בתשובה לאור, 24/08/02 9:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אנסה להבהיר את עצמי גם. 1. אם שמת לב, גם אחרי שהארת את הנקודה, רוב המגיבים כאן עדיין 'מסרבים לראות'. ואולי יותר נכון לומר שהם פשוט לא מסכימים אתך. אתה יכול כמובן להגיע למסקנה שהם לא מסכימים אתך כי "הוקסמו מדברים אחרים" או כי "פשוט לא הקדישו תשומת לב", אבל זה נותן תחושה לא נעימה של התחמקות. אולי הבעייה אינה במגיבים האחרים אלא בנקודת המבט שלך? תראה, מה שמפריע לי הוא ההנחה המציגה את המסקנות שלך כשיפוט אובייקטיבי. אם אינך מתיימר לשיפוט כזה אלא מבהיר שהכשל קיים *לדעתך*, אני מתנצל ונסוג. 2. תסכים אתי ודאי שקונבנציות לגבי עלילה תלויות גם, במידה מסוימת, במדיום. תחושתי היא שבמדיום הקולנועי סיפקה סצינת השלג הסבר טוב לשינוי הכיוון, למרות היותה קצרה כל-כך, משום שהייתה מרשימה מאוד מבחינה ויזואלית ולכן נחרתת היטב בזיכרון. אני יכול להעיד שזו אחת הסצנות שאני זוכר בצורה הכי מפורטת מהסרט. האם לא תהיה מוכן לקבל 'עוצמה ויזואלית' כהסבר נראטיבי מספק? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. אחת הטענות של המחקר הסטרוקטורליסטי של הספרות הוא שאין ''שיפוטים לא נכונים''. במקום לומר נכון ולא נכון צריך להסביר מדוע הקורא אמר את מה שאמר. זה בערך מה שאתה מציע כאן. הסבר אלטרנטיבי. הצופים לא חשים כי החוט העלילתי של הסרט רעוע מסיבות אחרות שמביאות להסבת תשומת הלב מן החוט העלילתי או שמטרתו של החוט הזה - רצף - מושגת בדרכים אחרות. אפשר גם לטעון שפשוט ''סתם'' צופים אחרים לא חשים כי החוט העלילתי רעוע, גם זה כמובן אפשרי. טענתי אינה ''שיפוט אובייקטיבי'' אם כי היא מנסה להסתמך על כלים אובייקטיבים. יש פה במידה רבה עניין של דעה ושל טעם, זה כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מרכז את תגובותי כאן כי יש לי תחושה שאנחנו מגיעים לאיזו הסכמה. ראשית אומר שמהנה מאוד לשוחח אתך, שכן אינך דוגמטי ואתה משתדל לתת הזדמנות לטיעונים חדשים. כעת לסיכום הדיון מהצד שלי: 1. בהנחה ש"קוהרנטיות" מוגדרת כ"אופן כלשהו שבו ניתן לארגן את המידע המתקבל ביצירה בתוך סכמות מוכרות או סכמות חדשות הנבנות בתוך היצירה" אני מקבל את הטענה שכולם מחפשים קוהרנטיות. עם זאת, מאחר שהגדרה זו תלויה בזהותו של הקורא/צופה, בסכמות המוכרות לו, בחינוכו, ובנקודת ההתייחסות שלו אל היצירה, ברור שהתשובה לשאלה "באיזו מידה יצירה מסוימת היא קוהרנטית" תהיה תלויה במידה זו או אחרת בזהותו של המתבונן. השאלה היא באיזו מידה עשויה תשובה זו לסטות מהתשובה שייתן 'הקורא האידאלי' או 'הקורא הממוצע' 1 המוכלל. מחקר הספרות מתבסס על ההנחה של סטייה קטנה יחסית; דעתי היא שיש סטיות גדולות מאוד, אפילו במסגרת אותה תרבות (ובוודאי כשמדובר בצופים מתרבויות שונות). 2. בנקודה מסוימת הודית כי בתקופה המודרנית קוהרנטיות איננה בהכרח מתבטאת באחדות העלילה אלא באחדויות אחרות. אני טוען שאחדויות אלו תלויות בין השאר גם במדיום שבו נוצרת היצירה. חלק מטענתי בהקשר של הסרט 'שר הטבעות' הוא שאחדות העלילה מנגנת בקטעים מסוימים כינור שני לאחדויות אחרות, אשר מכסות על פניה. על רקע סעיף 1, עם זאת, אני חושב שזיהוי מידת ה'אחדותיות' של הסרט, מבחינה עלילתית או מבחינות אחרות, תלוי באופן חזק בסכמות המתבונן. אי לכך אני מקבל כלגיטימית את דעתך על כשל עלילתי ונסוג מטענתי כי 'הכשל אינו קיים כלל'. עם זאת, ברצוני להבהיר כי מנקודת המבט הלגיטימית שלי ושל עמיתים באייל, הנגזרת מתוך הציפיות שלנו 2 לקוהרנטיות, אין בנקודה זו כל כשל במבנה העלילתי של הסרט. ייתכן כי הדבר נובע מציפיות שונות בקשר לאחדות העלילה וייתכן כי הוא מתבסס על קיומה של אחדות אחרת, 'ויזואלית' כפי שהצעתי באחת מתגובותיי הקודמות. 1 שני אלו כמובן שונים זה מזה בתכלית, אך אין זו הנקודה. 2 השונות, כמובן, זו מזו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההנאה הדדית. אכן כן. ה"משחק האחדותי" כלומר התחלפויות בין סוגים שונים של אחדות במטרה ליצור קוהרנטיות הן כלי יעיל מאוד לשמירה על אחדות ולריכוז תשומת הלב. אם שמת לב למשל, בפרקים של "סקס בעיר הגדולה" אין אחדות עלילה. אין קשר בין הדמויות ובין קורותיהן בתוך כל פרק למעט פגישות והחלפת דעות. אולם, אם שמת לב, קורות הדמויות הן אנלוגיות זו לזו. בדרך כלל כל אחת מהן עוברת אותו סוג של סיפור עם גבר שונה. פעם זה מין, פעם זה משהו אחר. זה מאוד אופייני לסדרות כאלה. הסיפור מאורגן באחדות מקום, דמויות והתרחשויות אנלוגיות אבל לא על ידי אחדות עלילה. האובייקט המיוצג נותר מאוחד והיצירה נתפסת כקוהרנטית בשל ארגון חליפי. האנלוגיה יוצרת מיקוד על הדמיון בין הסיפורים ולא על הרצף. אכן ישנה קוהרנטיות שתלוייה במדיום. למשל קוהרנטיות לשונית. מהי חריזה אם לא סוג כזה של קוהרנטיות? אם כי איני מבין לגמרי מהי קוהרנטיות ויזואלית שאתה מציע. אולם ברצוני להדגיש כי ביצירות שאינן עושות שימוש רב או בכלל באחדות העלילה כגורם המקנה קוהרנטיות, הדבר מובהק, או לפחות בולט. אך בשר הטבעות ישנה עלילה מובהקת ועליה נשען כל הסרט. כלומר הסרט אינו נשען גם על אחדויות אחרות או לפחות לא נשען עליהן במידה רבה. יש שם רצף עלילתי בולט ולכן פגם ברצף הזה הוא פגם בולט בסרט. אין מדובר ב"קורות החבורה" אלא בתהליך עלילתי ברור. זה לא למשל מצב שבו יש אוסף סיפורים ומאורעות שעברו על גורם כזה או אחר - דמות, אזור, עולם, ואז יש גורמים מאחדים אחרים אלא מדובר בתהליך עלילתי ברור. יש הבדל גדול בין השניים. כאשר הציר העלילתי הוא במופגן הבסיס של היצירה אז כל פגם בו הוא משמעותי. זה שונה ממצב שבו לציר העלילתי בסיסים חליפיים. למשל מצב שבו מספרים את קורות הארץ הזו והזו. פה פחות משנה הרצף ויכולה להיות למשל חלוקה גאוגרפית ולא עלילתית כי מראש לא מתחייבים לרצף עלילתי. זה ההבדל. כך למשל בספר שופטים. לא תמיד יש רצף בין החוליות. יש סיפור על שופט ואז על אחר ואז על איזה מלחמה. כי הנושא הוא קורות הארץ בתקופת השופטים והרצף העלילתי אינו העיקר. הציר העלילתי כגורם מרכזי מאפיין את הפואטיקה הטרום מודרנית. ממנה והלאה יש ירידה מסוימת בכוחו כגורם מארגן לטובת צירים מקבילים, כל מיני סיפורים מתנגשים. אף שהיום כבר יש חזרה לרומן ה"קלאסי". רומן עם רצף עלילתי, דבר גורם לדבר, הכול מסודר כמו שצריך, והקורא לא צריך להתחיל לחפש אנלוגיות כדי להקנות קוהרנטיות לטקסט. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |