|
||||
|
||||
נכון שהיהדות העממית תמיד האמינה באל פרסונלי שממלא את בקשות הפרט, אך גדולי החכמים היהודיים שללו גישה שכזו. הרמב"ם פסל מכל וכל את עיסוקיהם של מעלים באוב ומנחשי עתידות - לא משום הסכנה הגלומה בהם כפי שטוענים כיום מספר אנשים - אלא פשוט משום שמדובר בשטויות. הציטוט הרלוונטי נמצא ב"עולם רדוף שדים" של קרל סייגן. קרוב יותר אלינו - ישעיהו ליבוביץ' גם הוא התנגד נמרצות לפולחן האלילי המתקיים פעמים רבות בארץ באיצטלה יהודית. יכולה להיות דת רציונאלית במידה מסויימת, אך היא תאלץ לוותר על הסיפוק הרגשי שמחפשים אנשים רבים המתקרבים לדת כדי למלא חסך פנימי או צורך בהשגחה עליונה שאליה ניתן לפנות באופן אישי. כמובן - כך אנו נותרים עם שאלה מרגיזה במיוחד - האם הדת קיימת כדי לשרת את בני האדם, או שמא בני האדם נוצרו כדי למלא את מצוות הדת? הדת היהודית קובעת כי האופציה השניה היא הנכונה, אך המאמינים היהודיים מתנהגים לרוב כאילו דווקא הראשונה היא הצודקת. כאתאיסט, כמובן, אני מאמין שהראשונה היא נכונה, ולו משום שהדת היא המצאה של בני אנוש. |
|
||||
|
||||
גדולי וחכמי היהדות התנגדו? אתה טועה טעות מרה. בוודאי שלסאגן יש עניין להציג דבר אחד, אבל הרמב"ם הוא חריג (מאוד) בנוף היהדות, ובכלל לא מייצג את הכלל. הרשב"ם, רש"י, יוסף קארו (בעל שולחן ערוך) ועוד רבים מעמודי היסוד של ההלכה היהודית (המיינסטרימית) האמינו אמונה שלמה בקבלה. היכולת להשפיע על האל היתה בדמם. אני לא מנסה להצדיק את הרציונליות של כל העניין, ההפך - אני מדגיש שטעות אתה עושה כשאתה אתה מחפש רציונליות מערבית בדת היהודית. זה פשוט לא העיקר ולא דרך המחשבה. דרך אגב, יש שלושה סוגי אלים ביהדות: האל האנתרופומורפי - אל מאונש, בעל גוף וזקן, שנוטה לכעוס, לשמוח - ובכלל הוא בעל רגשות ודעות. זהו, בגדול, האל המקראי. האל הנאולאפלטוני - אל מופשט ואינסופי, שלא ניתן להגדירו - כי כל הגדרה מגבילה אותו, והוא בלתי-מוגבל. זהו האל של הרמב"ם ופילוסופים יהודים נוספים. הוא מאוד, מאוד, מאוד שונה מהאל המקראי. האל הקבלי - שילוב בין השניים. אל אינסופי ומופשט מחד, אבל בעל עשר ספירות המשמשות "מערכת מעבר" בינו לבין העולם והאדם, כאשר על מערכת ספירות זו יכול האדם להשפיע - וכך להשפיע על העולם. שים לב שרק האל הפילוסופי (שהוא הכי פחות פופולרי ונפוץ ביהדות, וגם לא תואם את רוח מרבית כתבי הקודש, המסורות והפרשנות) הוא אל שלא ניתן להשפיע עליו כלל. על האל הראשון, ובעיקר השלישי, יכול האדם להשפיע - ובמקרה של השלישי הוא אפילו צריך (אבל על כך בפעם אחרת). |
|
||||
|
||||
אתה משוכנע שרש"י הוא קבליסט? למיטב זכרוני, הוא חי במאה ה-11, לפני שהשטויות האלו תפסו תאוצה. מעבר לכך, הכתבים שלו הם כתבי פרשנות - הוא לא כתב ספרי קבלה (בניגוד לקארט, למשל). |
|
||||
|
||||
רש''י אכן קדם לקבלה, מה שלא אומר שלא האמין שניתן להשפיע על האל. ניתן ללמוד על זאת דרך פירושיו. |
|
||||
|
||||
אתה צודק, טעות שלי - התכוונתי לרמב"ן. אני לא יודע אם רש"י עסק בתורת הסוד או לא. בכל מקרה, זה לא ממש משנה - האנשים שציינתי לא כתבו ספרי קבלה, הם רק האמינו בה בכל לבבם. זה פשוט בא לסתור את הטענה של דובי שהיכולת להשפיע על האל אינה מתיישבת עם היהדות או אינה נפוצה. לגבי מושג ה"שטות", מה גורם לך לחשוב שהקבלה היא יותר או פחות "שטות" מכל דת אחרת? לפי דעתי הרעיונות העומדים בבסיסה דווקא הגיוניים יותר מאשר אמונה באל בעל זקן עבות. |
|
||||
|
||||
הקבלה היא שטות, מכמה סיבות. ראשית, אפשר להוכיח, בלי מאמץ רב מדי, שהטקסטים העיקריים של הקבלה אינם מה שהם מתיימרים להיות, ושהם לא נכתבו בתקופות שהם מתיימרים להכתב בהן. כנ"ל, אגב, לגבי הניו-אייג'. שנית, הקבלה משתמשת ברעיון האבסורדי של התיאורגיה. אם אלוהים הוא כל יכול, הוא לא יבוא, לכשיקרא. אם אלוהים ניתן לזימון, הוא איננו כל יכול; אם הוא איננו כל יכול, כל המבנה הבסיסי של היהדות מתפרק. שלישית, הקבלה, בניגוד לענפים ה"רגילים" של היהדות, משלבת אלמנטים מעשיים - כלומר, אפשר לבצע בה ניסויים. ומי שיבצע את הניסויים, יגלה מהר מאד שהם לא עובדים. |
|
||||
|
||||
כל היופי בניו-אייג' הוא שאי אפשר להוכיח שהוא לא עובד, שכחת?.. כל חכם קבלה מתחיל יסביר לך באריכות שיש ענפים לקבלה, וזה ש-X לא עובד לא אומר ש-Y לא יעבוד. אבל לא על זה אני מדבר - אני לא מדבר על הפרקטיקה, שהיא אמנם מאוד מגוונת בקבלה, אבל הולכת למקומות שקשה לי להסכים עם עצם קיומם, אלא על הרעיונות. האל היהודי המקורי היה מושפע מהאדם יותר מהאל של הקבלה - הוא אל של נסים, של התערבות טוטאלית. היהדות רוויה בסיפורים של התערבות אלוהים עד היסוד. בקבלה ניסו לתת לכל זה מבנה רציונלי והסברים הגיוניים באמצעות מערכת הספירות בשילוב עם האל האינסופי. הרעיון שלהם היה שאישית, אף אחד מאיתנו לא יכול להשפיע על האל. אבל כקבוצה, המעשים הטובים והרעים שאנחנו עושים משפיעים עליו וגורמים לעולם להיות טוב או רע יותר באמצעות השפעה על הזרימה של השפע האלוהי בתוך מערכת הספירות (בקיצור ממש, ממש נמרץ). השילוב הזה בין אל קיים ומוחשי, שיש סיבה להתפלל אליו ולמלא את מצוותיו, לבין אל מופשט - אל הגיוני (יחסית) שהשכל יכול לחיות איתו בשלום, השילוב הזה הוא הוא העוצמה האמיתית - והחוכמה האמיתית - של הקבלה. לגבי "זיופים", מה זה משנה? 'ספר הזוהר הקדוש' לא נכתב במאה ה-4 ע"י רשב"י, אלא במאה ה-13, לא חשוב ע"י מי. זה הופך את הרעיונות שלו לפחות או יותר מתוחכמים ומעניינים? אתה לא יכול להגיד "אין סיבה להאמין כי זה לא קדוש". אנחנו בכלל לא מדברים ברמה הזאת. אנחנו מדברים על חוכמה מול שטות מחד, ועל הסיבה לכך שהקבלה היא חלק אינטגרלי מהיהדות מאידך. זה הכל. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |