בתשובה לאסף שרעבי, 24/08/02 14:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קשה לי שלא להסכים עם שניכם. אבל מה שעניין אותי היה עצם העיסוק ברעיון של גן עדן שהוא באמת יחודי למסגרות דתיות. נכון שיש הבדלים רציניים בין כל מני הוגים דתיים ביהדות או בדתות אחרות אבל העובדה היא שבצורה כזאת או אחרת כולם איכשהו מתייחסים לעניין השאיפה לגן עדן. לא כתבתי על דת אלא רק על הגאולה בגן עדן ואני מעוניין להקביל את זה (בחלק השני) להגות לא דתית (וד''ל). לכן, אם הליובאוויטשר והרמב''ם כותבים על הרעיון הזה, המכנה המשותף שלהם הוא שהם יוצאים מנקודת מבט אמונית דתית ובזה נוצר, בהכללה גסה, קורפוס דתי שמקיף מכל מני זויות הסתכלות את רעיון הגן עדן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לי דווקא קשה לקבל את הטענה הזו - אם הרמב"ם והליובאוויטשר (האיות שלי ביידיש שואף לאפס) מקובצים אצלך באותו הסל רק כיוון ששניהם מאמינים באלוהות כלשהי, תוכל באותה המידה לקבץ את קאנט, אריסטו, שפינוזה וניטשה באותו הסל כיוון שכולם מאמינים במוסר כלשהו. תפיסות העולם של שני ההוגים הדתיים שלעיל שונות האחת מהשניה מן הקצה אל הקצה - קשה להכחיש, למשל, שהרמב"ם קרוב בהרבה לתומאס אקווינס מאשר לאר"י. אגב, גם בנושא גן העדן אינני (אוף, מספיק, זה מעצבן אפילו אותי).. אני לא מסכים איתך: הרבה אנשים חילוניים לחלוטין מאמינים באוטופיה, דהינו בהתפתחות/הגעה של האנושות למצב של אושר מוחלט יום אחד, או לפחות בפוטנציאל כזה. במלים אחרות, גאולה איננה עניין ייחודי לתחום הדתי. לסכם את טענותי בקליפת אגוז: המאמר מראה, כאמור, על בקיאות מצוינת (אם כי הייתי מעדיף טיפה יותר מראי מקום), ואין לי שום טענות בתחום הזה. רק ההחלטה שלך לנסות לטשטש את ההבדלים וליצור קורפוס מסודר ומקיף במקום שבו, מה לעשות, קורפוס כזה פשוט לא קיים, לא מובנת לי. למה לא לסקור פשוט כמה תפיסות שונות של רעיון גן העדן והגאולה? למה לקבץ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכתבתי, קשה שלא להסכים איתך. אבל הבאתי דוגמאות של אנשי רוח דתיים שמכורח אמונתם הצטרכו להתייחס לרעיון גן עדן. אני לא כתבתי על גאולה (קטונתי) אלא רק על הרעיון עצמו של גן העדן, על מרכזיותו בשיח ובחיים הדתיים (תפילות, ברכות שגורות וכו', שגם חילחלו לדיבור החילוני אבל אני חושב שללא השיכבת הנסתרת/גלויה של אמונה שאולי יום אחד זה כן יקרה). סיקרן אותי לראות מה זה הגן עדן שהפרשנים היהודים מדברים עליו. כמו שפעם כתבתי בדיון עם אדם חרדי - אחד ההבדלים העקריים בין אמונה דתית לחקירה "מדעית" או חילונית, היא שהמדע (מחוסר יכולת למצוא שם אחר) הוא עקשן ונודניק גדול ותמיד ישאל למה, איך מדוע. הדת תאמר נשמה, המדע ישאל מה זה נשמה. הדת תאמר אלוהים, אנחנו נשאל אם אפשר למקם אותו בטבלה המחזורית. הדת תאמר - בגן עדן האדם לא ידע אהבה או שנאה, אנחנו ננדנד מה זאת שנאה, איך יש שנאה באדם וכצד אני יכול להגיע למצב בו לא תהייה בי שנאה. אשר לפנייה הרשמית - אם זאת בדיחה, פג תוקפה. אם זה נסיון למתן כבוד - אני לא ראוי לו. אם זה נסיון לשמור על ריחוק צונן - האלו, פה מדברים ישראלים, לא? אם אתה מעדיף לפנות אלי בשמי, אודה לך אם תשתמש רק בשם הפרטי. מה עוד שרוב התגובות פה פונות ישר לעניין תוך דילוג על הפתיח השמי :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהתפיסה שאתה מציג כאן לגבי הדת היא סטריאוטיפית במקצת: הגמרא היא אוסף של נודניקים גדולים; הקבלה עשתה קריירה מלנסות ולתאר את העולם במונחים סבוכים בהרבה מאלו שרוב הפילוסופים הגיעו אליהם; רס"ג הוכיח את בריאת העולם בעזרת טיעונים לוגיים (וקרשקש הוכיח את ההפך, גם כן בטיעונים לוגיים); הרמב"ם מציע הסברים מבריקים למספר בעיות דתיות, כגון ההבדל בין טוב ורע ואמת ושקר, ובעיית הרוע בעולם. נכון שבדת יש גם הרבה בערות וחושך ודוגמא (הנחה שאין להרהר אחריה) וציות עיוור, אבל להתעלם במחי מקלדת מכמה אלפי שנים בהם מרבית היצירה האינטלקטואלית האנושית הייתה קשורה, בצורה זו או אחרת, לדת, זאת בעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היה זה הוא שכתב ש"אין בין העולם הזה לעולם הבא אלא שיעבוד מלכויות בלבד"? איפה נכנסת כאן שיבה לגן העדן האבוד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי תשובה מוחצת: אין לי מושג. עד כמה שידוע לי, העולם הבא מבחינתו של הרמב"ם הוא השארות המושכלות. דהינו, אחרי שאדם מת, מה שנשאר ממנו הוא האמת (להבדיל מהטוב) שהוא הספיק ללמוד בחייו. אין כאן ממש מקום לעולם הבא. אגב, עוד נקודה שטוב שהארת - הנחת היסוד שהעולם הבא וגן העדן זהים זה לזה אינה מחויבת המציאות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |