![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
את גילגמש המקורי לא קראתי, אבל את גירסתו של סילברברג דווקא כן ("עלילות גלגמש"). לא מאוד אהבתי; סילברברג משחק כאן שוב עם נושא האלמוות (כמו ב"ספר הגולגלות" - למרות שבעצם אני לא בטוח איזה משני הספרים הוא כתב קודם), והתוצאה די בנאלית (או לפחות, מעבירה מסר בנאלי). | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אבל הוא כותב את זה בצורה מרתקת ומענינת מאוד, שקריאה לקורא המודרני יותר מהמקור או מעיבודים אחרים. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אולי. לא הייתי רוצה לקרוא את העיבוד שלו, נאמר, לתנ''ך או לכתבי שייקספיר, למרות שייתכן בהחלט שהתוצאה תהיה ''מרתקת ומענינת מאוד''. יש ערך כלשהו למקור - ואני לא מתייחס רק לסגנון (שהרי אינני יכול לקרוא את שפת המקור של עלילות גלגמש) אלא בעיקר לתוכן. סילברברג שינה את העלילה, ובעיקר - הוסיף מסר שלא היה במקור, ולכן התוצאה היא ''עלילות מישהו אחר שגם לו קוראים גלגמש''. | ![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |