בתשובה לזהר מיכלובסקי, 27/08/02 17:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני פשוט לא מבין למה את מפנה את כל הזעם כלפי הנבחרים, כשמי שאשם בכך שהם שם שוב ושוב הם דווקא הבוחרים. אני גם לא מבין אין שינוי מוסדי כלשהו יגרום לבוחרים להצביע באופן שונה משהם מצביעים כיום. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבוחרים יכולים לבחור רק באחד מבין הנבחרים המוצעים להם. בבחירות 2001, למשל, ניתן היה לבחור או בברק או בשרון. נניח שאני חושב על שניהם (2 אנשים בלבד, שים לב) את מה שזהר חושבת על הפוליטיקאים. במי אבחר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחירות כמו ב-2001 היו פעם אחת. בחירות לכנסת, שם כל רשימה יכולה לרוץ, היו כבר 15. למה הציבור ממשיך להצביע לאותן מפלגות שוב ושוב? למה לא קמות מפלגות אלטרנטיבה אמיתיות, ואלו שכן קמות, לא זוכות להצלחה אלקטורלית? כי גוף המצביעים לא רוצה אותן. נכון, אני יודע, זה נורא שכל האנשים האלה לא מסכימים עם זהר, וכשתבוא המהפכה, הם יהיו הראשונים אל מול הקיר, אבל בינתיים, הם בוחרים במי שבא להם, ולא אתה ולא זהר תגידו להם אם הם צודקים או לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהתגובה שלי על אגודת הסטודנטים ישנו הסבר על איך נקבעים המקומות ברשימות המפלגתיות- כלומר, כיצד נציגי הציבור הופכים להיות נציגי ציבור. ברור שם כיצד הציבור ל א בוחר את נציגיו- אלה שמוצעים לו מראש הם עסקנים ותו לא. אם יידרשו הרחבות נוספות, אשמח. (כנראה שבחוג למדעי המדינה שיננתם בעיקר את הפוליטיאה ואת פוקויאמה הקומיסר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה בחוג למדעי הכלום למדתם רק את השכבה העליונה של מרקס, וגם זה לא יותר מדי. (שנתחיל? לי יש יותר נסיון) מפלגת העבודה (וב-96' גם הליכוד ומרצ) העמידו את רשימות הנבחרים שלהן להחלטת המתפקדים, כאשר כל אדם יכול להתמודד באחת הרשימות. מה הייתה התוצאה? א. אותם האנשים נבחרו כבר בשיטות הישנות יותר. ב. מי שנחשף יותר בתקשורת זכה להצלחה גדולה יותר. ג. מי שהם פרלמנטרים טובים (מופיעים הרבה למליאות, מעבירים חוקים) לא רק שלא קודמו ברשימה, אלא נדחקו למטה. ד. אילולא מגוון של שריונים ו"מחוזות סקטוריאליים", היו נוצרות הרשימות הכי לא מאוזנות מבחינת ייצוג נשים ומיעוטים בעשרים השנה האחרונות. זה מה קורה כשנותנים לאנשים לבחור מי הם רוצים ברשימה שלהם. לפחות את ד' איזנו המפלגות מראש. את השאר איזנו במרצ ובליכוד בבחירות של 99' כשוויתרו על הפריימריז. לאיפה העבודה הולכת אנחנו כולנו רואים. אנשים מגיעים להיות נציגי ציבור דרך כל מיני שדרות - חלקם נישאים על גלי אהדת הציבור, חלקם מוצנחים דרך מסלול צבאי מפואר, חלקם מפלסים דרכם דרך המנגנון הפוליטי המפלגתי. בד"כ, דווקא אלו האחרונים הופכים להיות מנהיגים טובים יותר. ועדיין לא הסברת איך הפלת הבית או שינוי מוסדי של שיטת הבחירות או מה שזה לא יהיה, יביא לתיקון המיוחל. (אגב, את פוקויאמה קראתי (חלקית) באופן עצמאי, ובחוג למדעי המדינה הוא אוזכר במקרה כדוגמא לחוקר שהמציא תיאוריה שקרסה בערך יומיים אחרי שהוא פרסם אותה. את לימודי במחשבה מדינית קלאסית צמצמתי לקורס מבוא אחד וזה הספיק לי. מה את יודעת בתחום, גבירתי?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני למדתי והסקתי שפוקויאמה הוא פטפטן פופולארי, ממש כפי שהעדת בעצמך. ודווקא מדבריך, תיארת תהליכים דומים לאלה שאני טוענת להם-שמראים כיצד המפלגות מנותקות מציבור הבוחרים: למי התקשורת נותנת לגיטימציה, וכיצד הכל קורה בתוך המפלגות, כקונטרא למציאות הנבחרת- דווקא הנציגים האחרונים ברשימות הם מן המתפקדים וישיבות, ורק הם, ואילו המפלגות היו ממש מייצגות את הציבור היו נחשפים שיקופים לא דמוקרטיים של הציבור. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |