בתשובה לרון בן-יעקב, 27/08/02 7:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
היי, רגע, שניה אחת: לפי פאולוס, אמונה בישוע, בתורתו, בתחייתו ובהיותו בן האלוהים _פלוס_ חסד אלוהי מספיקה כדי להגיע לישועה. אל תשכח את החסד - בגלל החטא הקדמון, כולנו נידונו לגיהינום, ורק החסד האלוהי (שהוא, לפי פאולוס ואוגוסטינוס כאחד, רנדומלי לחלוטין ונקבע עוד לפני הלידה) יכול להושיע אותנו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבסיס לקביעה של פלוסר הם דברי פאולוס ''כי אם תודה בפיך באדון ישו ותאמין בלבבך כי האלוהים הקים אותו מן המתים - תיוושע''. אני לא יודע הרבה על זה, אבל מהפסוק הזה אין שום דרישה לחסד אלוהי. אולי פרשנות יכולה להוסיף שהוא תנאי משתמע שנובע מהאמונה - החסד האלוהי מכיר באמונתך ולכן מושיע אותך. בכל אופן, הנקודה היא שמצד האדם, אמונה מספקת לגאולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מצטט פסוק אחד מפאולוס ומנסה לסתור פרקים שלמים שלו. אני מצטער שאני עושה משהו מלוכלך כל-כך, ואני מבטיח לנסות להביא מראה מקום בעתיד, אבל: פלוסר מעולם לא האמין שפאולוס לא דורש חסד - איש לא האמין בכך, כי פאולוס אכן דורש חסד. זו אינה פרשנות, זה כתוב מפורשות בדבריו, כמה וכמה פעמים. מצד האדם, אמונה היא תנאי הכרחי לגאולה - היא בהחלט לא מספיקה, כי את הגאולה לא האדם מספק, אלא האלוהים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוב, לא צריך להתלהב יותר מדי. אני לא מנסה לסתור אף אחד משום שכפי שכתבתי למעלה אני לא כ"כ בקי בנושא. רק הבאתי מדברי פרופ' פלוסר. ועעפ"כ נראה לי שהתגובה שלי ושלך די דומות. רק לחזור על הנקודה - פלוסר רצה להראות שני דברים: 1) מושג האמונה היהודי שונה מהנוצרי - היהודי קשור לאמת, לחקירה, לאמונה כפשוטה "פתי מאמין לכל דבר" אבל צריך לעבוד על ה"פתי". אמונה היא לא מה שמוביל לגאולה אלא ישנו גם אלמנט של עבודת השם ומצוות. הנוצרי עומד בפני עצמו כתנאי מספיק _לאדם_ כדי לזכות בגאולה, אפילו אם הוא לא יודע (קרי, מאמין בצורה היהודית). 2) מושג האמונה עבר מהיהדות לנצרות, קיבל משמעויות חדשות ועשה את דרכו בחזרה ליהדות והביא את חכמיה לידי מחשבות חדשות על מהותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תאמין, אבל: אני מסכים לחלוטין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל התפיסה הזאת קיימת רק אצל הפרוטסטנטים, לא אצל הקתולים, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על הנייר, היא קיימת אצל שניהם: הדוגמה של הכנסייה הקתולית תמיד כללה את הפרה-דסטינציה, דיבורים על קהילה בלתי-נראית (של נבחרים) בתוך קהילה נראית (של מאמינים נוצריים) וכדומה. אבל בשטח העניינים התמסמסו, והפרוטסטנים החזירו את הפרה-דסטינציה למרכז הבמה - בעיקר הקלוויניסטים (וראה מחקרו המפורסם של וובר על ההשפעה של הרעיון הזה על התפתחות הקפיטליזם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיטות השונות והסותרות להגאל בנצרות: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה דברים בקשר לבלתי נראים- גם אצל הקתולים וגם אצל הפרוטסטנטים, למיטב הבנתי, היו אינדיקציות ברורות לדעת אם זכית לחסד. אצל הקתולים העובדה שאתה מקיים מעשים טובים ותפילות מדגימה אותו,כך שזה לא כזה בלתי נראה. ואילו אצל הפרוטסטנטים אם אתה מאמין, סימן שכבר הוענק לך החסד- כלומר, הסולה פידה היא תוצר של הסולה גרטיה, והם לא נפרדים. כאן באמת יש את עניין הקהילה הבלתי נראית. אצל הקלווינסטים זה נעשה מסובך יותר, עם רשתות הזויות של רמזים קטנים וגדולים להאם אלוהים מחבב אותך או לא. אבל הקלוויניזם, בעיקרה הפוריטניזם הוא דווקא חזרה אל הרעיון שהנבחים הם נראים. למעשה, הישובים הקלוויניסטיים- פוריטניים בארצות הברית הצהירו שמי שינהלו אותם הם "קדושים *נראים* לעין". כלומר, חסד האל ניכר על הזוכה לו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |