|
||||
|
||||
"נסרב לשרת אם לא יושעה המג"ד שהתעלל" מדוע לא מכניסים אנשים אלו לאותה קטגוריה ביחד עם סרבני הגיוס אותם הכרנו (והכנסנו לכלא) עד כה? |
|
||||
|
||||
כי אין להם בעיה אידיאולוגית-פוליטית, אלא אישית. לשיטתם, אם ישעו אותו הכל יהיה שוב בסדר. ורק לי הבקבוק ההוא מזכיר את התועבות מ"הציפור הצבועה"? |
|
||||
|
||||
נניח לרגע שאכן בבעיה אישית ולא פוליטית עסקינן. אז אני מנסה להבין... האם הבעיה עם סרבני הגיוס והפתרון של הכנסתם לכלא נובעים מהמניע הפוליטי למעשיהם ולא מהמעשה עצמו? יש לנו שני אנשים שמעשיהם זהים : סירוב לשרת בצה"ל. לא ברור לי מדוע יש להחמיר דווקא עם האידאולוגים בעלי המישנה הפוליטית שביניהם (בלי קשר לצדקת/אי צדקת דרכם). |
|
||||
|
||||
נכון מה שאתה אומר על המעשה והמניע. אבל הם לא בדיוק מסרבים לשרת בצה''ל - הם מסרבים להמשיך לקבל פקודות מאדם שחשוד במעשים חמורים, ושאיבדו את האמון בו. עקרונית, הם יכלו לבחור בכל סנקציה אחרת. |
|
||||
|
||||
כתוב "קציני מילואים לרמטכ"ל: נסרב לשרת אם לא יושעה המג"ד שהתעלל" לא כתוב "קציני מילואים לרמטכ"ל: נסרב לקבל פקודות אם לא יושעה המג"ד שהתעלל" |
|
||||
|
||||
מצטערת, יש לי שבב על הכתף ואני מסרבת להסכים איתך מסיבות היסטוריות (אלא אם תגיד עלי או על ארוסי דברים טובים, אז איאלץ להסכים). |
|
||||
|
||||
לי אין שבב על הכתף. אני אפילו לא זוכר מה קרה לי לפני חמש דקות. על איזו סיבה היסטורית את מדברת? |
|
||||
|
||||
לא משנה, לא חשבתי אחרת. העיקר שעשיתי גילוי נאות ועכשיו אני פטורה. |
|
||||
|
||||
אולי כי הראשונים הם פוליטיקאים המתכסים באיצטלת מוסר והאחרונים הם חיילים רגילים שיש להם בעיה עם מפקד בשטח. יכול להיות? |
|
||||
|
||||
יכול להיות... אבל לא בטוח. חלק נכבד מהסרבנים אשר מצאו את עצמם יושבים בכלא, היו חיילים רגילים לחלוטין. לרובם אפילו לא היו קרניים. אני יודע שהמילה פוליטיקה הפכה למילת עוצמה שלילית בתרבות הישראלית אך אני מסרב להתיחס כך למילה. חברה כחברה יכולה להתמודד עם שאלות מוסריות רק בעזרת הדבר ה"איום" המכונה פוליטיקה*. אני אסתכן ואגיד זאת (מתנצל מראש) : פוליטיקה היא עיסוק חיובי. אינני מבין את הגדרת *כל* (או אפילו רוב) הסרבנים כפוליטיקאים ולא כאנשים פרטיים אשר פעלו יחדיו באופן מסוים. על מה הגדרה זאת מבוססת? האם סרבנות פרטית (בלי לערב גוף פוליטי וללא התקשורת) היא דבר לגיטימי על פי שיטתך? אינני מבין מדוע הם מוגדרים כפוליטיקאים המתכסים באיצטלת מוסר. האם לא יותר סביר להניח שאדם המסתכן בישיבה בכלא מאמין באמת ובתמים שהוא פועל על פי ערכי מוסר מסוימים? -------------------- * על מנת להוציא דברים אל הפועל. כמובן שיש גם את הדיון המוסרי/פילוסופי/תרבותי וכו' שאיננו מחויב לקשר פוליטי. |
|
||||
|
||||
אגב, וכדי לא להרחיק מראש קוראים פוטנציאלים, מדובר בספר טוב מאוד. מזעזע כמובן (עוד ספר לא להקריא לילדים לפני השינה, למרות שהוא מאוד מעשיר מבחינה חוייתית... והם אפילו יוכלו להבין אותו), אבל חובה לקריאה, הייתי אומר. |
|
||||
|
||||
אין לי שום בעיה להרחיק קוראים פוטנציאליים - מדובר בספר דוחה פיזית, מתועב ומזעזע, שמציג אפליה, אלימות, ניצול ודיכוי בצורה פורנוגרפית. קראתי אותו בשנות העשרה, ועד היום גורם לי לבחילה קלה בכל פעם שאני נזכרת בסצינות נבחרות. תגיד שאני אובר-רגישה, אבל אני לא רואה סיבה שאנשים צעירים יתעסקו דווקא עם הטינופת שכותב יז'י קושינסקי, על פני כל הצרות האחרות של המין האנושי. ילדים, היזהרו מטפילי שואה הנוטים לאוננות כפייתית. |
|
||||
|
||||
וואו, כנראה באמת לא קראת את הספר בגיל המתאים... או שאישיותית הוא ואת לא מתאימים. כן, הוא מזעזע. גם קן הקוקיה מזעזע. למעשה, זהו חלק מהזעזוע שבמעשה האומנותי, וקושינסקי הוא אמן, ללא ספק. הי! הוא אפילו הוזכר כאן באייל! תגובה 22007 אבל יש בינינו (ואולי לא אצל כולנו - שילחתי קריצה מחויכת לאיילת) הסכמה שהוא אינו מתאים לכל גיל. ובכל זאת, לא הבנתי מדוע את מכנה אותו 'טפיל שואה'. נראה לי הרבה הרבה יותר מדי קיצוני. |
|
||||
|
||||
הוא טפיל שואה בעיני, כיוון שלכאורה המסר אצלו הוא אנטי-שואה, אנטי-שנאת זרים ובעד סובלנות, והכל "מבוסס על סיפור חייו". בעוד שבעצם כל תיאורי ההתאכזרות שם עומדים בפני עצמם, גרפיים לגמרי, ממש להתענג מהם 1. ואני חושבת שלתת שוק חשמלי לחולה נפש זה דבר מזעזע, אבל לא מתקרב אפילו בחצי לרמת הזעזועים בציפור הצבועה. 1 איך שכחתי, יש גם סקס עם חיות. |
|
||||
|
||||
"ילדים, היזהרו מטפילי שואה הנוטים לאוננות כפייתית." חזק. יפריע לך אם אני אצטט אותך איפשהו ? עם קרדיט והכל כמובן... :) |
|
||||
|
||||
אתה רציני? בכל מקרה זה לא נראה לי רעיון טוב. גם כך משנתי מופצת ברשת ללא הפסק, בעזרת בוטים. |
|
||||
|
||||
את יודעת... במקום ובזמן הנכונים. נגיד אם אני נתקל לפתע פתאום ערב אחד בפאב בטפיל שואה שמנסה לגנוב לי את ההצגה מול יפהפית הערב בהצטדקויות יומרניות ופוזה מסיונרית. (נא לשים לב: יש לעשות הפרדה ברורה בין ניצול שואה או אדם הקשור באופן אישי לניצול שואה לבין "טפיל שואה" שהוא *אינו* אדם שנפגע או קשור איכשהו לאדם שנפגע בשואה, אך משום מה באופן מסתורי כלשהו כל חייו סובבים סביב השואה). |
|
||||
|
||||
אם הוא באמת מנסה לגנוב לך את ההצגה, אז נו בסדר. |
|
||||
|
||||
אם אני לא טועה, קושינסקי הוא באמת ניצול שואה, ואגב, גם סופר גדול. מזעזע, אבל החיים בתקופת השואה באמת היו מזעזעים. קושינסקי פשוט לא מנסה אפילו להסתיר את האמת המחרידה, ולכן החוויה של הקורא עלולה להיות טראומטית, כמו זו של ברקת. |
|
||||
|
||||
קראתי את הספר לפני המון זמן, אבל התחושה שלי הייתה שקושינסקי פשוט פורנוגרף של סבל (וגם קצת של מין), בלי יותר מדי שאר רוח. אבל קראתי אותו לפני המון זמן, ולא קראתי שום דבר אחר של קושינסקי. אם ירדו עלי מספיק חזק אני אשתדל לקרוא אותו שוב. |
|
||||
|
||||
אני חושב שדברים דומים אמרו על דה-סאד. קושינסקי פשוט מתח את הגבול עוד טיפה (ואגב, איפה הגבול: לי זה מזכיר קצת את האסלה במוזיאון). ובכל מקרה, זה באמת עניין שם טעם. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |