|
||||
|
||||
בישראל הדת נתפסת כעניין של שחור ולבן, תפיסה קיצונית, אך מתאימה לסביבה בה היא מתקיימת. יש לתפיסה זו חסרונות ברורים, אך אפשר להתנחם בעובדה שמעט הדתות הקיימות הן ותיקות ומפותחות מאד ונלוות להן כמויות עצומות של מחקר תיאולוגי פנימי וחיצוני. בארה''ב לעומת זאת, הדת הפכה מזמן לעוד ביטוי של הפסאודו-אינדיבידואליזם. אתה יכול להיות הומוסקסואל מוצהר ונוצרי טוב, אוכל חזיר ויהודי ירא שמיים ובוודאי גם ימצא בקרוב פלג של מאמיני קרישנה שהחליטו שהצמחונות אינה מתאימה להם. כמובן שתוצר לוואי של הפרגמנטציה הזו היא העובדה שרבות מן הדתות הן לא יותר מאשר כתות בנות כמה עשרות או מאות בודדות של שנים ולעתים קרובות הבסיס האידאולוגי שלהן הוא רופף ביותר וקשור לאישיות המייסד (כמו למשל חיבתו של מייסד הכת המורמונית לנשים...). לגבי ה''דת לייט'', הפרוטסטנטיות אכן נראית ככזו, אך יש לשער שאם לא היית קרובה בהשקפתך להומניזם המערבי, מצוותיה עדיין היו נראות משונות למדי בחלקן. |
|
||||
|
||||
משום מה, לפרוטסטנטים האמריקאים ישנה לגיטימציה מוחלטת לא לעשות כלום, ועדיין להיות "נוצרי טוב". האפור כאן הוא הרוב, והאפור הזה כולל בערך כלום. היהדות מזכירה יותר את הקתוליות, שגם היא נוטה להיות שחור/לבן. הערת אגב - כפי שציינת, אחד האירועים המעניינים ביותר בעיר הזו הוא מצעד הגאווה השנתי, בו מיוצגים לא רק כל הכנסיות הפרוטסטנטיות, אלא גם כל זרמי היהדות, הכנסיה הקתולית, הגאים-המוסלמים והגאים-הפגאנים. |
|
||||
|
||||
על פי הסקר של אוניברסיטת מישיגן משנת 1997, 44 אחוז מהאמריקאים הולכים לכנסיה לפחות פעם בשבוע. גם אם נניח שנכללים בכך כל הקתולים, עדיין לפחות 18 אחוז מהפרוטסטנטים הם דוסים מספיק כדי למלא את מצוות הרשות הזו. |
|
||||
|
||||
הניחוש שלי הוא שה-44 אחוז האלה ממוקמים הרחק ממנהטן... וכן, הפרוטסטניזם אליו אני נחשפת הוא זה של חברים וקולגות, קבוצה מאוד הומוגנית ושאינה מייצגת את שאר ארה"ב. הם בטח חושבים שכל היהודים הם כמוני. |
|
||||
|
||||
סביר להניח. ככל שמתרחקים מהחופים, שיעור הנוצרים האדוקים עולה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |