בתשובה לסמילי, 01/09/02 9:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
החלקאים ירצו לשנות את יעוד הקרקע במוקדם או במאוחר ככל שיובהר להם שהם לא הולכים לתת את המכה משינוי יעוד הקרקע. או אז הם יעדיפו לקבל פיצויים מופחתים על פני השארת הקרקע בלא לקבל דבר. מושג חמקמק הוא ה"אינטרס של הציבור". האם אנחנו יודעים מה הציבור רוצה (בהנחה שהוא רוצה את הטוב עבורו)? האם אנחנו יכולים לקבוע מה טוב עבור הציבור? לעניות דעתי האינטרס של הציבור הוא שיעשה צדק חברתי. אני סבור שהחשש מהתייקרות הקרקע הוא תירוץ עלוב להסביר את ההחלטות הבלתי סבירות של המנהל. במצב בו 90 אחוז מקרקעות המדינה שייכות למדינה, קצב שינוי יעוד הקרקע החקלאית זה לא מה שיעלה או יוריד את מחירי הקרקע באופן דרסטי. פסק הדין מתערב בשוק החופשי כיוון שלכל שוק יש 'כשלי שוק' ומכיוון ש'שוק חופשי' אינו חזות הכל. יש גם שיקולים ערכיים בדרך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לפי העיקרון "ככל שיובהר להם שהם לא הולכים לתת את המכה...", אפשר גם למנוע את עסקאות הנדל"ן במגזרים הלא חקלאיים, כל עוד העיקרון לא מוכל עליהם (והם הרי הרוב), לא *צודק* שיוכל על אחרים. כן, אנחנו יודעים מה הציבור רוצה (ולא ברור לי למה ההנחה "שהוא רוצה את הטוב עבורו"), יש תהליך כזה בו המדינה מבררת מה הציבור רוצה, קוראים לו בחירות. אני מסכים שצדק חברתי הוא אינטרס, אבל לגמרי לא מקובל עלי שהפליית מגזר חלש יכולה להיקרא "צדק". אני הייתי משתמש במשהו כמו "חוסר צדק", או אולי "עוול". 90 אחוז מהקרקעות נמצאות בידי המנהל, אבל הקרקעות החקלאיות הן אלה שיכולות להתווסף לשוק (הקרקעות העירוניות כבר נמצאות בו, שטחי האש ושמורות הטבע לא יפונו בקרוב). אם יש שיקולים ערכיים, שיכילו את אותו ערך על כל המגזרים. שוק חופשי אינו חזות הכל, אבל להתערבות בו יש מחיר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |