|
||||
|
||||
ואני נדהמתי לראות שהספר נקרא בעברית ''הגן האנוכיי'' וחשבתי לשאול את מר לבשן אם יש בכך איזה טעם. |
|
||||
|
||||
אנוכי - ש"ע; אנוכיי - ש"ת. |
|
||||
|
||||
ההבחנה נשמעת לי מלאכותית, במידת מה. אין כוונתי לפסול את השימוש ב''אנוכיי'', אלא להגן על השימוש ב''אנוכי'' גם כתואר השם. |
|
||||
|
||||
ביליתי כמה שניות בנסיון למצוא שמות-עצם שמסתיימים בתנועת i ולראות איך נגזר מהם שם-תואר. בסוף נותרתי עם מיודענו סמילי, ועם ההחלטה שאם ארצה לציין משהו שלו, אומר שהוא סמיליי. |
|
||||
|
||||
נשמע נורא (אנוכיי). ואני חשבתי שבעברית יש המנעות מהגיית yi אחרי i. מיץ - מה עם בכי ובכיין (או בכייני?), חצי וחצוי, יופי ויפה, אופי ואופייני? |
|
||||
|
||||
גם לי זה נשמע (ליתר דיוק: נראה) נורא. או נוראי. פיכסה. |
|
||||
|
||||
הגן האנוכי. לפי המילון שלי "אנוכי" הוא התרגום של selfish - כשמו של הספר באנגלית, בעוד "אנוכיי" הוא egoist (לא שאני יודע מה ההבדל). |
|
||||
|
||||
אם הייתי נדרש לתרגם אגואיסט לעברית דווקא הייתי משתמש ב"אנוכייני" (enokhyani). אבל זה רק אני. לא להתייחס. אני לא פה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |