|
||||
|
||||
אבל התפיסה הזאת קיימת רק אצל הפרוטסטנטים, לא אצל הקתולים, לא? |
|
||||
|
||||
על הנייר, היא קיימת אצל שניהם: הדוגמה של הכנסייה הקתולית תמיד כללה את הפרה-דסטינציה, דיבורים על קהילה בלתי-נראית (של נבחרים) בתוך קהילה נראית (של מאמינים נוצריים) וכדומה. אבל בשטח העניינים התמסמסו, והפרוטסטנים החזירו את הפרה-דסטינציה למרכז הבמה - בעיקר הקלוויניסטים (וראה מחקרו המפורסם של וובר על ההשפעה של הרעיון הזה על התפתחות הקפיטליזם). |
|
||||
|
||||
השיטות השונות והסותרות להגאל בנצרות: |
|
||||
|
||||
כמה דברים בקשר לבלתי נראים- גם אצל הקתולים וגם אצל הפרוטסטנטים, למיטב הבנתי, היו אינדיקציות ברורות לדעת אם זכית לחסד. אצל הקתולים העובדה שאתה מקיים מעשים טובים ותפילות מדגימה אותו,כך שזה לא כזה בלתי נראה. ואילו אצל הפרוטסטנטים אם אתה מאמין, סימן שכבר הוענק לך החסד- כלומר, הסולה פידה היא תוצר של הסולה גרטיה, והם לא נפרדים. כאן באמת יש את עניין הקהילה הבלתי נראית. אצל הקלווינסטים זה נעשה מסובך יותר, עם רשתות הזויות של רמזים קטנים וגדולים להאם אלוהים מחבב אותך או לא. אבל הקלוויניזם, בעיקרה הפוריטניזם הוא דווקא חזרה אל הרעיון שהנבחים הם נראים. למעשה, הישובים הקלוויניסטיים- פוריטניים בארצות הברית הצהירו שמי שינהלו אותם הם "קדושים *נראים* לעין". כלומר, חסד האל ניכר על הזוכה לו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |