 |
כנראה בחוג למדעי הכלום למדתם רק את השכבה העליונה של מרקס, וגם זה לא יותר מדי. (שנתחיל? לי יש יותר נסיון)
מפלגת העבודה (וב-96' גם הליכוד ומרצ) העמידו את רשימות הנבחרים שלהן להחלטת המתפקדים, כאשר כל אדם יכול להתמודד באחת הרשימות. מה הייתה התוצאה? א. אותם האנשים נבחרו כבר בשיטות הישנות יותר. ב. מי שנחשף יותר בתקשורת זכה להצלחה גדולה יותר. ג. מי שהם פרלמנטרים טובים (מופיעים הרבה למליאות, מעבירים חוקים) לא רק שלא קודמו ברשימה, אלא נדחקו למטה. ד. אילולא מגוון של שריונים ו"מחוזות סקטוריאליים", היו נוצרות הרשימות הכי לא מאוזנות מבחינת ייצוג נשים ומיעוטים בעשרים השנה האחרונות.
זה מה קורה כשנותנים לאנשים לבחור מי הם רוצים ברשימה שלהם. לפחות את ד' איזנו המפלגות מראש. את השאר איזנו במרצ ובליכוד בבחירות של 99' כשוויתרו על הפריימריז. לאיפה העבודה הולכת אנחנו כולנו רואים. אנשים מגיעים להיות נציגי ציבור דרך כל מיני שדרות - חלקם נישאים על גלי אהדת הציבור, חלקם מוצנחים דרך מסלול צבאי מפואר, חלקם מפלסים דרכם דרך המנגנון הפוליטי המפלגתי. בד"כ, דווקא אלו האחרונים הופכים להיות מנהיגים טובים יותר.
ועדיין לא הסברת איך הפלת הבית או שינוי מוסדי של שיטת הבחירות או מה שזה לא יהיה, יביא לתיקון המיוחל.
(אגב, את פוקויאמה קראתי (חלקית) באופן עצמאי, ובחוג למדעי המדינה הוא אוזכר במקרה כדוגמא לחוקר שהמציא תיאוריה שקרסה בערך יומיים אחרי שהוא פרסם אותה. את לימודי במחשבה מדינית קלאסית צמצמתי לקורס מבוא אחד וזה הספיק לי. מה את יודעת בתחום, גבירתי?)
|
 |