בתשובה לאסתי, 02/09/02 9:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לגבי סעיף -2 הסכמה לגבי סעיף -1 הצרה, על פי מה שאני מבין אותך, היא שתחושתך האישית איננה מיתרגמת לפעילות פוליטית ששם סעיף מספר 1 תקף לפחות מאז הבחירות הראשונות שנערכו בישוב היהודי בפלסטינה. האם את חושבת שניתן לראות חוט שמקשר את התנגדות המפלגות הדתיות בשנות העשרים להצבעת נשים וכניעת מפלגות הפועלים לדרישה הזו(*), לבין המחויבות של פוליטיקאים משחר הימים (ולא רק, ראי בפני מי בחר המפקד העליון של הצבא לשטוח את משנתו) לטרוח לשמור על קשרים מסוגים שונים (וד"ל) עם ראשי הגופים והמפלגות הדתיות. (*) הפתרון היה שבאזורים דתיים הנשים לא תצבענה וקולות הגברים יספרו פעמיים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רון, אני לא מתמצאת בדברי ימי הישוב עד כדי כך, ואין לי מושג למה נכנעו מפלגות הפועלים לדרישה הזו, האם מתוך אילוצים פוליטיים מהסוג המוכר ושנוא, או מתוך אותה נמיכות רוח שעליה אתה מרמז. אופתע מאוד אם הרמטכ"ל הרצה לפני הרבנים מתוך רגשי נמיכות כלשהם. מן הסתם- שוב חישובים פוליטיים. נמיכות רוח על מה, בשם כל השדים? אני מניחה שדווקא לך יש תשובות לשאלות שאתה מציג לי, ואם אכן כך- כולי אוזן. ובעניין אי ההתרגמות לפעילות פוליטית, זה שוב, ועדיין, בגלל "המצב", שבו הבעיות הקיומיות מכריחות את הציבור החילוני לדחות בעיות אחרות עד יעבור זעם. אלא שהזעם לא עובר, ולאנשים מתחיל להמאס שבגלל "המצב" כל המדינה בזבל. כדבר השיר "כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על צדק"... אולי בבחירות הבאות נראה "עבודה" קטנה, "שינוי" גדולה, וטיפול בבעייה המסויימת הזאת. (who am I kidding)...
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
who are you kidding שאלת, והתשובה,כך נראה לי, בגוף השאלה. אילוצים פוליטיים או נמיכות רוח? - אולי תרכובת של שניהם, האחד מזין ת'שני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא עוקבת אחרי זה יותר מדי, אבל אפעס נדמה לי שדובר על כך שיותר אנשים מאי פעם התפקדו לליכוד. (רבע מיליון?) העבודה לעומת זאת... נראה שמצבם בסקרים על הפנים. ושכוכבו של מצנע דרך ודעך בשוונג מהיר אחד. ת'אמת, לי לא איכפת מי יקצץ לחרדים את הכנפיים, העיקר שמישהו יעשה את זה כבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל דווקא בגלל הרצון הזה ("שמישהו יעשה את זה כבר"), את צריכה להיתרם להקטנת כוחו של הליכוד, ממשלת ימין לא יכולה לקום (וגם אם תוכל, לא תקום, מסיבות אידאולוגיות) ללא החרדים. גם אם יהיה לליכוד 50 מנדטים, ולמפד"ל 20, הממשלה שלהם תכלול את החרדים. לעומת זאת, החרדים לא יצטרפו יותר לממשלת שמאל, ולכן, כל קול למפלגות הימין הוא קול לחרדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודעת איך נרתמים ''להקטנת כוחו של הליכוד''. אבל אני בכל אופן לא אהיה מהתורמים להגדלת כוחו. ככה שאתה יכול להירגע. (מה שכתבתי למעלה לגבי עבודה קטנה ושינוי גדולה הוא תיאור המצב הנוכחי, כפי שהוא נראה לי, ולא הבעה של העדפה כזאת או אחרת.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשוט, לנסות ולשכנע את כל מי ששוקל להצביע לליכוד (או לאחת מהמפלגות שמהוות גוש חוסם יחד עם הליכוד) להצביע למפלגה אחרת (או, במקרה הפחות טוב, לא להצביע). (כן, אבל, כל זמן שהמנדטים עוברים רק בין שינוי לעבודה, התופעה לא תיפגע בכוח של החרדים.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא תאפשר יתר שיקול דעת לליכוד בהרכבת הקואליציה. בוא ניקח מצב שבפני הליכוד עומדות שלוש אופציות של קואליציית מינימום (בהנחה שמפלגות הימין החילוניות/דתיות-לאומיות לבדה לא תגיע לשישים מנדטים): ממשלה עם החרדים ממשלת אחדות עם העבודה ממשלה עם שינוי (כמובן שכל ממשלה כזו תכלול מפלגות ימין ומפלגות מרכז) ככל ששינוי יותר גדולה, כך האפשרות השלישית נעשית יותר רלוונטית. בשלב הזה, כמובן, זה כבר תלוי בהעדפות של ראש הליכוד - ליצור ממשלה חילונית או חרדית. עוד דבר שכוח רב אצל שינוי יכול ליצור זה אם שני המחנות הגדולים שווים בכוחם, תהיינה שתי "לשונות מאזניים" שניתן יהיה לבחור ביניהן. אפילו אם יבחרו בחרדים, הדרישות שלהם בהכרח תהיינה נמוכות יותר אם החרדים הם מפלגת ציר. מפלגת שינוי גדולה תביא למצב שבו אין מפלגות ציר (כלומר, מפלגה שלא משנה מאיזה כיוון מרכיבים את הממשלה - היא תהיה חייבת להיות בתוכה, משום שהיא כוללת את הח"כ החציוני): שינוי יוצרת פיצול של מרכז המפה הפוליטית (נקרא לזה "מעלה" ו"מטה" לעומת "ימין" ו"שמאל"), ומרכיב הקואליציה יכול לבחור בין המסלולים, כך ששתי המפלגות שמרכיבות את המסלולים הללו כוללים ח"כ חציוני בתוכן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האפשרות השלישית היא פיקציה בלבד, מהסיבות שהסברתי למעלה, קיימות (לליכוד) רק שתי אפשרויות: ימין + חרדים אחדות + חרדים הליכוד לא יקים (הוא יכול להשתתף, עם העבודה תקים, אם כי גם זה בסבירות נמוכה) קואליציה בלי החרדים. שינוי רוצה לגרום לאנשים להאמין שהיא תוכל לשמש כלשון מאזניים, אבל, זה לא מעשי, גם אם היא תקבל 20 מנדטים, הליכוד יעדיף את החרדים (ואת הימין כאפשרות ראשונה ואת העבודה כשניה), רק אם לא יהיה לליכוד ברירה, הוא יאלץ להצטרף לשינוי (ואז, זאת לא תהיה ממשלת ליכוד, אלא ממשלת שינוי). ראש ליכוד ש"יבגוד" בחרדים (בכך שלא רק שלא יצרף אותם לקואליציה, אלא גם יצרף את השונאים הגדולים שלהם, ויפגע באינטרסים שלהם), יפגע באינטרסים של הליכוד כמפלגה, באינטרסים של בוחריו (כמו שהם רואים אותם), תוך כדי נטישת האידיאולוגיה של הליכוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותו דבר היית יכול להגיד על צירוף החרדים לממשלת ברק, אבל משום מה כשזה הפוך (צירוף חרדים לממשלה שמאלנית), זה לא נשמע מוזר כל-כך. לליכוד יש אינטרסים חילוניים לא פחות מאשר לכל חילוני. העובדה שעד כה המפלגות החרדיות שירתו את האינטרסים הליכודניקיים בתחום הבטחוני לא משנה את העובדה ששינוי לא רק שתהיה פרטנר נוח לא פחות בתחום הזה, אלא שהיא גם תהיה פרטנר נוח הרבה יותר בתחום הכלכלי. לו אני סילבן שלום והייתי צריך לבחור בין הסתמכות על ש''ס והסתמכות על שינוי - שינוי הייתה הבחירה שלי בלי לחשוב בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא לא סימטרית, קל יותר לחרדים "לבגוד" בליכוד, מאשר לליכוד "לבגוד" בחרדים. בבחירות הבאות, השאלה תהיה לאיזה מפלגה יהיה גוש חוסם, שימנע מהמפלגה השניה את הקמת הקואליציה, משום שהחרדים ילכו עם הליכוד, שינוי ילכו עם העבודה, או לבד, אבל בטח לא עם הליכוד (בזמן ברק הייתה שיטה אחרת, ברק כבר נבחר, והאפשרות היחידה שלהם הייתה להצטרף, או להישאר בחוץ). שינוי מאד לא נוחה לליכוד במובן הביטחוני (הם עלולים לדרוש השפעה על מערכת הביטחון, מה שהחרדים לא ידרשו), המדיני (יש שם יונים מובהקות), הכלכלי (יש להם משנה כלכלית שלא נוגעת רק לבוחרים שלהם, מה שעלול לסכן את המשנה הכלכלית של הליכוד) והפוליטי (חלק מבוחרי הליכוד הם דתיים/מסורתיים שלא יקבלו בברכה פגיעה בסטטוס קוו, בעיקר כשש"ס מעודדת מבחוץ). אתה לא סילבן שלום, יש לך אינטרסים ואידיאולוגיה אחרת, אבל בהינתן האינטרסים של שלום, ש"ס עדיפה על שינוי. בגלל שלא נוכל לשכנע זה את זה, אני מציע לחכות ולראות, ליכוד ושינוי בממשלה ביחד נראית לי אופציה לא סבירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעיתי, משום מה הליכוד העדיף ללכת עם שינוי מאשר עם ש''ס, ושינוי העדיפה לוותר על (כמעט) כל הדרישות שלה, מעניין מה יצא מזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר למיצנע, נראה לי שאני קצת אשם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המצב היה שונה בעליל - בזמן הישוב, מי שלא רצה להשתייך לכנסת ישראל פשוט הודיע לבריטים וגמרנו. היה חשוב לציונים לכלול כמה שיותר יהודים תחת כנפי כנסת ישראל, כדי להציג חזית מאוחדת מול הבריטים, כך שיהיה ''יהודים מול ערבים'' ולא ''חלק מהיהודים מול הערבים, ועוד חלק מהיהודים סתם מסתובבים בסביבה''. כיום, כמובן, יש מדינה ואי אפשר לא להיות חלק ממנה. כלומר, אפשר, אבל כבר לא אכפת לאף אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שזה הסבר מספיק. בבחירות לכנסת הראשונה עמדה בפני בן-גוריון הברירה לעשות קואליציה של מפא"י ומפ"ם ולהעמיד רוב מוצק בכנסת. משמעות קואליציה כזו היתה המשך האתוס הפועלי-חלוצי-אוונגרדי תוך דחיקת רגלי מאות אלפי העולים החדשים שזרמו למדינה ושאר 40% התושבים הוותיקים, אלא שהפעם במסגרת ממלכתית. האופציה השניה, בה דב"ג בחר היתה קואליציה עם הדתיים והציונים הכללים, שמשמעותו היתה סדר יום אזרחי בורגני. מדוע הוא בחר באופציה הזו, שלא היתה מחויבת המציאות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי האתוס באותה תקופה היה של איחוד השורות, מיזוג גלויות ורצון לא לדחוק את רגלי המיעוטים (היהודים, ולא כולל מק"י, כמובן) אלא לחבקם חיבוק אוהב(?) ולזרז את תהליך היטמעותם בזרם הכללי. לא כל כך הצליח, אבל הנסיון די מובן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |