בתשובה לאסתי, 13/08/02 19:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לרוע המזל, הפתרון הזה הוא לא תמיד ישים. ללמד הגנה עצמית, פירושו הפרקטי הינו שהאישה תצא מן הבית בזמנים מסוימים קבועים מראש לקורס. סידור כזה דורש פעמים רבות (ובפרט במשפחות פטריכאליות) הסכמה ונכונות של הבעל. ולו כמובן אין שום אינטרס להסכים. גם כאשר הבעל לא בבית, פעמים רבות יש ילדים שדורשים השגחה, והאישה לא יכולה להרשות לעצמה את הקורס גם כאשר הוא בחינם. בעיה נוספת היא שהדבר מהווה ''הודאה'' בבעיה, שהוא כשלעצמו סיבה שנשים נמנעות מלפנות לעזרה מכל סוג שהוא (פניה למשטרה, מעון לנשים מוכות וכו'). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שאולי לא כל הנשים יוכלו לצאת מהבית ולבוא לקורס כזה. אבל כידוע לך נשים מוכות נמצאות בכל שדרות החברה, ולא כולן מוגבלות בתנועותיהן. אז באותם מקרים שבהם זה אפשרי- למה לא לעשות זאת? חוץ מזה, חלק ממקרי האלימות הם במצבים שבהם הקרע כבר גלוי ואף הוצא צו הרחקה נגד הגבר, אבל הוא בכל זאת מטריד מאיים ותוקף. אשה במצב כזה בוודאי לא צריכה לדאוג למה שהגבר יגיד על הקורס! ואם נורא רוצים לעזור לנשים האלה, אפשר לסדר פינת-ילדים בצמוד לקורס, שבה הילדים יזכו לפעילויות משלהם. זה גם יתן לאשה שצמודה לילד/ים כל היום קצת מנוחה מהם. אני פשוט חושבת שבמצב שבו המשטרה לא מצליחה להגן על אותן נשים, ואין מי שיעזור להן, הן חייבות להיות מסוגלות להגן על עצמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועם זה (בעיקרון) אני מסכימה. עוד דבר קטן שיש לקחת בחשבון הוא, שעם כל ההתקדמות בנושא שוויון נשים, עדיין גנטית הגברים חזקים יותר. היכולת של נשים להגן על עצמן פיזית קיימת, אבל היא אינה מוחלטת ולא תמיד תוכל לבוא כפתרון. גם בגלל שנשים חלשות יותר (סטטיסטית) גם בגלל שרבים מן הגברים המכים מיומנים יותר (הם מכים כבר שנים). גם בגלל עכבות שקיימות אצל רוב בני האדם ולא קיימות אצל הגברים המכים. וגם בגלל שחלקם משתמש בשיטות שאינן ישירות (כמו הצתת הבית). כדי שלא אובן לא נכון: אני חושבת שקורסים כאלה הם חשובים. הן להגנה עצמית והן לתחושת הביטחון. רק טענתי שהם לא מספיקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שהקורסים להגנה עצמית יהיו במימון המדינה? וכמה מהנשים משדרות החברה שבהן יש את היכולת לצאת לכזה קורס עושות זאת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מימון המדינה במקרים שבהם אין יכולת כלכלית לשלם. 2. א. אם אתה שואל כדי לדעת- אני לא יודעת כמה. אתה יודע? ב. אם אתה שואל כדי להתווכח- טוב, נניח שאף אחת לא. אז? ג. מה אתה מציע לעשות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שואל כי זאת נשמעת לי הצעה מוזרה מאוד. גם מבחינת המדינה – המדינה אמורה לספק הגנה לאזרחיה. כשהיא לא יכולה לעשות זאת, היא אמורה להציע אלטרנטיבות אחרות כמו מקלטים וכו'. גם מבחינת הנשים – הבעיה בד"כ היא לא רק פיזית. המכות הן סימפטום למערכת יחסים מעוותת שבה האישה לא תגן על עצמה. גם מבחינת המסר שההצעה מעבירה לנשים – החובה שלהן להגן על עצמן, כאילו הן לא מרגישות מספיק אשמות כבר עכשיו. גם מבחינת המסר החברתי – הלגיטימיות להישאר במערכת יחסים משפילה במקום ציפייה שהאישה תעזוב. ועוד הרבה. השאלה השנייה שלי כוונה להדגיש את העובדה שבעיניי ההצעה מנותקת מהמציאות. אולי באמת זאת לא הייתה דרך מוצלחת לעשות זאת. ו –ג. אין לי הצעות. אני לא מכיר את התחום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדינה אכן אמורה להגן, אך מה לעשות שבשטח זה לא קורה? מקלטים- למה שהאשה (וילדיה בד"כ) יצטרכו לעזוב את הבית, ולהצטופף במקלט לנשים מוכות, בתנאים קשים ביותר? כלומר, טוב שיש מקלטים למקרים שבהם זה הפתרון הטוב ביותר, אך למה לחשוב על זה באופן אוטומטי כעל הפתרון הנכון? הגיוני יותר שהאיש האלים יורחק מהבית, כי הוא התוקפן, וכאמור גם מפני שבד"כ הילדים נשארים עם האם- תחשוב מה עקירה מהבית למקלט כנ"ל עושה להם. הרעיון ללמד הגנה עצמית גם הוא לא צריך להיות פתרון אוטומטי, שמיושם בכל המקרים, אבל במקרים המתאימים- רצוי שהאופציה הזאת תהיה קיימת. לאור ההערות של טלי, ומחשבה נוספת שלי בעניין- אולי המקרה המתאים ביותר הוא אכן זה שבו הגבר כבר קיבל צו הרחקה, אך מפר אותו, וממשיך לאיים על האשה. או בכל מקרה אחר שבו הזוג כבר נפרד, אך הבעל ממשיך לאיים ולתקוף. שים לב ששני המקרים שהובאו באייטם שלפנינו הם מהסוג הזה- הרצליה יאיר ז"ל חיתה בנפרד מבעלה, והשניים היו בהליכי גירושים. רחל ניזרי ז"ל התגרשה מבעלה לפני עשר שנים. מה יכולה לעשות אשה במצב כזה, שמאויימת ומותקפת שוב ושוב ע"י אקס תוקפני, ויד השלטונות קצרה מלהושיע? במישור אחר אך דומה- מה היית עושה אילו ילדך היה חוזר שוב ושוב מביה"ס בבכי, מפני שבריונים מכיתה גבוהה יותר מתעללים בו? אפשר להתלונן בביה"ס, אפשר לדבר עם הורי הבריונים, אפשר ללוות את הילד לביה"ס וממנו, ואולי עוד משהו או שניים. אבל במקרה שפתרונות אלה לא פועלים, ואני הייתי אומרת- גם בנוסף להם, אני הייתי שולחת את הילד לקורס הגנה עצמית. שוב: אתה הורג פה שתי ציפורים במכה אחת- מעניק לחלש המותקף יכולת להגן על עצמו, ועוזר לו לבנות הערכה עצמית ובטחון עצמי. כמוך, וכמו טלי, גם אני מכירה בכך ששני אלה -הערכה עצמית נמוכה וחוסר בטחון- הם בשורש הבעייה. צריך לשבור את מעגל הקסמים שבו התוקף תוקף לא רק בגלל שהקורבן חלש ממנו פיזית, אלא מפני שהוא "מתביית" על חוסר הבטחון הזה של החלש. התוקפנות מגבירה את חוסר הבטחון, ונוצר מעגל נורא. אגב, אחרי ששאלת מה עושות נשים בעלות יכולת- נזכרתי ששמעתי על מקרה או שניים שבהם האשה שכרה שומר ראש. אבל זה בוודאי לא פתרון שמתאים לכולן. העובדה שהרעיון שלי נשמע לך מוזר לא בהכרח אומרת שהוא רעיון רע. להפך, אולי הגיע הזמן לפרוץ החוצה מדרכי החשיבה המקובלות בקרב אלה שאמורים לטפל בבעיות מהסוג הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה"כה לחי" הזה מסקרן אותי, אם לא אכפת לך1. התגובה הזאת לא אופיינית לאייל, ובפרט לא לתגובות שלך עד כמה שהספקתי להכיר אותן. אסתי העלתה טיעונים טובים, שאת חלקם אני מקבל – אבל הדבר לא נדיר כלל בתגובות כאן. הביטוי גם נשמע לי כסוג של עידוד או ברכה וזה קצת יוצא-דופן ברקע של דיון ענייני. 1 ואם כן אכפת לך, את מוזמנת להתעלם מהתגובה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 88730 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטער, לא הצלחתי להבין את הקשר. ואם אתה כבר כאן: מה משמעות הביטוי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אנחנו כבר נותנים לינקים: דיון 279 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה כל כך יוצא דופן ברקע דיון ענייני בתגובה כמו "כה לחי"? זה בא לחזק את דבריה של אסתי, ככל הנראה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי. תהיתי אם זה קשור לעובדה שאני גבר שנכנס לדיון כאן ומציג עמדה שנראית פחות מזדהה בנושא כאוב. הייתה לי הרגשה שבאופן מסויים צורפתי מבלי משים ל''צד השני''. יכול להיות כמובן שאני משליך את התסביכים שלי. בגלל זה שאלתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה ניסיון להסכים עם הניסוח של אסתי, מבלי לחזור על המילים שאמרה. בד''כ אני לא מרגישה צורך לעשות את זה, אבל בגלל שאיכשהו הדעות התגבשו תוך כדי הדיון, רציתי לציין שעם הניסוח האחרון הסכמתי. המגדר של הדוברים לא שיחק תפקיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהייתי בכיתה ד הייתה לי בעיה דומה, מספר בריונים מבית הספר היו נוהגים להציק לי בהפסקות ואחרי הלימודים. אימי שלחה אותי לחוג ג'ודו במתנ''ס (אז קראו לזה בית נוער) ובאמת כעבור מספר שיעורים הבטחון העצמי שלי השתפר והעזתי לנסות ולהתגונן במקום סתם לברוח כמו תמיד. למרבה הצער כישורי ההתגוננות שלי לא השתפרו במידה מספיקה ומאז יש אף פחוס ועין ימין שלי קצת סגורה. הצלקות זה לא מהם, זה מהינשוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל עכשיו שיש לך את יושקו, אתה מסודר. ואגב, אם כבר נתת דו"ח פציעות, איך איבדת את האצבע? רק רציתי לציין שהגנה עצמית זה לא בהכרח לתקוף ולהפיל את היריב. חלק מזה, עד כמה שאני מבינה, הוא להתחמק בהצלחה... אני זוכרת שבתקופה שתיכף אחרי מלחמת הסקאדים היה גל סכינאות, שבו ערבים דקרו יהודים ברחובות, פעמים רבות למוות. ויום אחד שמעתי איזה מומחה להגנה עצמית מסביר ברדיו שבדרך כלל לא מתים מדקירה אחת אלא מדקירות חוזרות ונשנות, ולכן אם תקעו בך סכין הדבר החשוב ביותר הוא למנוע מהדוקר להוציא את הסכין מגופך ולדקור שוב. מה שאומר ששווה לנסות לברוח כמו שאתה, עם הסכין התקועה בך, אם רק יש בכוחך לעשות זאת. או לפחות למנוע מהיד שלו להוציא את הסכין מפצעך המדמם... נשמע לי הגיוני, אבל לשמחתי לא יצא לי לבדוק באופן אישי אם אותו מומחה צדק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גל הסכינאות החל לאחר הטבח בהר הבית, 8.10.90, נקטע עם פרוץ מלחמת כוויית (או המפרץ 2 - האמריקאים ניכסו לעצמם את השם שהשתייך למלחמה בין עיראק ואיראן 1988-1980), וכדברייך, חודש לאחר תום המלחמה והסרת הסגר על השטחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנא הסבר את כוונתך בכתבך ''הטבח בהר הבית''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך האירוע נצרב בזכרוני, עקב כותרות העיתונים דאז. ולא מיותר להזכיר שבאותה תקופה, אירועים בהם נהרגו 16 אנשים ביום אחד - פלסטינים או ישראלים - היו הרבה יותר נדירים מאשר היום. * הערה צדדית: אינני רוצה לנקוט עמדה כלשהי לגבי מידת האחריות הישראלית לאירועי 8 באוקטובר 1990. אין לפני כאן את כל המידע, ואינני רוצה לראות בעצם השימוש במילה "טבח" משום נקיטת עמדה מצידי לגבי אשמה ישראלית באירועים בהר הבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רענן את זכרונך. בעיתונות הישראלית, הכינוי המקובל לארועים היה ''ארועי הר הבית'' או ''מהומות הר הבית''. אם אינך רוצה לנקוט עמדה, אל תשתמש במילה ''טבח''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש עוד סיבות להימנעות משליפת הסכין מהגוף לאחר דקירה. הסכין יכול להיות נעוץ בכלי דם גדול והוצאתו תגרום לשטף דם שיכול להיות קטלני. הוא יכול להיות נעוץ במערכת העיכול, והוצאה לא מבוקרת תגרום לפיזור של מיצי עיכול או פסולת בחלל הבטן ולזיהום קשה. בקיצור, מומלץ ביותר להגיע לבית החולים עם הסכין נעוץ עדיין (וזה נכון גם למקרים של חפצים זרים אחרים שחדרו לתוך הגוף. רצוי לא לשלוף אותם במקום, אלא להגיע קודם לבית חולים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי פעם - אבל שאת בטח אגדה אורבנית - על איזה אמריקני שחי עם חץ בראש במשך כמה שנים. בעקבות האינפורמציה שסיפקת לנו אני לא יוצר מהבית בלי סכין. עכשיו אם איזה בן בליעל יצליח לדקור אותי וגם למשוך את הסכין, אני תוקע את הסכין שלי בפצע הפעור וצוחק כל הדרך לבית החולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החץ לא הפריע לו כשהוא בא לשים את הראש על הכרית? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |