 |
|
 |
||
|
||||
 |
1) לא הבנתי מדוע לטענתך יש קשר בין המערכות הקדמוניות במוח לבין המבנים החדשים (קליפת המוח) בגן-עדן. המערכות החדשות אחראיות על כל הקשור בהישרדות (פעילויות קריטיות), גם אלו הקשורות לרגשות. לעומת זאת המערכות החדשות אחראיות על כושר הפשטה ויכולות יותר נשגבות הקשורות לחשיבה (מותרות). בעולם אידיאלי כגן עדן לא יהיה צורך במערכות הקדמוניות (הישרדות) משום שלא תהיה סכנה לחיינו (וגר זאב עם כבש וכו') ונוכל להעסיק עצמנו אך ורק בפעולות הקשורות לקליפת המוח. 2) מדוע לטענתך שילוב של הכרת המוות והכרת האחר יביאו לדחפים רצחניים. נהפוך הוא. בניגוד לחיות שאינן מכירות את האחר, בני האדם יכולים לחוש רחמים ולא להרוג את האחר (בין אם הוא אדם או חיה) רק משום שהם רעבים או כועסים. מצד שני בני האדם יכולים לנצל זאת על מנת לשלוט באחר באיומי כוח בשל הבנתם את הפחד שלו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1) המערכות האמונות על כשרי הפשטה ויכולות מחשבה נשגבות (לפי תאורך) נסמכות על המעכות הארכאיות. ללא פעילות מערכות הליבה אין בכלל פעילות. המוח פועל כמערכת של מערכות. קח למשל ראיה - אזורי הראיה הם חלק מהמערכות הארכאיות, הפנימיות. ללא פעילותן ינותק הקשר שלך עם העולם (גם שאר החושים פועלים, סכמתית, בצורה דומה, עד כמה שאני יודע). חשיבה מופשטת לא מתקיימת סתם כך באויר - מופשט משמע קודם צריך משהו קונקרטי שממנו בונים את המופשט. 2) רחמים הם אולי הצד ההופכי של התאוריה שהבאתי. רחמים ואלימות לשם עצמם דורשים הכרה עצמית - אני זה הגוף הזה שיש לו יכולת לתת נדבה או סטירה. הכרת האחר - ההוא זה הגוף ההוא שיש לו הכרת עצמיותו ולכן הוא יסבול מהסטירה או יהנה מהתרומה. הכרת העצמי גם יכולה להוביל לזה שאני אתו לו סטירה וכן אני אחזק את עצמי כנגדו, ואם אני אעורר בו פחד מהסטירה אז אני אוכל לשלוט עליו או לסחוט ממנו כל מני דברים עתידיים - דבר הדורש כושר חיזוי, ניבוי, סימולציה. זה, על קצה המזלג, חלק מהרעיון שהבאתי, הדחפים הרצחניים נשענים אולי על בסיס של כשרים עצביים ומכאן מנטליים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |