בתשובה לרון בן-יעקב, 09/04/02 20:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בס"ד מה הסיבה שבורא העולם לא מנע את השואה. צריך לזכור שמה שהבטיח הקדוש ברוך שעם ישראל התקים לנצח מתקים על אף השואה ואף על פי שהעם הגרמני רצה לעשות פתרון סופי לעם ישראל ולחסל אותו כליל התקימה ההבטחה של בורא העולם. ולכן צריך גם את השואה לזכור ולהזכיר. ואולי כמו שאנו מזכירים את יציאת מצרים שהיה לזכר שנצלנו מהמצרים שרצו להשמידנו וכמו שאנו מזכירים את חג הפורים בגלל שנצלנו מהמן שרצה לכלותינו וכמו שאנו מזכירים את חג חנוכה שנצלנו מהיוונים שרצו לחסל אותנו. זה שבמשך כל הדורות שהעולם קיים יש הרבה מקרים שהם לא מובנים לנו מבחינת ההשגחה הפרטית של בורא העולם. לא כל כך גורם לירידה באמונה. מה שנראה לי שגרם לחלק מניצולי השואה לירידה באמונה, זה שבשואה היה בבת אחת הרבה הרוגים וכביכול נראה להם שאין השגחה . אני חשבתי דרך ליישב את הבעיה הזאת בדרך הבאה : בורא העולם רוצה לקראת הגאולה לצרף את הבריות כלומר הוא רוצה לבחון מן יהיה קשור אליו וימשיך להיות דתי אפילו שהיו הרבה הרוגים בבת אחת למרות הסתר הפנים. ואם תשאלו ומה אם האנשים שסובלים וההרוגים? על זה אפשר שהקדוש ברוך הוא בא לפני הנשמות אצלו למעלה ואמר מי מוכן לרדת לעולם הזה ולקבל סבל במשך 6 שנים ואחר כך הוא יקבל שכר לאין סוף שנים שההנאה שלו יותר מכל ההנאות שיש בעולם הזה. צריך גם להבין שמהשואה יכולים לקבל חיזוק באמונה בגלל שמתקיים מה שבורא העולם הבטיח שבכל דור ודור קמים עלינו להשמידנו והקדוש ברוך הוא מצילינו מידם. עוד צריך לדעת מי שהוא מאמין באמת בכלל לא מרגיש ייסורים אפילו יוצאי דופן כי אם היהודי דבק בבורא העולם ובתורה ובמצוות הוא לא מרגיש סבל. ומי שמת על קידוש השם המקום שלא בעולם הבא במקום המיועד לאלה שמתו על קידוש השם והוא מעלה גדולה מאוד. להלן קטע שמדבר גם על הנאצים והיה כתוב על כך מראש בס"ד להלן קטע בגמרא שמראה שחכמי הגמרא ידעו את העתיד גמרא מסכת מגילה דף ו' ואמר רבי יצחק מאי דכתיב ישעיהו כו יוחן רשע בל למד צדק. אמר יצחק לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם יוחן עשו אמר לו רשע הוא. אמר לו בל למד צדק אמר לו ישעיהו כו בארץ נכוחות יעול. אמר לו אם כן בל יראה גאות ה'. "ואמר רבי יצחק, מאי דכתיב: אל תתן ה' מאויי רשע זממו אל תפק ירומו סלה,? אמר יעקב לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אל תתן לעשו הרשע תאות לבו, זממו אל תפק זו גרממיא של אדום שאלמלי הן יוצאין מחריבים כל העולם כולו. ואמר רבי חמא בר חנינא, תלת מאה קטירי תנא איכא בגרממיא (בהגהות יעב"ץ ובהגהות הגר"א שחיו לפני בערך 200 שנה כתוב שיש לגרוס גרמניא) של אדום, וכו'(עיין שם). תרגום: "זמם", הוא הטבעת התלויה באפה של הנאקה. "אל תפק", היינו "אל תשחרר" ששיחרור הזמם מ"עשו" דומה לשחרור הטבעת מאף הנאקה. וכך היה, גרמניה יצאה למלחמה שסחפה את כל העולם, נסיכויות שהיו בגרמניה שכל זמן שאינן מאוחדות הן נלחמות זו בזו, ואיחודן יביא את החורבן הגדול כפי שקרה.(עיין ערך היסטוריה של גרמניה באינציקלופיה) והשאירה אחריה חורבן גדול. עוד בגמרא שם: "תלת מאה קטירי", על שלוש מאות נא לראות בסוף הדף של הקישור והתחלת הדף של הקישור מצורף קובץ המתאר שגרמניה הייתה מורכבת משלוש מאות נסיכויות. תרגום ואמר רבי יצחק: מה הוא הסבר הכתוב: בתהילים בפרק ק"מ ט' "אל תתן ה' מאוויי רשע,זממו אל תפק, ירומו סלה" (מי שיקרא בספר תהילים סביב לפסוק זה יראה שמדובר על אנשים רשעים) , קישור לנושא זה : מי הוא הרשע שאין לתת לו את מאוויו? ומה הוא זממו? פסוק זה הוא תפילה של יעקב אבינו לבורא העולם אל תאפשר לעשיו הרשע את תאוות לבו ואת זממו אל תפק. כלומר שלא תוצאי את הזמם מפיו שיהיה סגור ומנוע מלחמוס ולטרוף . ואם פיו של עשיו יהיה סגור, ירומו עם ישראל סלה כלומר לנצח. ומדובר על גרממיא שאם הם יוצאים מגדרם לבטא את כוחם, הם מחריבים את כל העולם. בהגהות יעב"ץ, ובהגהות הגר"א למסכת יומא, כתוב שיש לגרוס גרמניא כפי שמצאנו שהשם גרמני מופיע בחז"ל פעמים רבות, בהקשרים שונים. ואמר רבי חמא בר חנינא : שלוש מאות קושרי כתרים, דהיינו נסיכים נמצאים ושולטים בנסיכויות גרממיא של אדום ושלוש מאות שישים וחמשה מרזבני (דוכסים ) יש בבל (רומי) בכל יום יוצאים אלו לקראת אלו למלחמה ונהרג או אחד מהרומאים או אחד מאנשי גרממיא, ונטרדים להעמיד מלך או נסיך אחר במקום הנהרג. ואכן בספרי ההיסטוריה מספרים על כך שהעם הגרמני היה מורכב משלוש מאות נסיכויות שנקראו: נסיכויות האימפריה הרומית . וכידוע גרמניה יצאה למלחמת עולם השניה. והחריבה חלק גדול מהעולם. להלן מאמר על נצחיות ישראל נצחיות עם ישראל לפי כללי ההיסטוריה היה צריך העם היהודי להעלם ח"ו כבר מזמן מן ההיסטוריה, העובדה ש"עם-ישראל" נשאר חי וקיים, הוא נס ופלא שאין כדוגמתו. הרי לא עבר דור שבו לא עמדו על עם ישראל לכלותו, הן מבחינה גופנית הן מבחינה רוחנית. האויבים ניסו לקיים את מאמר פיהם (תהילים פג): "לכו ונכחידם מגוי, ולא יזכר שם ישראל עוד". זו היתה המציאות המרה מאז החריב נבוכדנצר הרשע מלך בבל את בית המקדש הראשון והגלה את עם ישראל מארצו, ועד הדור האחרון. אם נבוא לתאר את כל הסכנות שרחפו על עם ישראל לאורך כל השנים הנ"ל יארכו הדברים עד מאוד. נזכיר בקצרה חלק זעיר מהמאורעות: 3338 לבריאת העולם - נבוכדנצר מלך בבל מחריב את בית המקדש הראשון, ומגלה את עם ישראל מארצו. 3448 - מלכות יון בעולם, אנטיוכוס אפיפנס מצר לישראל. 3828 - חורבן בית המקדש השני ע"י הרומאים. במשך כ-300 שנה בהפסקות קצרות חוזרים הרומאים ומנסים פעם אחר פעם להשמיד את עם ישראל בדרכים שונות. 4207-4392 בתקופה זו רדפו השליטים הפרסים את היהודים וגזרו עליהם גזירות שמד, הרסו בתי-כנסיות, החריבו ישיבות והרגו ראשיהן ותלמידיהן. וקיומו של עם ישראל ותורתו הועמדו בסכנה גדולה. כמסופר באגרת רב שרירא גאון. 4856-5300 במשך מאות שנים אלו היה עצם קיומו של העם היהודי בסכנה. התקופה החלה במסעי הצלב ופגעה ביהודי צרפת גרמניה ואנגליה. פרעות - פרעות האלמוחאידים - דת קנאית בספרד המוסלמית שגזרו גזירות שמד, ופגיעות קשות בקהילות סיביליה, קורדובה, אליסנה מלגה. (1147 למנינם). פרעות ביהודי וינה (1181), בקהילת בלוייש (1181), ארפורט (1221), מקלנבורג (1225), פראנקפורט (1211), אטליה הדרומית (1290-1293), המגפה השחורה - פרעות בקהילות רבות (1318-1319), נברה (1328), פאריס (1380-1382). גזירות - גזירת רינדפילש על קהילות פרנקוניה ובווריה (1298). גזירת "הרועים" - 120 קהילות נפגעו בצרפת ובארגוניה (1320). "גזירת המצורעים" (1321). גזירת פראג (1389), גזירת קנ"א בספרד (1391), גזירת וינה (1420), טרנטו (1475). גזירות תתנ"ו - שנהרגו קהילות רבות בישראל באותה שנה; ח' אייר קהילת שפירא, כ"ג אייר קהילת וורמיזא נטבחו בטבח נורא. ג' סיון יהודי מגנצא, דמים רבים נשפכו באותו יום, דמי אנשים התערבו בנשותיהם, אבות בבניהם, עוללים באמותיהם נעקדו ביום אחד. גזרות ת"ח ות"ט - נחרבו יותר מ-770 קהילות קדושות בעם ישראל, ברוסיה, אוקראינה ופולין - כחצי מיליון יהודים! גירושים - יהודי אנגליה (1290), יהודי הונגריה בימי לודוויג (1360). יהודי שטרסבורג (1381). צרפת (1394). קולוניה (1420). אוגסבורג (1439). בוואריה (1450). ברסלא (1453). גירוש ספרד (המפורסם ב-1492). סרדיניה (1492). סיציליה (1493). ליטא (1495). נאפולי (1541), ועוד. עלילות דם - בנוריץ' (1144), במקלנבורג ובברסלוי (1227), בבדן- יהודים רבים נטבחו (1267), עלילות "הלחם הטמא" ברטינגן גרמניא, הושמדו 146 קהילות, למעלה מ100,000 יהודים נרצחו. פוזנא (1399), קראקא (1407), ועוד. ועד ימינו: השואה האיומה, רציחת ששה מיליון יהודים במיתות ועינויים משונים על היותם יהודים בלבד, בלי שום חמלה וחנינה, בתאי הגזים, בשרפות, ביריות, בו ניתן רשות למשחית להשחית, ראינו יותר מתמיד שבדרך טבעית אין עם ישראל יכול להתקיים. וגם אחרי השואה לא זכינו עדיין לבטחון, אלפים ורבבות מישראל שנהרגים על ידי שכנינו הערבים, בארבע מלחמות עקובות מדם, בפיגועים ורציחות משונות ועדיין מרחפת סכנת קיום על העם היהודי. המה ראו כן תמהו אם כן, על פי דרך הטבע צריך היה להיות שהאומות והאמפריות הגדולות בהיסטוריה יתקיימו עד ימינו אנו, ואילו עם ישראל ח"ו... והנה העובדות טופחות על פני המציאות הטבעית. עם ישראל הוא העם היחידי, העתיק, שעדיין חי וקיים, ואילו דוקא האימפריות העולמיות אבדו מן העולם: מואב, עמלק, פלשת, כנען, האמורי, אשור, בבל, מצרים העתיקה, צור, ארם, עמון, פרס, מדי, יון, אדום, רומא, מדין. מי זוכר את שומר, אכד ועוד... כולם "קיימים" רק בארכיאולוגיה. שמירת הזהות היהודית ללא עצמאות מדינית, ללא שפה מדוברת אחידה, ולא מרוכזת אלא מפוזרת על כל קצוות תבל, ולמול רדיפות נוראות ורצופות, זוהי תופעה לא טבעית. כה מדהימים הדברים בעל-טבעיותם שבהם עד אשר גם גדולי הפילוסופים והסופרים מאומות העולם עומדים ומשתאים למול התופעה המדהימה הזאת, נציין כמה דוגמאות המובאות בספריהם: כך מתאר זאת הסופר האמריקאי מרק טווין: המצרים, הבבלים והפרסים עלו ומלאו את העולם בשאון הדר ויפעה, עד שהועם הזוהר והם שקעו ועברו מן העולם. היוונים והרומאים הלכו בעקבותיהם. עוררו רעש עצום ונעלמו. עמים אחרים הופיעו, נשאו ברמה את לפידם לזמן מה, אך הוא נשרף באש של עצמו ועתה, הם יושבים בצל, או אבדו בכלל. היהודי ראה את כולם, הכה את כולם, והוא היום מה שהיה מאז. אינו מראה סימני שקיעה, לא האטה בכישוריו, וערנותו לא קהתה. כולם בני תמותה בעולם, מלבד היהודים. כל הכוחות חולפים אך הוא נשאר. מה הוא סוד נצחיותו? (Mark Twain, Harper’s Magazine, Sept 1899) "... ואמנם, לפי הקריטריון המטריאליסטי והפוזיטיבי, צריכה היתה אומה זו מזמן לעבור מן העולם. קיומה היא תופעה מיסתורית ומופלאה, המעידה כי חיי אומה זו מתנהלים בכוח גזרה קדומה..."(הפילוסוף הרוסי, ניקולאי ברדייב 1936, משמעותה של ההיסטוריה עמוד 86-87). "מה זה יהודי? שאלה זו אינה מוזרה כפי שזה יכול להיראות תחילה. הבה נראה איזה מן יצור מיוחד הוא זה, שכל שליטי עולם וכל העמים העליבוהו ודיכאוהו וגירשוהו ורמסהו, רדפהו, שרפו, והטביעו, והוא, על אפם ועל חמתם, ממשיך לחיות ולהתקיים. מה זה יהודי - שלעולם לא הצליחו לפתותו בשום פיתויים שבעולם שמדכאיו הציעו לו בלבד שיתכחש לדתו ויטוש את אמונת אבותיו. יהודי — הנו סמל הנצח. הוא שלא יכלו להשמידו לא טבח ולא עינויים; לא אש ולא חרב האינקוויזיציה לא הצליחו להכחידו. הוא אשר ראשון בישר דבר ה'; הוא אשר זמן רב כל-כך שמר על הנבואה ומסרה לאנושות כולה. עם כזה לא יכול להיעלם. יהודי הנו הנצחי - הוא התגשמות הנצח. (לב טולסטוי, מתוך מאמר שפורסם בג'ואיש וורלד - לונדון 1908) והיא שעמדה לאבותינו ברור שתופעה זו לא ניתנת לחיזוי מראש, ורק בורא עולם - השולט ומנהיג את העולם וההיסטוריה, יכול לומר בוודאות מה יהיה. וכך מבטיח הקב"ה לפני כ-3310 שנה בתורה הקדושה (ויקרא כו,מד): "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם - לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלקיהם". הקב"ה חיזק את ההבטחה הזאת בנבואות שמסר לעבדיו הנביאים, בהן השווה את נצחיות קיום עם ישראל כחוקות השמש והירח, ושלא ימאסם כל הימים מהיות לו לעם. וכך אמר הנביא ירמיהו: "כה אמר ה', נותן שמש לאור יומם, חוקות ירח וכוכבים לאור לילה, רוגע הים ויהמו גליו, ה' צבאות שמו, אם ימושו החוקים האלה מלפני נאום ה' גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים" (ירמיהו לא,לד-לו). ודברים נחרצים כתב בזה הרמב"ם ב"אגרת תימן": "וכמו שאי-אפשר שתתבטל מציאותו של הקב"ה כן אי-אפשר שנאבד ונתבטל מהעולם, שכן נאמר: "אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם" (מלאכי ג,ו). ככל שעברו הדורות וככל שארכה הגלות, גדל הנס והפלא יותר ויותר; עד שיש מי שהעלה נס זה של קיום עם ישראל, במעלה יתירה מהניסים ונפלאות שהיו ביציאת מצרים. וכן כתב רבי יעקב עמדין זצ"ל: "מי שמעיין בייחוד עניננו ומעמדנו בעולם, אנחנו האומה הגולה, שה פזורה, אחרי כל מה שעבר עלינו מהצרות והתמורות אלפים מהשנים... כל האומות הקדומות אבד זכרם... ואנו הדבקים בה' חיים היום, חי נפשי כי בהתבונני בנפלאות אלה, גדלו אצלי יותר מכל ניסים ונפלאות שעשה ה' יתברך לאבותינו במצרים ובמדבר ובארץ ישראל. וכל מה שארך הגלות יותר, נתאמת הנס יותר, ונודע מעשה תקפו וגבורתו" (בהקדמה לסידור בית-יעקב). מה הלאה? גם כיום גדולה הסכנה להמשך קיומו של עם ישראל. וגם כיום ישנם רבים השואלים מה יהיה עתידו של עם ישראל?! אבל כאשר מסתכלים על ההיסטוריה היהודית מתחזקים באמונה ובבטחון בשומר ישראל שלא יעזוב את שארית ישראל, כשם שלא עזבם עד היום. עם ישראל ימשיך להתקיים עד עולם. ברוך שומר הבטחתו לישראל - היא ההבטחה של נצחיות עם ישראל. והיא (ההבטחה של נצחיות עם ישראל) שעמדה לאבותינו ולנו. שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקב"ה מצילנו מידם (הגדה של פסח). העתק מאתר רדיו 10 משפטי נירנברג הצופן: אות זעירה לאחר שעשרת בני המן נהרגו בתוך שאר אויבי היהודים, כמסופר במגילת אסתר (ח, ה-י), מבקשת אסתר מאת המלך לתלותם על עץ. וכך לשון הכתוב: ותאמר אסתר, אם על המלך טוב, ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת (=כחוק) היום, ואת עשרת בני המן יתלו על העץ. (מגילת אסתר ט, יג) יש מקומות במגילה שנאמר בהם "המלך אחשורוש" ויש מקומות שנאמר בהם "המלך" סתם. חז"ל קיבלו מרבותיהם שבכל מקום שנאמר במגילה "המלך" סתם, הכוונה להקדוש ברוך הוא (כלומר, מלבד הפשט המכוון לאחשורוש, טמון שם גם רמז להקב"ה). ובכל מקום שנאמר "המלך אחשורוש" הכוונה לאחשורוש ממש (ראה מדרש רבה, אסתר ג, י). לפי זה יש להבין מה פשר פנית אסתר כאן (שנאמר "המלך" סתם) למלכו של עולם - הקדוש ברוך הוא, בבקשה לתלות את עשרת בני המן. זאת ועוד, חז"ל אומרים על המילה "מחר", "יש מחר שהוא "לאחר זמן" כמו "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת" (שמות יג, יד), הרי מחר לאחר זמן". כלומר, שיש מקומות שאף-על-פי שכתוב "מחר" אין הכוונה למחרת היום, אלא לאחר זמן רב (ראה מדרש תנחומא בא, יג). גם כאן יש להבין, למה התכוונה אסתר באומרה ינתן גם מחר ליהודים וכו' ואת עשרת בני המן יתלו. ואם לא די בכך, הרי נתון נוסף. מקובל אצל חז"ל ש"את" בא ללמד על ריבוי והוספה. והנה, כאשר המגילה מונה את שמותיהם של עשרת בני המן, לא נכתבו כולם יחד במרוצה כפי שהיה ראוי שיכתב. (-פרשנדתא ודלפון ואספתא ופורתא ואדליא וכו'), אלא בתוספת המילה "ואת" בין השמות (ראה בעמוד 22 צילום מתוך מגילת אסתר). ואכן בילקוט מעם לועז (אסתר עמוד רלז) מבואר שעשר המילים "ואת" המופיעות כאן, מרמזות על תליית עשרה נוספים(!) מלבד עשרת בני המן. ומכיון ש"אסתר ברוח הקדש נאמרה" (תלמוד, מגילה ז, א) הרי בודאי שבקשת אסתר מאת מלכו של עולם, על תליה עתידית (-מחר), של עשרת בני המן נוספים, אכן תתגשם. וככתוב במגילה בתשובת המלך: ויאמר המלך להעשות כן! (ט, יד) האמנם הדבר התגשם?? נדלג על פני כ-2300 שנות הסטוריה, וניעצר בתקופה שלאחר מלחמת העולם השניה: "משפטי נירנברג". נקדים שהמן היה מזרע עמלק. (ראה במגילת אסתר פרק ג, א: "המן בן המדתא האגגי". ואגג מלך עמלק כמבואר בשמואל א, טו, ח: "ויתפוש את אגג מלך עמלק חי"). ומקובל מהגר"א (הרבה לפני השואה!) שהאומה הגרמנית מזרע עמלק. (ראה "האיש על החומה" עמ' 108) והנה, במשפטי נירנברג הועמדו לדין עשרים ושלשה פושעי מלחמה נאציים מתוכם נידונו למוות אחד עשר. בניגוד לכל הציפיות שהנידונים למוות יוצאו להורג מול כתת ירי (בהיות משפט זה משפט צבאי), או יועלו על הכסא החשמלי (כנהוג בארצות הברית), גזר בית-הדין להוציאם להורג בתליה. שעתיים לפני ביצוע גזר הדין, הצליח הצורר הנודע לשימצה גרינג להתאבד בכלאו. במעשהו זה גרם גרינג שאל עמוד התליה יגיעו רק עשרה מצאצאי עמלק בני דורינו. וכך, ביום כא תשרי תש"ז (16 באוקטובר 1946), פורסם בכותרות עיתוני העולם כי ניתלו עשרה פושעי מלחמה נאציים. נמצא שבקשת אסתר על תליית עשרה נוספים מבני עמלק, בעתיד, אכן התגשמה. אך בכך לא די. למרבה הפלא, אם נעיין במגילת אסתר הנכתבת זה אלפי שנים בצורה אחידה [-כאשר דור מוסר לדור את צורת הכתיבה אשר קיבל מאבותיו מדורי דורות עד דור כותבי המגילה ברוח הקדש], בעמוד בו כתובים עשרת בני המן, נגלה לפליאתינו, כי בין אותיות שמות עשרת בני המן מצויות 3 אותיות חריגות, קטנות יותר ("אות זעירא"). שלש האותיות יוצרות את המילה: תש"ז. שנת הוצאתם להורג של אותם עשרת פושעי המלחמה הנאציים. הפליאה גדילה שבעתיים כאשר עיון בלוח העברי מגלה שיום הוצאתם להורג הוא יום "הושענא רבה" הידוע כ"יום חיתום הדין"! ביום זה מוציא הקדוש ברוך הוא לפועל את גזר הדין שנחתם! * כחותמת אחרונה לדברים, נצטט את פרסום סוכנות הידיעות הבינלאומית באותו היום. הדגש על העדות אודות ההוצאה להורג של יוליוס שטרייכר (עורכו של השבועון הנאצי הנודע לשימצה Der Sturmer אשר במשך 22 שנה הפיץ שנאה וארס נגד העם היהודי). סוכנות ידיעות בינלאומית "ניו-יורק ג'ורנל אמריקן", 16 באוקטובר 1946 יואכים פון ריבנטרופ, מי שהיה מיניסטר החוץ הגרמני, תפש את מקומו של גרינג בראש ההולכים לגרדום ועשרת אבירי הנאצים הנידונים נתלו אחד אחר השני בתוך חדר ההתעמלות השומם, שהואר באור חשמל ואשר עמד במרכז אחת החצרות של בית הסוהר העירוני בנירנברג. כל עשרת הנאצים השתדלו לקבל את מותם באומץ-לב. רובם הביעו מורת רוח. אחדים נכנעו בצורה מבישה והאחרים ביקשו מחילה מריבון העולם. היחידי, מכל מקום, שהסתמך על האידיאולוגיה הנאצית היה יוליוס שטרייכר צורר היהודים. התנהגותו היתה חוצפנית יותר מכל יתר הנידונים והוא צווח בקולי קולות "הייל היטלר" בעת שעלה על המדרגות לעבר הגרדומים. כשהגיע שטרייכר פנים אל פנים אל החבל, הוא נעץ שוב את עיניו לעבר הקצינים מבנות הברית ולעבר שמונת העתונאים שייצגו את עתונות העולם. הללו ישבו בשורה אחת ליד שולחנות קטנים לאורך קיר בדיוק לפני הגרדומים. באש שנאה שבערה בעיניו הסתכל שטרייכר אל עדי הראייה והוא זעק: "חג פורים 1946!" אותו רגע ניתר הפתח תחתיו בקול חבטה חזקה. החבל התהדק בחזקה והגוף התנדנד בתנופה. אושת-אנחה נשמעה היטב מתוך התא הקודר של הגרדום. אשרי מי שרוצה להתחזק בעת הזאת באהבה רבה דוד |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, זה לא אתה שכבר הבאת הוכחה לקיום האלוהים? בשביל מה להוסיף כל כך הרבה מלל על מקרה סגור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ונדמה לי שאני כבר הזכרתי לך פעם שבגרמניה היו 2000 נסיכויות. האם זה ממוטט את הטיעון שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הסיבה שבורא עולם לא מנע את השואה? אתה ממש מתיימר להבין אותה? או לתת הסבר לשואה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדהמתי לקרוא את התגובה הזו שלך. לא בגלל שהיא מראה איזו חדשה מרתקת או תובנה עמוקה אלא בגלל החזרה הלעוסה על גבב של רפש צר מוחין וערל לב של מי שנקלע לחוסר מוצא אקסיסטנציאליסטי וכמו זבוב הכלוא בבקבוק אין לו ברירה אלא להמשיך ולהטיח ראשו בדפנות הזכוכית, לשווא. כמובן שאין האמור לעיל שולל את העניין האנתרופולוגי העמוק שיש בתוכן הדברים עמצם. משום שנסתמו כל אפיקי ההדברות ביננו, אני רק יכול לאמר, בעדינות מירבית, לאלוהים כזה שלא מנע שואה, ולמי שמנסה למצוא הצדקות, מתחת לאדמה, לכו להזדיין. תגובה 85810 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול לפתור את הבעיה הזאת אם תתחיל להתעסק בדברים קטנים. תלמד איך עובדת קובית משחק (של שש-בש) תזרוק הרבה פעמים ותנסה להבין גם איך היא מסודרת, תראה שיש 2 אפשרויות, קוביה ימנית ושמאלית. אחר כך תלמד משפטים לוגיים בסיסים, אח"כ תלמד מה זה שער לוגי פשוט של "גם", "או", "או אקסקלוסיבי" אתה יודע, את הבסיס לחשיבה לוגית. אח"כ תתחיל לנסות להסיק מסקנות בסיסיות: אם לא מחממים את התנור, הבצק לא נהיה עוגה, ותתקדם לאט. לפני שתגיע להתעסק עם אלוהים, תנסה לשאול את עצמך מה זה אומר בכלל קיים ולא קיים כשאנחנו מדברים על מהות מטאפיזית, שהיא מחוץ לקיום הפיסי. וכן הלאה. ואם לא תמות לפני שתגיע להתעסק באלוהים ובשואה ודברים גדולים כאלה, אז תוכל לדבר עליהם. ואם תמות קודם, זה סימן שעבדת קשה וברצינות, ולפחות יהיו לך חיים מעניינים, מלאים בתוכן, הבנות, אתה גם תתחיל לראות דברים בצורה שתוכל לתרום לאחרים, במקום לשאוב מהם אנרגיה ע"י שכנוע עצמי, ואוננות מילולית, חסרת תכלית. כי כרגע, ולאחר עיון בטקסט המבוהל והמבולבל מאוד שלך אתה פשוט מטומטם. עלה והצלח. ואני, כשאני מחפש מידע באינטרנט, אין לי כח ליפול על נודניקים כמוך. אז בוא תצטרף לטובים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שדוד כבר מזמן לא ביקר באייל וספק מסויים בידי אם יקרא את תגובתך. מכל מקום, דוד, שהוא איש אשכול(י)ות ופעיל במשרה מלאה ברחבי הרשת, ביקר כאן בעבר וכתב תגובות ארוכות כאורך ההפטרה ומשעשעות מאוד למי שהצליח לקרוא אותן ולא נרדם באמצע. אציין לשבח גם כמה בעלי נשימה ארוכה שהגיבו לו באופן משעשע (ובעיקר משועשע) לא פחות. מספר דוגמאות: תגובה 73423, תגובה 75446, תגובה 75506, תגובה 75865, וגולת הכותרת: תגובה 107084, ובתשובה לה תגובתו של ערן: תגובה 107085 (גזור ושמור). נהנית? ספר לחבריך. נהנית נ-ו-ר-א-א-א? - בוא ובקש עוד! באהבה עזה כמוות, ממני, הסורק |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי דעת החוקרים היום השמות ארידי,אריסי,ארידתא כנראה קשורים למושג הגזע הארי. למשל ארידתא=aryadata בפרסית עתיקה פרושו "יליד הגזע הארי" (עפ"י אנציקלופדיה עולם התנ"ך, מגילת אסתר עמ' 258). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |