, חוץ מיהודים, אנשים כבושים. אני מדבר, כמובן, על יש"ע (ועל דרום לבנון, עד לא מזמן). הגולן (וסיני) זה סיפור אחר לחלוטין. שם אני מסכים איתך שאין הבדל מוסרי רב מכיבושי 48. אם יש סיבות להחזיר אותם, הם נעוצות בשיקולי תועלת, שיכולים לתפוס (באופן עקרוני, לא בהכרח מעשי) גם לשטחי 48. |
|
||||
|
||||
אתה מסביר את ההבדל בשני עניינים: א. השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים היו מאוכלסים אוכלוסיה ערבית צפופה יותר. ב. הערבים שגרו בשטחים שנכבשו במלחמת השחרור רצו להיות אזרחי ישראל. אני חולק על שני הדברים. אזור הגליל, למשל, שמעבר לגבולות החלוקה שנכבש במלחמת השחרור היה מאוכלס באוכלוסיה ערבית בלבד ולא היה בו אפילו יהודי אחד לרפואה. שנים רבות , הייתי אומר עשרות שנים עברו עד שנוצר שם איזון בין יהודים וערבים מבחינת גודל האוכלוסיה. אשר לרצון השונה, גם כאן אני חולק עליך. ערביי ישראל קבלו את אזרחות המדינה מטעמים פרגמטיים ולא בגלל איזה הבדל מהותי בגישה. מדובר באותם אנשים עם אותם רצונות ומאוויים, שאולי קצת התעדנו במשך שנים של חיים עמנו. אני חושב שערפאת נתן לכך ביטוי בנאום שלו בעזה עם חזרתו לשם. המשפט האחרון שסגר את נאומו היה" "ולבסוף אני רוצה לפנות לאחנו הפלשתינים אזרחי מדינת ישראל: אל תשכחו שאתם פלשתינים." אני חושב שכל התבטאות של איש ציבור שלהם כחבר כנסת תוכיח שהם כלל לא שכחו. |
|
||||
|
||||
לא אכנס כאן לדיון על ההבדלים בין תש"ח לתשכ"ז, אבל עובדות: לדבריך, "אזור הגליל, למשל, שמעבר לגבולות החלוקה שנכבש במלחמת השחרור היה מאוכלס באוכלוסיה ערבית בלבד ולא היה בו אפילו יהודי אחד לרפואה" אם כך, בדרכה לאן היתה שירת יחיעם? להביא מזון לתושבי תרשיחא הנצורה? למי הצניחה אלמנתו של אורד וינגייט את התנ"ך של בעלה? לתושביה הערבים של מלכיה? אכן, תל חי ננטשה כבר מיד לאחר קרב הגבורה של יוסף טרומפלדור וחבריו, בי"א אדר תר"פ, אבל כפר גלעדי, אליה נסוגו מגיני תל חי, היתה אז, ישנה גם היום, ולא חדלה להתקיים בין לבין. אז לא היה אפילו יהודי אחד לרפואה? אלו הן רק שלש דוגמאות, לקיומו של ישוב יהודי (אכן, דליל) לכל רוחב הגליל. אגב, לא רק שמאלנים, ששכחו מזמן מה זה להיות יהודים (כדברי אחד מראשי ממשלותנו), היו בגליל בתש"ח. כידוע יהודי צפת ניצלו מהרעה אשר ציפתה להם בזכות הנס והמעשה - הנס הגדול, בואו של כח הפלמ"ח, והמעשה אשר עשו תושביה היהודים של צפת בקוראם פרקי תהילים. |
|
||||
|
||||
אכן, הנימוק שהובא ע"י ירדן, עם כל האפיל שלו, אינו מדויק עובדתית. אין צורך לרדת לפרטי פרטים כדי לדעת שבמלחמת 48' נכבשו, גורשו, נהרגו ודוכאו אלפים רבים של פלסטינים תושבי הארץ. מעשה הכיבוש הקולוניאליסטי היהודי של פלשתינה הינו עוול אנושי ממדרגה ראשונה, וכל נסיון טשטוש יקרוס לעומת העובדות שאין להתווכח עמן: קבוצת אוכלוסיה אירופאית ברובה המכריע (עם בלי מדינה?) פורצת בסערה לתחום שלטון מנדטורי וכובשת אותו מידי ילידיו (ארץ עם עם!) הטבעיים מזה מאות בשנים בתואנה מופרכת למדי של איזשהו קושאן בדמות ספר תנ"ך. מופרכות התואנה אינה נובעת מאמונותיו של החתום-מעלה, אלא מהסיבה הפשוטה שרוב-רובם של הכובשים לא ירקו בכיוון של אותו קושאן ונספחיו (משנה, תלמוד ועוד) אלא לצורך של שימוש בו כקושאן. עד כאן היסטוריה. עם זאת, אין כל אפשרות מעשית להשיב את הגלגל אחורה, וגם לא יהא שום דבר צודק בנישול אוכלוסית מדינה שלמה, שקיימת בכל-זאת יותר מיובל, רק בכדי לאזן את כפות מאזני ההיסטוריה. לעומת זאת - הכיבוש שלאחר מלחמת 67' ניתן לתיקון ע"י הזזה של קבוצת אוכלוסיה קטנה יחסית ותיקוני גבול מסוימים. וזה, בקליפת אגוז, ההבדל. פרקטי ואפור ככל שיהא, אין בלתו. |
|
||||
|
||||
הצורה שבה אתה מתאר את תולדות ההתיישבות הציונית בארץ והקמת מדינת ישראל היא מוזרה ומעוותת. אין זה נכון שבמחצית השנייה של המאה התשע עשרה היה כאן יישוב ערבי מסודר. היה כאן אזור שומם שנשלט ע"י תורכיה ובו יישוב דליל של אוכלוסייה ערבית חלקה נודדת. אפשר לקרוא תיאורים של המצב בספריהם של מרק טויין ואחרים שביקרו כאן. לא היה שום הבדל מהותי מבחינת הלאום בין תושבי הארץ ירדן וסוריה ואז הם ראו עצמם שייכים לאותו עם. אגב הסורים קוראים עד היום לארץ ישראל בשם "סוריה הדרומית". אז ערביי ישראל לא ידעו שהם שייכים לעם הפלשתיני. והיה גם יישוב יהודי דליל. הייתה כל הזמן קהילה יהודית בצפת, וידוע שבירושלים מספר היהודים היה גדול ממספר הערבים בכל הדורות מחורבן הבית השני ועד היום. הציונים הראשונים שבאו להתיישב כאן לא נישלו איש מתושבי המקום. הם התיישבו במקומות ריקים, ובתקופות מסוימות קנו אדמות מבעליהן. פרץ האלימות הראשון בין היהודים והערבים היה תוצאה של מעשי שוד פליליים שעשו כנופיות ערביות ביהודים. רק מאוחר יותר קבלו מעשה האלימות האלה אופי לאומני. אבל תמיד האלימות באה מהערבים ליהודים, והיהודים נאלצו למצוא דרכים להתגונן. השתלטות על שטחים וגירוש ערבים בצורה אלימה אירעו רק במלחמת השחרור, ואולי לכך אתה מתכוון אבל אי אפשר להציג זאת ללא הרקע. הייתה החלטת או"מ על חלוקת הארץ, והחלוקה נעשתה פחות או יותר יחסית למספר התושבים. הישוב היהודי קיבל את ההחלטה והערבים לא קבלוה. הם רצו במלחמה. לא היהודים. ובמלחמה יש כללים של מלחמה. היו הרי גם אזורים מאוכלסים ביהודים שנכבשו בידי ערבים: קיבוץ בית הערבה, גוש עציון, הרובע היהודי. מה עשו הכובשים בנכבשים היהודים ? השאירו אותם במקום ברחמים ? בודאי לא. אלה היו כללי המשחק. אי אפשר לדרוש מצד אחד שינהג לפי כללים שונים מאלה שנוהג הצד השני. ובמלחמה הנוראה ההיא שבה אבדנו אחוז מהאוכלוסיה ניצחנו. מה לעשות ? איך כתב פעם אפריים קישון: "סליחה שנצחנו". לו הצד השני היה מנצח לא רק חלק מאתנו היה מגורש. כולנו היינו מגורשים. בדיוק כמו בגוש עציון. לי אין שום ייסורי מצפון שקשורים בהתנהגותנו אז , ואני מתפלא שצמח היום דור שמפתח לעצמו ייסורי מצפון כאלה. תופעה זו נראית בעיני עוד אחד מפלאי עולם. |
|
||||
|
||||
How does is this view of the arabs reconcile with the results of the last survey in Um-Al-Fahm, where over three quarters of the population said they prefer to remain in Israel?
For me it shows that arabs are not blind to economic and practical reasoning, even when matters of dignity and territory are concerned. |
|
||||
|
||||
איני יודע לאיזה קטע מדבריי, דבריך אלה הם תשובה, וגם איני יודע באיזה סקר מדובר ומה היה בדיוק נוסח השאלה, שאותה נשאלו תושבי אום אל פאחם. אני מניח שלו נשאלו אם היו מעדיפים להישאר במדינת ישראל או לקום ולעבור לתחום הרשות, בודאי היו מעדיפים להישאר. אבל אם הברירה היא שהרשות תגיע אליהם כלומר כל אום אל פאחם תיכלל בתחום הרשות הם יעדיפו זאת. אגף אם מה שהתחיל באוסלו ייתיצב ונגיע לאיזה שהוא הסכם זמני (בהסכם קבע איני מאמין), זה יהיה השלב הבא . לכך התכוון ערפאת בסוף נאומו עם חזרתו לעזה בדבריו אל ערביי ישראל: "אל תשכחו שאתם פלשתינים.". |
|
||||
|
||||
I was referring to the view that eliminating Israel is a very high priority of the arabs.
Ha'aretz reported a few weeks ago that a survey was held in Um-Al-Fahm, asking the inhabitants if they would like their city and the surrounding area to belong to a future palestinian state. More than three quarters of the respondents answered negatively to this question, citing superior standard of living in Israel and the more developed democracy as the main reasons. This shows something about the priorities of Israeli arabs. |
|
||||
|
||||
תוצאות הסקר שנערך לדבריך לפני כמה שבועות, אינן מתאימות להתבטאויות הפומביות של נציגי אותם ערבים בכנסת , כמו ההתבטאות של דהמשה ברדיו הפלשתיני שפרסמתי למטה לפיה בכל מקרה לא מדובר על שלום בין הפלשתינים וישראל. איני יודע מי הגוף המקצועי שערך את הסקר הזה, מה היה גודל המדגם, האם מדובר בסקר בודד שדוגמתו לא נערכה מעולם קודם לכן ומה הייתה מידת ההתאמה אם כן נערכו סקרים דומים. מה בדיוק היה נוסח השאלה וכו' הדבר הזה לא מסתדר לי עם הסתכלות ועקוב רב שנים אחרי התבטאויות אנשי הציבור הערביים. איני מאמין בו. |
|
||||
|
||||
Dov,
OK, so we need to agree on the facts. The survey was reported by Joseph Algazy in Ha'aretz of 1.8.2000, under the title "Umm al Fahm Prefers Israel". It dealt with proposals allegedly toyed with in the Camp David summit (that ended a few days earlier), about a territorial exchange between Israel and the PA: Leaving more settlements in the west bank under Israeli sovereignty in exchange for annexing the northern Meshulash area to the PA. After the survey was published, arab MKs went on a strong offensive, calling the land-exchange proposal a "transfer" and saying that Israel cannot just "pass" its arabs to another country's rule without asking them first. The MKs were visibly uneasy with this situation, that exposes the distance between their rhetoric and the reality. But the reality is in the survey, not in the speeches of Dahamshe, who must look militant in order to win popular support. Arabs had similar dillemas in East Jerusalem (a link: http://www.google.com/search?q=cache:www.dawn.com/20...), but since these residents don't enjoy full citizen rights, only a small group seriously considers Israeli rule. Inside Israel, arabs enjoy many more benefits and hence the majority doesn't consider the corrupt, authoritarian and economically poor PA as an alternative. From surveys and conversation with israeli arabs it is evident that they don't like Israel. But they value what it gives them: social security for the unemployed, relatively free speech, higher standard of living. Arafat is perceived as managing a corrupt and militaristic administration. The survey I cited just reaffirms that these views have practical consequences. |
|
||||
|
||||
יש משמעות גם לשאלות שמוצגות וגם למי שמציג אותן. במאמר נטען שיש להפריד בין מה שערפאת אומר לבני עמו לבין מה שהוא אומר לישראלים. אבל גם ציבור מסוים, כמו כל אדם פרטי, מושפע מצורת הצגת השאלות, ממה שהוא נשאל, וכן - גם מהשואל. האם התייחסו לזה במאמר? |
|
||||
|
||||
קראתי רק את תחילת דבריך (קצת קשה לי עם האנגלית.) מהתרשמות ראשונה אין בהם תשובה לשאלותיי, אבל יש בהם סתירה מסוימת לדברים שאמרת קודם, יש בהם אישור לדברים שאני חושב וכתבתי קודם, ויש בהם בעיות אחרות. אקרא את הדברים ביתר עיון הערב בבית ואשיב לך תשובה יותר מפורטת. |
|
||||
|
||||
תחילה ברצוני לחזור בי מהטענה שטענתי בבוקר כאילו יש סתירה בין דבריך האחרונים ובין דברים קודמים שאמרת. היה נדמה לי שיש כזאת, לאחר סריקה מהירה של דבריך, אך ככל הנראה טעיתי. הבה נמחק הערה זו מהפרוטוקול ונמשיך. 1. בדברים קודמים שלי פקפקתי באמינות הסקר הזה ובקשתי לדעת מי הגוף המקצועי שערך אותו (והצבעה על מאמר ב "הארץ" ושם של עיתונאי אינם מספקים דרישה זו), מה היה גודל המדגם, ואולי הכי חשוב, מה היה הנוסח המדויק של השאלה. עשיית סקרים וסטטיסטיקה הינה עניין למקצוענים, צריכה להיעשות בזהירות, וחשוב לדעת מי עומד מאחוריה ואחראי לה. לשאלות האלה לא קיבלתי כל תשובה. (בשנים שלפני גל העלייה מברית המועצות, כאשר שעריה היו נעולים והעלייה משם הייתה דלה התפרסמה ידיעה בזו הלשון: "מספר העולים מברית המועצות גדל השנה במאה אחוז. שניהם התיישבו באשדוד." אבל זאת כמובן רק בדיחה אחת מיני רבות על סטטיסטיקה. אם גודל המדגם שנשאר תעלומה, היה שנים מתושבי אום אל פאחם בלבד, גם הסקר הזה היה יכול להיחשב בדיחה.) 2. בדבריך האחרונים יש רמז לגורם שהיה יכול להשפיע על תוצאות המשאל. כפי שאתה מספר המשאל הזה נערך על רקע ההצעות להחליף את ההתנחלויות בכפרים ערביים בתוך הקו הירוק. הטענה הבסיסית שלי היא שערביי ישראל רואים עצמם חלק ממה שקרוי עכשיו "העם הפלשתיני". בכל מצב של חילוקי דעות בין מדינתם ועמם הם יתמכו בעמדת עמם. חבר כנסת ישראל אחמד טיבי ייתן לערפאת עצות איך לטפל ביהודים. הוא לא ייתן בשום מצב עצות לממשלת ישראל איך לטפל בערפאת. דראושה שהתבטא פעם במילים: "יש לי בעיה בין עמי ובין מדינתי" יצדד תמיד בעמדת עמו כשיהיו חילוקי דיעות וכו' וכו'. רעיון חילופי השטחים אינו מסתדר עם העמדה ותכנית השלבים הערבית. כפי שאני טוען כל הזמן מטרתם היא הכל. הסכמה כזאת אינה משרתת את מטרותיהם (אגב, מנקודת מבטו של "ימני" כמוני זה רעיון לא רע.) לכן כשמדברים על הסקר ההוא חשוב מאד לדעת אם הנשאלים ידעו שזה הרקע לכל השאלות (אולי אפילו הדברים האלה הופיעו כרקע בשאלון שקבלו), כי אם ידעו, אזי באופן טבעי תמכו בעמדת עמם, ותוצאות הסקר מצביעות, אולי, על הלוך נפש אצלם שדומה למה שאני חושב ורחוק ממה שאתה חושב. 3. אתה טוען שדהמשה משתדל להיראות קיצוני כדי לקבל תמיכה, ואין הדבר משקף את עמדת הפרט הערבי. אני מצהיר בזאת שדבריו אלה לא יחזקו את תמיכתי בו. האם דבריו הנ"ל גרמו לך לתמוך בו יותר ? אני מפקפק בכך. אם כך, בתמיכתם של מי הוא רוצה לזכות (כדי להמשיך ולקבל את משכורת הח"כ) ? בתמיכתם של אלו שחושבים הפוך למילים שהוא מוצא מפיו ? משהו לא מסתדר לי כאן. 4. אני רוצה להוסיף עוד פנינה לפינת הציטוטים (חוץ מדברי דהמשה שלא מדובר על שלום, הבאתי כאן גם את דבריו של ערפאת בנאומו הראשון עם חזרתו לעזה שבהם סיים את הנאום במילים ,ציטוט מהזיכרון: "לבסוף אני רוצה לפנות לאזרחי ישראל הערבים: אל תשכחו שאתם פלשתינים". ) ובכן, בזמן "מהומות הר חומה" הוקם אוהל מחאה בשטח. בין היושבים היה גם חסן תעמרי אחד מסגני ערפאת. עיתונאים שבקרו במקום שאלוהו: "מדוע אתם יושבים כאן בשקט כשחברון סוערת", והוא ענה באלה המילים: "אנחנו יושבים כאן בשקט ומחכים כמו שמחכים אחינו הפלשתינים אזרחי ישראל." 5. מדינת ישראל מבקשת לשקם ערבים ששיתפו עמה פעולה בכפרים ערביים. תושבי המקום רואים בהם בוגדים למרות שפעולתם עזרה למדינתם למנוע רצח אזרחיה. איך זה מתיישב עם תמיכה במדינה ? 6. למרות כל מה שאמרתי , איני שולל את האפשרות שערבים רבים מטעמי נוחות מעדיפים כרגע להיות תחת שלטון ישראל. אבל אין ספק שהם מזדהים עם עמם כפי שאמרתי קודם. כרגע קיים מצב שבו גם לערפאת אולי לא נוח לקלוט אותם. מדובר בתכנית שלבים. כפי שאומר תעמרה, כרגע עליהם לחכות. אך כשיבשלו התנאים והעמדה הכללית הערבית תהיה שעליהם לעבור, הגל הזה יגבר על כל שיקול פרגמטי רגעי. |
|
||||
|
||||
In the sixth point of your commment you mention the possibility that israeli arabs weigh their nationalistic sentiment on one side and the comfort of being israeli citizens on the other. I agree to this point and want to expand on it. If I understand you correctly, you say that for israeli arabs nationalism is far more important than persoanl comfort. In other words, they are idealistic people, ready to give up property and freedom of speech in exchange for territory, a flag and a hymn.
But killing the jews is against the selfish interest of israeli arabs, because the jews are responsible for their relative prosperity compared with the PA and Jordan - two other arab countries without oil. So the question is whether rational factors play a part in the thinking of israeli arabs. My opinion is that economic prosperity has a calming effect on them, just like it works everywhere else in the world. I would be glad to see evidence to the contrary. |
|
||||
|
||||
אקרא את דבריך בערב. אם אמצא לנכון אגיב. |
|
||||
|
||||
בדרך כלל מקובל לחשוב שהגורם העיקרי לאלימות מצד הערבים הוא תנאי חייהם הקשים, ורגשותיהם הלאומיים הם גורם משני. לפי תיאוריה זו פתרון בעיותיהם הכלכליות יפתור את רוב הבעיות, והרגשות הלאומיים לא יתבטאו באלימות. אני איני בטוח בכך כלל, אם כי לגורם הכלכלי בודאי יש משקל גם כן. הדרך שלי לבדוק נכונות של תיאוריות היא בראש ובראשונה התבוננות. כמו במדע. הבסיס לכל התיאוריות הוא התבוננות בסובב אותנו ומטרת התיאוריות להסביר את אשר רואות עינינו. וכאשר אני מתבונן באלה שמובילים את האלימות אצל הערבים ואת הזמנים בהם האלימות הזאת פורצת איני יכול להבחין כלל בקשר כזה, למרות שזה "הגיוני". אני מתכוון לכך שלמשל, המחבלים המתאבדים היו בדרך כלל אנשים בסביבות גיל העשרים, סטודנטים בדרך כלל ללימודי דת. לאנשים רווקים בגיל זה בדרך כלל אין בעיות כלכליות לוחצות. לא יכולת למצוא בין המתאבדים נאמר ראש משפחה שצריך לפרנסה, וחש על בשרו את הדחק הכלכלי. גם הסתכלות בזמנים בהם האלימות הרבה ביותר פרצה: מיד אחרי תחילת מימוש הסכמי אוסלו והסיכויים הרבים לעתיד טוב יותר, אינה מחזקת את התיאוריה הזאת. ואצל ערביי ישראל יש לאחרונה תסיסה, מספר ההפגנות האלימות וההתנגשויות עם המשטרה גובר. היו גם התארגנויות לפעילויות חבלה בעיקר בקרב הדתיים שבהם. האם זו תוצאה של מצב כלכלי הולך ומחמיר דווקא עתה ? אני איני חושב כך. אני חושב שזו דווקא תגובה למה שקורה מבחוץ. לדעתי מדובר בתחילת המבוא לשלב הבא. |
|
||||
|
||||
Dov,
I agree with the general approach of collecting facts and building a thesis. Still, I have a few remarks. Let's not base an analysis of israeli arabs on the tiny sample that includes their top politicians (say, 100 persons?) and the ideological terrorists (perhaps a few dozens inside the green line). For meaningful results, we need more robust statistical facts. Second, when trying to judge the relevance of economic factors to violent events, the time scale you use is perhaps too short. It is not simply that in a year when there is 5% rise in GDP there is 20% less terror. These processes develop over a long time scale of decades. As a first shot, here is my understanding of the relationship between economics and violence: When a group of people feel that they are so miserable that they have nothing to lose, or, at the other extreme, so strong they cannot possibly lose - then there is danger of widespread violence. According to this line of thought, if Israeli arabs are constantly aware of what they have to lose, violence will not erupt. |
|
||||
|
||||
חשבתי שמעשי הנאצים היו עוולה מדרגה ראשונה ומה שאנו עשינו היה מדרגה שניה או שלישית. אבל יכול להיות שאני טועה. אני לא מחפש צידוק מוסרי להקמת מדינת ישראל. ברור שהקמת המדינה בא על חשבונם של אחרים כמו שהקמת ארה"ב באה על חשבון האינדינים אבל למי איכפת היום מי חי שם לפני שלוש מאות שנה? הזמן ירפא הכל. אנחנו מנהלים יחסים פוריים עם הגרמנים למרות מה שעשו להורינו. מדינת ישראל קמה מתוך צורך הכרחי לתת פיתרון לעם היהודי ורוב העולם הכיר בצורך הזה. הערבים לא רצו לקבל את החלטת האו"ם ויצאו למילחמה. כשיוצאים למלחמה לוקחים סיכון. הם הפסידו - TAFF LUCK. רוב הגבולות בעולם נקבעו ע"י מלחמות. הם לא נקבעו ע"י אלוהים. אין פה שום קשר למוסר אלא למנצח ומפסיד. האם אתה צמחוני? אם לא אז גם אתה מאוד לא מוסרי. |
|
||||
|
||||
כשכתבתי ''אזור הגליל שמעבר לגבולות החלוקה'' התכוונתי לאותו אזור בתוך הגליל שהיה מחוץ לגבולות החלוקה. לא טענתי שהגליל כולו הוגדר בגבולות החלוקה כשטח ערבי. זה פשוט לא נכון. כל הגליל המזרחי היה אמור להיות שלנו לפי החלטת האו''ם. לכן כשדברתי על שטחים שכבשנו אז דברתי רק על מה שלפי החלטת האו''מ לא היה אמור להיות שייך לנו. ברור שהמלחמה התנהלה על שטחים משני הסוגים, כי הערבים רצו להעיף אותנו מכאן. אזור צפת ואצבע הגליל שאותם הזכרת לא שייך לקטגוריה הזאת. הזכרת כמה ישובים בגליל המערבי. נכון. היו קומץ כאלה, וכשכתבתי ''אף לא יהודי אחד לרפואה'' , הייתה זו הגזמה ספרותית. לא התכוונתי לסלף. |
|
||||
|
||||
תראה, גם אני אזרח ישראלי מ"סיבות פרגמטיות", ואני מכיר ישראלים לשעבר אשר מסיבות פרגמטיות לא רצו להיות אזרחי המדינה. למי בכלל אכפת? מי שמך לשופט מי "רוצה", למי "מגיע", ומה המוטיביציה של כל אחד ואחד? לפי ה "CIA Factbook" חיים בחבל הארץ הקרוי בפיך "ארץ ישראל" 9 מליון בני אדם. מתוכם, שישה מליון הם סוג א', ושלושה מליון הם סוג ב'. למי ממש איכפת מה ההבדל המוסרי בין שתי מלחמות ובין פיסת קרקע זו או אחרת? למה לחפש הבדלים מוסריים מתחת לאדמה כשהבעיה זועקת לשמיים? ישנם שלושה מליון בני אדם - שליש מכלל האוכלוסיה, אשר אותם אלו המקשקשים על "אבל מה ההבדל המוסרי?" מבקשים לשלול מהם את האפשרות להשפיע על חייהם ולחיות כאנשים חופשיים. את הנער בן ה 20 אשר חיי את חייו תחת כיבוש בחברון למשל, לא ממש מעניין מה ההבדל בין 48 ל 67. הרבה יותר מעניין אותו שמאז שנולד הוא איננו אדם חופשי, על לא עוול בכפו. |
|
||||
|
||||
הכותב הוא לא אלמוני, אלא אני. זה מה קורה כשכותבים מהעבודה. |
|
||||
|
||||
בזמן שהבוס שלך חשב שאתה עובד??? (: |
|
||||
|
||||
התעלמת לחלוטין מההסתייגות שלי בפתיחת תגובתי הקודמת: אני טוען להבדל מוסרי *היום* בין "ערביי 48" ל"ערביי 67". יכול להיות שגם כיבושי 48 לא היו מוסריים, אבל זה עניין מוקשה יותר (למשל, יחס הכוחות העצום לטובתנו אחרי 67, לעומת היחס הפחות מזהיר אחרי 48). היום אני מבקש להפסיק את מצב הכיבוש של ערביי יו"ש, ואתה טוען שאם כך עלי לבקש להפסיק את "כיבוש ערביי הגליל" או משהו כזה. מצטער, הרדוקציה הזו לא עובדת. ערביי ישראל קיבלו את אזרחות המדינה מטעמים פרגמטיים? הו, איזו אכזבה. אני לתומי חשבתי שהם התפעמו מהמילים "נפש יהודי הומיה". האם אתה מוכן לתת לערביי יו"ש את אותם הטעמים הפרגמטיים (שוויון הצהרתי לפחות, זכות הצבעה, וכל זה)? אם כן, אני איתך. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |