בתשובה ליוסי גורביץ, 11/11/99 1:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כל היופי בניו-אייג' הוא שאי אפשר להוכיח שהוא לא עובד, שכחת?.. כל חכם קבלה מתחיל יסביר לך באריכות שיש ענפים לקבלה, וזה ש-X לא עובד לא אומר ש-Y לא יעבוד. אבל לא על זה אני מדבר - אני לא מדבר על הפרקטיקה, שהיא אמנם מאוד מגוונת בקבלה, אבל הולכת למקומות שקשה לי להסכים עם עצם קיומם, אלא על הרעיונות. האל היהודי המקורי היה מושפע מהאדם יותר מהאל של הקבלה - הוא אל של נסים, של התערבות טוטאלית. היהדות רוויה בסיפורים של התערבות אלוהים עד היסוד. בקבלה ניסו לתת לכל זה מבנה רציונלי והסברים הגיוניים באמצעות מערכת הספירות בשילוב עם האל האינסופי. הרעיון שלהם היה שאישית, אף אחד מאיתנו לא יכול להשפיע על האל. אבל כקבוצה, המעשים הטובים והרעים שאנחנו עושים משפיעים עליו וגורמים לעולם להיות טוב או רע יותר באמצעות השפעה על הזרימה של השפע האלוהי בתוך מערכת הספירות (בקיצור ממש, ממש נמרץ). השילוב הזה בין אל קיים ומוחשי, שיש סיבה להתפלל אליו ולמלא את מצוותיו, לבין אל מופשט - אל הגיוני (יחסית) שהשכל יכול לחיות איתו בשלום, השילוב הזה הוא הוא העוצמה האמיתית - והחוכמה האמיתית - של הקבלה. לגבי "זיופים", מה זה משנה? 'ספר הזוהר הקדוש' לא נכתב במאה ה-4 ע"י רשב"י, אלא במאה ה-13, לא חשוב ע"י מי. זה הופך את הרעיונות שלו לפחות או יותר מתוחכמים ומעניינים? אתה לא יכול להגיד "אין סיבה להאמין כי זה לא קדוש". אנחנו בכלל לא מדברים ברמה הזאת. אנחנו מדברים על חוכמה מול שטות מחד, ועל הסיבה לכך שהקבלה היא חלק אינטגרלי מהיהדות מאידך. זה הכל. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |