בתשובה לרון בן-יעקב, 26/09/02 22:46
שבלוניות מדומה 94335
עדי • בתשובה לרון בן-יעקב יום ה', 26/9/2002, 23:48
ספר זה דבר שונה מטלויזיה. בספר אתה ''בוחר'' את הדמויות, אתה מדמיין אותן כרצונך. יש לך חופש בספר. טלויזיה מראה לך מה שאתה רואה. היא מנסה להגיד לך איך אתה צריך לחיות את חייך. דמויות טלויזיוניות מהוות כיום מודל לחיקוי הרבה יותר מאשר דמויות ספרותיות, ואת האשליה שלהן הרבה אנשים מקבלים כמציאות ושואפים אליה.
שבלוניות מדומה 295272
גדי אלכסנדרוביץ' • בתשובה לעדי יום ו', 22/4/2005, 22:33
(עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא)

האם קראת (דוגמא בלבד) את "נשים קטנות"? הרי לך ספר שעם כל ה"חופש" שבו, מנסה גם מנסה (ואפילו בצורה בוטה) לומר לך איך אתה צריך לחיות את חייך. אני גם מניח שהספר הזה סיפק מודלי חיקוי למספר דורות. והוא, כאמור, רק דוגמא. כמה חופש יש לנו לדמיין את ג'ו? אפילו את השיער הקצר שלה כופים עלינו, לא כל שכן את אופיה ודעותיה. ההבדל המהותי היחיד בין טלוויזיה וספר, במובן של "החופש לדמיין", הוא שבטלוויזיה יש מראה עיניים. ספר עם תמונות מגביל בדיוק כמו טלוויזיה.

כמובן שההבדלים בין ספרים וטלוויזיה הם מהותיים, ואפשר להקדיש להם דיון שלם (הבדל בסיסי: ספר הרבה פחות מחוייב לתיאור של סיטואציות ממוקדות, והרבה יותר קל לו לגלוש בין זמנים ותודעות, ולספר כל מני דברים בהרחבה גם אם אינם נוגעים מיידית לסיטואציה שמתוארת בו, מאשר טלוויזיה - דוגמא קלאסית היא "מלכוד 22" שאין שום דרך לתרגם אותו למסך כלשהו, והנסיון רק הוכיח זאת), אבל "חופש"? לא, זה לא.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות