בתשובה לרון בן-יעקב, 25/08/02 3:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שהתפיסה שאתה מציג כאן לגבי הדת היא סטריאוטיפית במקצת: הגמרא היא אוסף של נודניקים גדולים; הקבלה עשתה קריירה מלנסות ולתאר את העולם במונחים סבוכים בהרבה מאלו שרוב הפילוסופים הגיעו אליהם; רס"ג הוכיח את בריאת העולם בעזרת טיעונים לוגיים (וקרשקש הוכיח את ההפך, גם כן בטיעונים לוגיים); הרמב"ם מציע הסברים מבריקים למספר בעיות דתיות, כגון ההבדל בין טוב ורע ואמת ושקר, ובעיית הרוע בעולם. נכון שבדת יש גם הרבה בערות וחושך ודוגמא (הנחה שאין להרהר אחריה) וציות עיוור, אבל להתעלם במחי מקלדת מכמה אלפי שנים בהם מרבית היצירה האינטלקטואלית האנושית הייתה קשורה, בצורה זו או אחרת, לדת, זאת בעיה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא היה זה הוא שכתב ש"אין בין העולם הזה לעולם הבא אלא שיעבוד מלכויות בלבד"? איפה נכנסת כאן שיבה לגן העדן האבוד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי תשובה מוחצת: אין לי מושג. עד כמה שידוע לי, העולם הבא מבחינתו של הרמב"ם הוא השארות המושכלות. דהינו, אחרי שאדם מת, מה שנשאר ממנו הוא האמת (להבדיל מהטוב) שהוא הספיק ללמוד בחייו. אין כאן ממש מקום לעולם הבא. אגב, עוד נקודה שטוב שהארת - הנחת היסוד שהעולם הבא וגן העדן זהים זה לזה אינה מחויבת המציאות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |