 |
אני מוצאת לנכון להסיט לרגע את נושא הדיון מהספורטאים העולים אל העליה הרוסית ככלל. בטיסת "סיביריה איירלנס" שיורטה ע"י טיל אוקראיני היו רוב הנוסעים יוצאי חבר המדינות ובהם גם אזרחים ישראלים שעלו לארץ, "רוסים" בשפת הרחוב. ארקדי דוכין, סיפר לאחר האסון שישב בבית קפה. אדם שישב ליד הביט בשידורי הטלוויזיה ושאל מי ההרוגים. "עולים מחבר המדינות", אמר לו מישהו, והוא אמר "אהה, רוסים". והמשיך כרגיל. כאילו כלום.
כל עלייה שילמה מחיר יקר. כל מהגר חווה קשיים. קשה להכריע האם קשיי העלייה הרוסית של שנות התשעים היו גדולים יותר מהקשיים שחוו עולי מרוקו בשנות החמישים.
הפיגוע בדולפינריום הראה שלמרות שחלקם של העולים מרוסיה עושים מאמצים כבירים להתערות. הצעירים הולכים לצבא, רוכשים את השפה, וקונים השכלה במוסדות לימוד ישראליים. הם עדיין מעדיפים להתגודד בקרב רוסים אחרים.
עולה כאן למעשה שאלת ביצה ותרנגולת. האם הרוסים הגיעו כקבוצה בפני עצמה שאותה הם מעוניינים לשמר או שמא יחס החברה הישראלית על מוסדות הממשלה שלה 1 הוא זה שיצר את אותה קבוצה שלא מעוניינת להתערות בחברה הישראלית.
1 ובעיקר יחס משרד הפנים להורים של חיילים לא יהודיים שנפלו בעת שירותם הצבאי
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש